שתף קטע נבחר
 
צילום: צפריר אביוב

"מפנים אותי, תקלו בבגרויות"

ערב הבחינות מגלה רננה מרמלשטיין מגני טל כי לא תקבל הקלות בבחינות, והיא זועמת: "רוצים לגרש אותנו, וכבר שנה וחצי שאנחנו נאבקים על הבית, ולא נותנים לנו הקלות? אולי המטרה היא שלא נילחם ונלמד. באיזו מדינה אני חיה? איפה האנושיות?" יומן ההתנתקות

"המאבק הפוליטי נגמר", אלה היו הכותרות ואנחנו חשבנו שאנחנו הולכות "לטחון" לימודים לקראת הבגרות. זה מה שחשבנו, אבל כמובן שהחיים שלנו מלאי הפתעות. כבר בשיעור הראשון לקראת המתכונות, זה התחיל כשהתברר לנו שתלמידי גוש קטיף לא מקבלים הקלות בבחינות הבגרות למרות כל מה שעברנו בשנה האחרונה.

 

 

"בעיקרון אתן לא מקבלות הקלות", אמרה לנו שושי סלוצקי המורה לספרות, "אבל דיברתי בטלוויזיה על כך, וחברת כנסת אחת התקשרה אלי ואמרה שהיא כבר מתחילה לטפל בנושא, ושלא ייתכן שבמצב כזה התלמידים לא יקבלו הקלות". מישהי שאלה בשיעור: "למה שלא יתנו לנו?" ואחרת השיבה לה: "הם רוצים שתהיו עסוקים בבגרויות ולא בפינוי".

 

ישבתי במקום שלי והקשבתי לדברים ופשוט לא האמנתי. גם רוצים לפנות אותנו מהבית שלנו, וגם רוצים שלא ניאבק ונילחם על זה?! באיזה מדינה אני חיה? במדינה שלי? לא יכול להיות...לאן נעלם כל הצדק? אני חושבת שזה פשוט חוצפה, זה פשוט אפליה, עם כל מה שעברנו, ואולי עוד נעבור, אנחנו צריכות להצליח בבגרויות. הדבר הכי הומניטרי ובסיסי שהמדינה יכולה לעשות, זה לבוא קצת לקראתנו ולתת לנו הקלות במבחנים. ואני לא אומרת את זה מתוך מסכנות או משהו כזה, ושהממשלה צריכה לרחם עלינו. חס וחלילה, אנחנו ממש לא מסכנות, ואנחנו ממש לא צריכות רחמים, אנחנו צריכות הבנה, אני אומרת את זה כי זה הדבר שהכי הגיוני והכי נכון לעשות.

 

גדלנו על ערכי אהבת הארץ ועל כך שאסור להחזיר חלקים ממנה. נלחמנו ונאבקנו על זה, ולא יצא לנו ללמוד כל-כך, אז אנחנו מבקשים טיפה הבנה מהממשלה, שרוצה להמיט עלינו אסון. 

 

אני מרגישה שמפלים אותנו. אפילו בזמן פינוי ימית, כשאחותי הגדולה הייתה בת 17, היא קיבלה הקלות (והם אפילו לא היו אלו שפונו).

 

כשהתחילה האינתיפאדה הנוכחית התלמידים קיבלו הקלות, כי נפלו פצמ"רים והיה רעש של יריות בלילות (ואני לא מזלזלת בזה, גם אני חוויתי את זה וזה באמת קשה).

 

אבל כשרוצים לגרש אותנו מכאן, וכבר שנה וחצי אנחנו נאבקים על הבית, על הארץ שלנו, אז לא נותנים הקלות? אולי המטרה היא שלא נילחם ונלמד כל הזמן. מתמטיקה ואנגלית יותר חשובים מהבית, מהארץ, מהאידיאולוגיה ומהערכים?

 

אני לא אומרת שאנגלית ומתמטיקה לא חשובים, אבל בשבילי זאת עדיפות שניה, וכדי ששנה הבאה לא נצטרך להשלים בגרויות ונוכל לתרום למדינה (מי בשירות הלאומי ומי בצבא), אני דורשת הקלות.

 

הורג אותי כמה אפשר להיות אטומים. רה"מ רוצה "לעזור" ולדאוג לעתיד של המתנחלים (ניצנים...), אז הנה הזדמנות פשוטה וקלה לעזור לדור העתיד של גוש קטיף. ואני רוצה לראות את הבן אדם שיעז להגיד שלא מגיע לנו. הוא לא בן אדם, זאת הרשעות בהתגלמותה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ששון תירם
לבנת ותירוש. פנייה אישית מרננה
צילום: ששון תירם
צילום: רויטרס
פצמ"רים על נווה דקלים. ארכיון
צילום: רויטרס
צילום: מאיר פרטוש
"לא יצא לנו ללמוד כל כך"
צילום: מאיר פרטוש
מומלצים