תושבי יריחו: כמו שבאתם הלכתם

אופטימיות זהירה. מי שהסתובב בחלקים רבים בתוך העיר הנמוכה ביותר בעולם, בעיקר בחלקים הפנימיים שלה, יכול היה להתעלם בקלות רבה מהמיני-דרמה שהתרחשה אתמול (יום ד') בפאתי העיר, בין קצינים פלסטיניים וקצינים ישראלים, שהתווכחו סביב העברת השליטה לידי הפלסטינים.

תושבי העיר כבר התרגלו להעברת השליטה לרשות הפלסטינית, אך מיד עם התרחש האירוע הביטחוני הראשון, חוזר צה"ל לעיר, ובטקס ידוע עוצר את אחד הפעילים במקום כדי להעביר מסר לצד הפלסטיני, שגם יריחו על הכוונת.

מקפלים את הדגל (צילום: רויטרס)

כ-40 אלף תושבים גרים בעיר, חלקם הגדול עובד מחוצה לה. זו הסיבה גם שרובם מובטלים. בתקופת האינתיפדה רק מעטים מאוד, ואולי אפילו בודדים, הצליחו לצאת למקום עבודתם בישראל או בתוך הרשות הפלסטינית, בעיקר באזור רמאללה.

מסעדות יריחו וחנויותיה שקקו היום חיים, אבל בעלי העסקים סייגו: "זה לא אומר שיש פרנסה. פשוט לאנשים אין לאן ללכת, והם מסתובבים בין החנויות. כסף אנחנו לא רואים הרבה".

ג'ק חטאר (30), בעליו של מרכול, התייחס להעברת השליטה: "זה מצויין, מעודד מאוד. יריחו תמיד התפרנסה מתיירים, וכיום הם באים יותר, וכשהם באים יותר, החיים משתפרים".

ביריחו מצפים שאותה העברת שליטה ביטחונית, שהם מגדירים מלאכותית, תביא לדבר האמיתי שימנף את העיר: פתיחתו המחודשת של הקזינו. "רק החזרה של הישראלים תחזיר לפה את החיים ואת הפרנסה", אמרו התושבים.

ביריחו צוחקים כי הישראלים שהיו מגיעים לקזינו במכנסי ג'ינס ובנעלי ספורט תרמו תרומה גדולה מאוד לכלכלה המקומית. "הם נאלצו להגיע אלינו לחנויות ולקנות נעליים ומכנסיים אלגנטיים, ומשפחות שלמות התפרנסו מהם". אבל עד שזה לא יקרה, הסבירו, תמשיך העיר להיות באופן רשמי משוחררת אבל חנוקה מהמחסומים שמסביבה, כמו כל ערי הגדה.

חמושים באקדחי פלסטיק

סיור בעיר מבהיר שאין כל תכונה מיוחדת ביום "ההיסטורי". התושבים הזמינו כל עיתונאי שנקרה בדרכם לראות כיצד במקום מחסום שהוסר, הציבה ישראל עשרות מטרים ממנו, מחסום אחר, וכיצד באזור העיירה אל-עוג'ה מסתובבים אנשי הביטחון הפלסטינים לכל היותר עם אקדחים. "תאמין לי, מדובר באקדחים שחלקם מפלסטיק" אמר אחד התושבים, כדי להמחיש את העובדה כי ההסכם, מבחינת הפלסטינים, לא מביא לשינוי אמיתי.

עיסא סעאסין, סוחר פלסטיק מחברון, שהגיע לבקר ביריחו, אמר ספק בהלצה, ספק ברצינות: "אסיר שחי  בתאו תמיד ישמח שהשומרים יפתחו את החלון".

קברניטי העיר מבינים כי מדובר בעיקר בצורך פוליטי, הן של הרשות והן של ישראל, וכי צורך זה הוא שהציב אותם במרכז העניין התקשורתי. מבחינת התושבים, שני הבלוקים שהוסרו במחסום התיאום וקישור והעברתו של מחסום אחד למקום אחר, לא שינו את איכות חייהם.

או כפי שתיאר זאת השר הפלסטיני, סאיב עריקאת, המתגורר בעיר: "אנחנו מקווים לחזור לשגרה, ומקווים שבאמצעות השלום והמשא ומתן נשיג את השינוי".

ה"ג'ריקו ריזורט", מלון הנופש של העיר, עדיין עומד שומם. תלמידי בתי-הספר המקומיים אף הם מזלזלים כששואלים אותם אם הם מתרגשים נוכח הגעתם של השוטרים הפלסטינים. הם עונים בשלילה, לאחר שהשוטרים הפלסטינים שנכחו בעיר בשבועות ובחודשים האחרונים, הביאו עמם בעיקר את רעש אימוני הג'ודו.

גם חיילי צה"ל לא נהגו להטריד את מנוחתם של תושבי העיר השקטה, ולכן כמעט בכל מקום ניתן היה לשמוע את המשפט הערבי העממי: "טי טי טי טי טי טי, זיי מא רוחתי זיי מא ג'יתי", שפירושו "כמו שבאת, הלכת" - אין כל שינוי במצב.