לביבי זה לא היה קורה

הצ'ופר הפומבי של בוש לשרון על תוכנית ההתנתקות - הזמנה לבקר בחווה שלו בקראופורד טקסס - הפך להיות אירוע כמעט מחתרתי בישראל.

את מסיבת העיתונאים הערב (יום ב') של בוש ושרון, קבעו אמנם לשעה הנכונה – 12:00 בצהריים שעון טקסס, שהיא בדיוק 20:00 בערב - הפריים-טיים של שידורי החדשות בערוצים 2 ו-10. אבל מסתבר שבלשכת ראש הממשלה, לא הכינו שיעורי בית.

אילו אנשי שרון היו טורחים לדקדק, היו נזכרים שהבית הלבן אינו מאפשר הכנסת ניידות שידור לחווה הפרטית של הנשיא בוש, פרט לחריג אחד: מסיבת עיתונאים משותפת של בוש וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, ערב המלחמה בעיראק.

כל מסיבות העיתונאים האחרות בחווה מוקלטות, ורק אחר כך נשלחת קלטת אל מרכז התקשורת שמחוץ לחווה. המשמעות המעשית היא איחור של 40-50 דקות שנובע ממשך קיום מסיבת העיתונאים ומשך הזמן עד להעברת הקלטת אל מרכז התקשורת.

בערוץ 2 לא היו מוכנים כמובן לוותר על "כוכב נולד" או לדחות את השידור ובערוץ 10 לא מפסידים שידור ישיר של משחק כדורגל לטובת פסגת בוש-שרון.

התוצאה המעשית היתה שקולו של ראש הממשלה הגיע מטקסס בשידור חי בחדשות הערוצים, אבל הצילום שלו לצד נשיא ארה"ב והג'סטות הפומביות החשובות למוניטין של שרון בשדה המאבק הפוליטי הפנימי, הושארו לדמיונם הפורה של צופי הטלוויזיה.

בסופו של דבר מוכן היה הנשיא בוש, שהזמין את שרון לחווה כדי "לצ'פר אותו", להקדים את מסיבת העיתונאים בחצי שעה או יותר כדי לאפשר לראש ממשלת ישראל להיכנס לפריים-טיים.

היסטוריה של פאשלות הסברתיות

הפאשלה ההסברתית היתה חמורה, אבל לא יחידה בהיסטוריית המפגשים של שרון ובוש. פגישה אחרת התקיימה בבית הלבן כשבעיצומה התרחש פיגוע טרור בראשון לציון.

הכתבים, שהמתינו במסדרון הבית הלבן לפני הכניסה לחדר הסגלגל, לא שמעו על הפיגוע. לכן כשהוכנסו ללשכת הנשיא בוש, לא ביקשו התייחסות של שרון ובוש למה שהתרחש בראשון לציון. מישהו מיועציו של שרון היה צריך ללחוש באוזנו, להעביר אליו פתק, לסמן לו שעליו להתייחס לפיגוע. אך שום דבר.

כשיצא ראש הממשלה מהבית הלבן המתינו לו מצלמות ומיקרופונים של רשתות הטלוויזיה האמריקניות, שבדיוק שידרו את חדשות הערב. היתה זו הזדמנות נפלאה לגשת למיקרופונים ולעשות משהו למען ההסברה הישראלית אך ראש הממשלה התעלם מהמצלמות, נכנס למכוניתו וחזר ל"בלייר האוס".

הפעם הבאה בה התראיין ראש הממשלה באותו ערב, היתה בתדרוך כתבים שנקבע לשעה עשר בערב שעון וושינגטון. בארץ היתה השעה חמש בבוקר. העיתונים כבר יצאו לרחוב ללא התייחסותו. יש טלוויזיה בבוקר, אבל מעטים צופים בה?

הכתבים האמריקנים שבאו לתדרוך, היו לחוצים לגמור ולרוץ למערכות העיתונים לפני ה"דד-ליין" שלהם בחצות. כל דובר מתחיל היה פותח את מסיבת העיתונאים באנגלית, מאפשר לכתבים האמריקנים לשאול ארבע-חמש שאלות ומשחרר אותם שמחים וטובי לב, לפני שמתחיל הקטע העברי של מסיבת העיתונאים.

ניחשתם נכון. מסיבת העיתונאים נפתחה בשפה העברית וכך התנהלה במשך שעה ארוכה. הכתב הדיפלומטי של ה"וושינגטון פוסט" כסס ציפורנים בעצבנות, ובשלב מסויים לחש בזעם: "עכשיו סוגרים כבר את המהדורה של מערב וירג'יניה". כשהגיע החלק האנגלי של התדרוך, לכתב המנוסה כבר לא היה כמעט למי לדווח. היתה עוד פאשלה הסברתית, אבל "כסף קטן" לעומת מה שהתרחש בטקסס.