"ההנהלה מיתממת, ומפסידה דור חוקרים שלם"

"אני תלמיד מחקר לתואר שלישי בבית הספר להיסטוריה של האוניברסיטה. שנים לא מעטות, מאתגרות ומרתקות, העברתי בין כתליה. היום, מעט עצוב להיות כאן סטודנט. יש גם כעס גדול. הפגיעה באוניברסיטה לא החלה עם התוכנית הנוכחית. כבר כמה שנים שמכים בה, ונדמה שלאחר כל מכה מסומנת מיד הלחי השנייה, המטרה הבאה.

יש מי שאחראי. יש מי שצריך לתת דין וחשבון. הנהלת האוניברסיטה מנסה לכוון את המבקרים למשרד החינוך והקיצוץ התקציבי שהוא כפה על מוסדות ההשכלה הגבוהה. לדעתי, כאן בדיוק, בניסיון להתנער מאחריות, חוטאת ההנהלה את חטאה הגדול. אף שיש מקום לביקורת נוקבת על משרד החינוך והנהגתו, יש מידה מסוימת של היתממות (במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב זוהי פשוט חוצפה), בהתיימרות ההנהלה לניקיון כפיים.

"מפני שאם אכן רק במשרד החינוך מוטלת האשמה, אזי על מנהלי המוסד לעלות על בריקדות ולהוביל את הסטודנטים למאבק. בניגוד לכמה מעמיתי,

אינני חושב שההנהלה צריכה להצטרף להפגנת הסטודנטים והסטודנטיות. היא זו שצריכה ליזום את ההפגנה. חשוב לזכור: עצם הקיום של ההנהלה נשען על הקיום של הסטודנטים והסטודנטיות. אם היא אינה עושה כל שביכולתה להגן עליהם, אין היא ראויה לתפקיד.

"מי שמנהל אוניברסיטה עם סדר יום כלכלי, לא יכול לטעון שחשובה לו הרמה האקדמית. יש לגיטימיות מלאה לשאיפה לאיזון תקציבי של האוניברסיטה. שאיפה זו הופכת בלתי לגיטימית, ברגע שהיא מעצבת את אופיו של המוסד (ולנוכח תוכניות הלימוד החדשות שמציעה האוניברסיטה, נראה שאכן כך הם פני הדברים). מעבר לכך, קשה לתת אמון בטענותיה של הנהלה המתחמקת מפרסום ברבים של נתונים על מצבה הפיננסי, על מאזן הכנסות-הוצאות, ועל מצב הגירעון המצטבר.

"אם אכן, בכורח המציאות, יש מקום לצמצומים ולפגיעה בסטודנטים ובסטודנטיות, ראוי שיבואו המנהלים וישמעו מה יש להם לומר. שיבואו למזכירויות, לספריות, אפילו לקפיטריות. גם אם אין להם מה להשיב, גם אם הם יודעים שהמפגש לא יהיה נעים, יש חשיבות לעצם קיומו. יש ערך לאמירה הישירה, פנים אל פנים – 'אנו מצטערים, אך אין לנו ברירה'. ללא אמירה שכזו, לא ברור אם אכן יש צער בליבם.

"קשה להתייחס ברצינות להנהלה שבזחיחות הדעת טוענת, שלמרות המצב הנוכחי, האוניברסיטה ממשיכה לזכות להערכה ולכבוד ברחבי העולם. מי שיצא לו/לה לבלות בכנסים ובשבתונים בחו"ל שמע את עמיתיו הזרים מספרים שקראו בצער על מצבה הקשה של אוניברסיטת

תל אביב. אותם עמיתים לא רק מדברים על המצב הפיננסי הכללי. הם יודעים על המשבר התקציבי בספריות. הם יודעים על נטישת הבוגרים. הם גם יודעים בדיוק מהי המשמעות של כל זה.