איך משקיעים בעתיד הכדורגל?

אחרי בדיקה יסודית של בעיית המנטליות, בעיית המגרשים ובעיות הניהול של הכדורגל הישראלי, יורד עמנואל רוזן בפרק הרביעי של הסדרה "בעקבות הגביע האבוד", אל שורשי הבעיה - הטיפול הקלוקל במחלקות הילדים והנערים.

הפרק שישודר הערב ב-20:50 ב'ישראל 10' - "חלומות על כדורגל" - חושף את היחס המעליב של הכדורגל הישראלי כלפי העתיד שלו. בהתאחדות לכדורגל חושבים אולי שיוסי בניון ועבאס סואן ישחקו לעד, אבל בינתיים ממשיכים עשרות ילדים ונערים לחלום על היום בו יזכו לעלות על מגרשי ליגת העל כלמעשה התנאים שהם מקבלים כדי להגשים את החלום הזה, מחפירים במקרה הטוב ולא ראויים במקרה הנתון.

רוזן, כמו בפרקים קודמים בסדרה, משווה בין ישראל ליבשת האירופית. הוא מתלווה אל עומר פרץ, שחקן מחלקת הנוער של הפועל תל אביב בעבר וכיום חניך מן המניין באקדמיה לכדורגל של שטרסבורג בצרפת. התנאים, המשמעת, החינוך, ההקפדה - הכל זועק מקצוענות לעילא ועילא מכל פינה במתקן המפואר ופרץ מספר על ההתרגשות שלו מכל רגע על המגרש, אבל אז התמונה, בחיתוך כואב, עוברת אל מגרש הנערים של אשדוד.

על הדשא מתרוצצים ילדים שקמו מוקדם בבוקר כדי לשחק כדורגל במסגרת רשמית, מבלי שמישהו באמת דואג למצבם הבריאותי. מהצד צופה המאמן יעקב אקהויז - שחקן עבר גדול בהפועל תל אביב ונבחרת ישראל - ולא בדיוק סגור על משך המשחק. כמה שיהיה, יהיה. אגב, לא לכל הילדים יש מגני עצם על הרגליים אבל לא נראה שזה באמת מטריד מישהו. גם שלמה שרף, מי שמשקיע שעות על גבי שעות בטיפוח ילדים ונערים במגרש, מפציע במהלך הפרק כדי לקנא בקול רם במצב הדשא של השכנים האירופים לעומת המירעה של טוברוק.

המסר הוא פשוט: ברגע שנתחיל להבין שכדאי להשקיע בעתיד שלנו, הוא גם ייראה אחרת. בצרפת הבינו את זה מזמן ועל פי חוק מחוייב כל מועדון בליגה הראשונה להפריש 20 אחוז מתקציבו לטובת מחלקות הנוער. זה משתלם לא מבחינה מקצועית אלא גם בהיבט הכלכלי, כששחקנים צרפתים נמכרים למועדונים בכל רחבי אירופה והופכים לכוכבים הכי גדולים.