הכי מרשימה, חוץ מחיפה

השער הרביעי, מהיפים ביותר שנראו העונה, סימל יותר מכל את המשחק של בני-יהודה. העקב הנפלא והמפרגן שהשאיר משה ביטון לאלי אברבנל, עם הסיום המוחץ, היווה ביטוי לשני אלמנטים מרשימים שאיפיינו את בני-יהודה: פירגון קבוצתי ומשחק מהנה.

עקבתי במשחקים רבים אחרי בני-יהודה העונה, וזו לא היתה פעם ראשונה שנהניתי ממנה. להוציא את מכבי חיפה, היא הקבוצה המשחקת את הכדורגל המרשים ביותר בליגה. מצד אחד, יש לה שחקנים טכניים היכולים לבצע מהלכים מדויקים ובלתי צפויים. מצד שני, המלה "קבוצה" מאפיינת אותם. הפירגון של גבריאל לימה לבן לוז בשער השלישי ואחר-כך מצד ביטון לאברבנל היו הדובדבן שבקצפת.

נכון שבני-יהודה תפסה את הפועל תל אביב ביום אומלל וגם זה סיפור השווה התייחסות. נכון שהשער הראשון מרגלי לימה נבע יותר ממזל ונתן מומנטום חשוב, אבל השורה התחתונה, ובעצם העליונה, היא שהקבוצה של ניצן שירזי מאוד מרשימה ברמה הישראלית. צריך לזכור שבני-יהודה חסרה את בטורינה הטכני ואת הבלם גמאן. גם בלי בטורינה, המוסיף לברק של הקבוצה, בני-יהודה הפגינה משחק שוטף וחכם.

על רקע העובדה שבן לוז לא עושה הגנה, וכמוהו באטורינה כאשר הוא משחק, בולטת התפוקה המצוינת של לוקמן. הגנאי מהווה למעשה את חוט השדרה של הקבוצה, מחלץ כדורים, ומשחרר אותם לכתובות הנכונות. קשה להבין איך מכבי נתניה ויתרה עליו. גם קובי דג'אני צומח להיות אחד הקשרים היעילים בליגה. כמו שקשה להבין את שחרור לוקמן מנתניה, לא ברור איך בית׃ר ירושלים שיחררה את משה ביטון. שחקן חכם שהיה מעורב בשלושה מהשערים, חושב מהלך קדימה, בעל שליטה וערמומי. לרשימת המצטיינים הבלתי נגמרת ,בעצם (מי בבני׀יהודה שיחק חלש?) אפשר להוסיף גם את אלי אברבנל המהווה באנקר בתקופה האחרונה.

ייתכן שהפגרה הוציאה את הפועל מהמסלול. אני גם בטוח שעם יוסי אבוקסיס הפועל לא היתה מתפרקת בצורה כזו. גם פנטסיל בלט בהעדרו. אלא שכל זה לא נותן הנחות, ובעיית היעדר שחקן חוד אמיתי היא מוקצנת. להפועל אין חלוץ כזה. ניתן היה לצפות שמול גבע ברקאי ויאיר אזולאי, הפועל ת׃א תלחץ יותר במרכז. אלא שלא היה לה מי שילחץ. לא היו פתרונות. לא ייתכן שבמצבה, כל שחקן מהקישור ומעלה ישחק בשביל עצמו ולא עבור הקבוצה. לפחות לפי אמש, הפועל צריכה ללמוד מבני-יהודה פרק בפירגון. ולא רק בפירגון.