מטוס ה-v22: שניים במחיר אחד

הוא ממריא אנכית, כמו מסוק, ואז עובר לטיסה אופקית. למעשה, הוא גם מסוק וגם מטוס, כלי טיס מהפכני שישנה את כל תפיסת התובלה של צבאות ברחבי העולם. למרות מספר תאונות שאירעו במהלך תהליך הפיתוח הארוך שלו, החל השבוע בארצות-הברית שלב הניסויים האחרון של כלי הטיס המכונה "אוספרי", או וי-22.

בשנים הקרובות הוא ייכנס לשימוש בצבא ארצות-הברית: חיל הנחתים מתכנן רכש של 360 מטוסי וי-22, חיל-הים מתכנן לרכוש 48 וחיל-האוויר – 50. כל מטוס יעלה כ-40 מיליון דולר, וגם בישראל עוקבים בעניין אחר כלי הטיס המהפכני. "הוא ממריא מכל מקום, טס כמו מטוס ואז נוחת שוב בכל מקום. זה החלום של כל מפקד צבאי המתכנן הזזת כוחות מנקודה לנקודה במהירות וללא תלות בשדות תעופה", אומר מומחה צבאי.

ה"אוספרי" (שמה של ציפור ארוכת מקור השולפת דגים מהמים) הוא אחד מכלי הטיס המעניינים ביותר שתוכננו אי-פעם. אורכו כ-18 מטר ורוחבו כ-5.6 מטרים. הוא מסוגל לטוס במהירות מרבית של כ-500 קמ"ש לטווח מרבי של כ-3,800 ק"מ.

את המטוס המיוחד מטיסים שני אנשי צוות, ובתא הנוסעים שלו יכולים לשבת 22 לוחמים על ציודם האישי. ההמראה יכולה להיעשות מקרחת יער, ממגרש כדורגל או מספינה. אחרי ההמראה סובבים שני המנועים על מערכת של צירים מיוחדים והמדחפים עוברים מסיבוב אופקי לסיבוב אנכי כמו במטוס מדחף רגיל.

23 הרוגים בתאונות

שתי יצרניות מטוסים חברו למשימת הפיתוח: חברת בואינג, הידועה כיצרנית מטוסי נוסעים ומטוסי קרב דוגמת האף-15, ובל, יצרנית מובילה של מסוקים. הרעיון שמאחורי המטוס נשמע פשוט למדי: לאפשר לכלי הטיס להמריא ולנחות ללא צורך במסלול – שלפעמים אינו קיים בתנאי קרב – אבל בניגוד למסוק, לעבור לאחר ההמראה לטיסה אופקית מהירה יחסית.

אך היישום התגלה כמאוד לא פשוט. תהליך הפיתוח נמשך שנים. אב-הטיפוס טס כבר בשנת 1989, אבל עד מהרה התגלו בו בעיות. המתכננים נוכחו לדעת, כי לא פשוט לעבור מטיסה אנכית לטיסה אופקית. בשנת 2000 נהרגו 23 נחתים בשתי תאונות שאירעו במהלך טיסות ניסוי. אבל חיל הנחתים האמריקני רצה את הוי-22, ושתי החברות רואות את הפוטנציאל הטמון בו, ולכן נמשך הפיתוח חרף כל הקשיים.

בתחילת השנה קורקעו כל הדגמים של ה"אוספרי", אחרי שהתגלו בעיות בציפוי של חלק קריטי בתמסורת הראשית של המנועים. התאונות הקודמות העלו את סף הרגישות והקרקוע נמשך עד שנמצא פתרון לבעיה.

ממלא צורך מבצעי

המטוס היחיד הממריא ונוחת אנכית כיום הוא מטוס הקרב מדגם "הארייר". מטוס-קרב ותיק זה מדהים בביצועיו, ובכל תצוגה אווירית ממקד את מירב תשומת הלב ב"ריקודים" האוויריים שהוא מבצע מול עיני הצופים.

ובכל זאת, מדובר במטוס קרב מיושן ואיטי יחסית, שאינו נחשב למטוס "קו ראשון". בניגוד למטוס קרב מיושן זה, מיועד הוי-22 לשמש לא כמטוס קרב אלא דווקא כתחליף מסוק, בעיקר במשימות של תובלת חיילים. ההמראה האנכית, הטיסה האופקית והמהירות יעשו אותו ל"אוטובוס האקספרס" המתקדם בעולם של לוחמים לשדה הקרב. לכך תיתוסף גם משימת פינוי פצועים.

אם יעבור המטוס-מסוק את המשוכות האחרונות של תהליך הפי תוח, אין ספק שההצטיידות בו תהיה מהירה יחסית, שכן הוא ממלא צורך מבצעי של ממש. הפעילות האמריקנית בעיראק ובמקומות אחרים הדגישה את הצורך בתובלת סער מהירה. המטוס הזה נבנה בדיוק למשימות האלו.

האם חיל-האוויר הישראלי ירכוש אי-פעם את הוי-22? החיל היה רוצה ללא ספק כלי חדיש בעל יכולת המראה אנכית. מסוקי התובלה שלו מתיישנים. אבל התקציב עלול לדחות הצטיידות בשנים לא מעטות. קודם כל יש להחליף את מטוסי התובלה מדגם סי-130, "הרקולס", שחלקם בני יותר מ-30 שנה. החיל זקוק גם לתחליף למטוס האימון "צוקית". ועם זאת, כמה מאנשי חיל-האוויר משוכנעים כי הוי-22 ימצא בסופו של דבר את דרכו גם אלינו.