שיח "לוחמים"
בנו של האלוף יצחק שדה סירב לגזום שיח לזכרו של אביו ששתל בגן ביתו, ושחלק מענפיו הפריעו להולכים במדרכה הציבורית. חלק מהשכנים הגישו נגדו תביעה, וביהמ"ש פסק כי עליו לגזום את השיח ובנוסף לשלם להם הוצאות בסך 14 אלף שקל
שיח המלוח שגידלה וטיפחה משפחתו של מפקד הפלמ"ח יצחק שדה בגן להנצחת זכרו בחצר ביתו בשפת ימה של יפו, העסיק בשלוש השנים האחרונות את בית משפט השלום בתל אביב. הצמח המדברי הזה שימש עילה ל"קרב" משפטי רווי מתחים וכעסים בין יורם שדה, בנו של האלוף רב הזכויות המתגורר עם משפחתו בבית ההיסטורי, לבין אחדים משכניו.
ה"קרב", שהחל בעתירה שהגישו השכנים בה ביקשו לצוות על עיריית תל אביב לסלק את ענפי השיח הגולשים למדרכת הרחוב, הסתיים בשבוע שעבר בניצחונם. השופט שדן בתביעתם קיבל את הטענה כי ענפי השיח הפולשים לרשות הרבים מהווים מכשול ומטרד, והורה לשדה ולעירייה להסירם.
לטענת השכנים, השיח הפך במרוצת השנים להוות מטרד. חלק מענפיו גלשו למדרכה הציבורית שמעבר לחצר הבית של שדה, חסמו את המעבר בה והפריעו לבעלי הבתים השכנים להחנות את רכביהם ניסיונות שעשו, לדבריהם, לשכנע את שכנם לגזום את הענפים שהשתלטו על רשות הרבים לא הועילו.
שדה סירב בתוקף לגדוע ולפגוע בשיח, שהוא ורעייתו, העיתונאית זיוה יריב, טיפחו במסירות. "במקרים בהם נגע פגוש מכונית של שכן בשיח, הוא מיהר", לדבריהם, להגיש תלונה למשטרה בגין "היזק במזיד לרכוש". באחד המקרים, הוא התלונן לטענת התובעים, כי אחד מהם חתך בזדון ענפים מהשיח. עוד טענו כי כדי לפקח ולהגן על השיח, שמא יתנכלו לו, הציב שדה מצלמת וידיאו בחצר ביתו באופן שהיווה הטרדה ופגיעה בפרטיותם.
התובעים טענו בבית המשפט כי לאחר שקצה נפשם בסכסוך המתמשך הם פנו לעירית תל אביב בדרישה שתתערב בעניין ותגזום את חלקיו הפולשניים של הצמח. אלא שבקשתם לא נענתה.
במאי 2002, לאחר שבקשותיהם סורבו, פנו התובעים לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לחייב את העירייה להסיר את הצמחייה הגדלה במדרכה כדי שניתן יהיה להלך בה.
העירייה טענה בכתב הגנה שהגישה כי בינה לבין התובעים אין יריבות ולפיכך היה עליהם להגיש את התביעה נגד בעלי המקרקעין בלבד. ביחד עם כתב ההגנה הגישה העירייה הודעה צד ג' שבו עתרה לחייב את שדה לשפות אותה בגין כל הוצאה שתחויב בה, אם תחויב.
יורם שדה הגיש תביעה שכנגד העותרים וטען בה כי הגן שממנו גולש השיח ניטע על ידי אביו והוא חלק מאתר הנצחה לאומי לזכרו, ואף הוכרז כשמורת טבע. בתביעתו טען גם כי התביעה נגדו היא טורדנית וקנטרנית שכן היא איננה מהווה מטרד או הפרעה כלשהי, ומרבית תושבי הרחוב מתנגדים לפגיעה בה.
השופט חיים טובי, שדן בתביעה, החליט שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, ביקר במקום והשתכנע כי שיח המלוח גולש אל המדרכה ומהווה הפרעה ומטרד לתובעים. לפיכך קבע השופט כי על שדה לגזום אותו באופן שלא יפלוש למדרכה. בפסק הדין חויב בנוסף שדה לשלם לתובעים 14 אלף שקל הוצאות משפט. עיריית תל אביב נצטוותה לגזום את השיח אם שדה לא יעשה זאת ולשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 6,000 שקל.
בנימוקים להחלטתו כתב השופט כי אין שחר לטענת העירייה כי אין מוטלת עליה החובה על פי דין להסיר מכשול ברשות הרבים שמקורו ברשות היחיד. "המחוקק", ציין, "לא הבחין בין מכשול המצוי בדרך ציבורית לזה הגולש אליה משטח שהינו בבעלות פרטית". עוד הוסיף כי "טענת העירייה לפיה החובה להסרת המפגע הינה של בעל המקרקעין ולא של העירייה, אין לה על מה לסמוך".
עם זאת דחה השופט את טענת התובעים לפייה העירייה התרשלה כלפיהם בכך שעצמה עיניה מלראות את המכשול והמטרד, ודחתה פניותיהם "בנימוקי סרק ובסחבת מכוונת".
בית המשפט, כתב השופט בהחלטתו, יצא מגדרו על מנת להביא את הצדדים להסדר פשרה לפיה תוסר חלק מהצמחייה באופן שהמדרכה תיחשף ולו באופן חלקי. למרבה הצער הנתבע סירב להסדר שהיה בו כדי לסיים הסכסוך בדרכי נועם ובדרך הפשרה, כך שלא היה מנוס "שהדין ייקוב את ההר".
