פצוע הפיגוע: אין לי כסף להאכיל את הבנות

בגלל מגבלותיו הקוגניטיביות והוורבליות של משה הפכה פזית לדוברת של המשפחה. היא מספרת על הזלזול מצד הביטוח הלאומי: "שלוש שנים נשמע לך הגיוני שלא קבעו לו אחוזי נכות? אנחנו לא מקבלים שום זכות של נפגעי טרור חוץ מהארנונה. לא עזרה במשכנתא לזוג שנפגע ולא הכרה באובדן כושר עבודה. למה בגלל הפיגוע אני צריכה להגיד לבת שלי שאי אפשר ללכת לחוג ציור? למה אני לא יכולה לקנות לה סנדלים חדשים במקום אלו שכבר קטנות עליה? אני בקושי יכולה לקנות לחם וחלב".

הרופאים לא האמינו שמשה יחזיק מעמד יותר ממספר ימים. שבעה חודשים לאחר הפיגוע הוא לא היה מסוגל לדבר, שקל 35 ק"ג, הצד השמאלי שלו שותק חלקית והוא עבר אין ספור ניתוחים. חוץ מהפגיעה בראש, יש לו רסיס בראש שאי אפשר להוציא. 

"פתאום הוא הופך לעצבני, זורק דברים"

"מה שהכי קשה זה הפגיעה הקוגניטיבית", מספרת פזית, "יש לו בעיה בזיכרון, הוא חסר סבלנות, יש לו חוסר קשב. פתאום הוא הופך לעצבני, זורק דברים. יש לו דיכאונות ומצבי רוח חבל על הזמן.

"אם הוא מחליט שהוא לא יוצא מהמיטה שבוע, אז שבוע הוא במיטה. ואת כל זה הבנות שלי צריכות לראות. הן לא מדברות על זה אבל אם אבא יוצא מהבית הבת הגדולה, בת 6 וחצי שואלת 'אמא למה אבא יצא בשעה אחת ועדיין לא חזר. אולי אבא מת, תתקשרי אליו'".

לאחר הפיגוע, לא הסכימה הבת הגדולה של הזוג קורמן לקבל את אביה. מבחינתה הוא מת. גם את הטיפולים היקרים של הפסיכולוגית עבורה לא הסכים ביטוח לאומי לשלם. "הם אמרו לי שהיא לא הייתה נוכחת במקום הפיגוע".

"הטעות שלי הייתה שהראיתי לה אותו מהר. עשיתי את זה בשבילו, הוא לא זכר שיש לו בנות ורציתי שיראה אותה. היא פחדה ממנו, אמרה לי 'זה לא אבא שלי, את משקרת לי'. הוא היה מאוד רזה, כולו מחובר בצינורות, והיא חטפה הלם. לאחר מכן שילמתי לפסיכולוג על חשבוני".

"שקלתי להתגרש, לקחתי אחריות מלאה"

על אף שגם היא נפצעה בפיגוע, חזרה פזית לעבוד עשרה חודשים לאחר היום הנורא. מאז היא במרוץ אחר החיים עם ארבע שעות שינה. "אני לא יודעת מאיפה יש לי כוחות, אין לי חיים. להגיד לך שלא שקלתי להתגרש ממנו - שקלתי.

"הראש שלו לא יחזור להיות כמו פעם. התחתנתי עם בן אדם בריא, שמפרנס משפחה, שמדבר לעניין. אבל החלטתי שאני נשארת איתו, הוא היה עושה אותו דבר למעני. מאז אני לוקחת אחריות מלאה על הכל. הוא מעריך אותי על זה כשהוא זוכר, מכריז שאין אישה כמוני. ואז יום אחרי הוא קם וצועק למה השארתי אותו לבד בפיגוע ולא עזרתי לו".

לטענת בני הזוג, המוסד לביטחון לאומי לא מתייחס ברצינות לפגיעה, משום שמשה נפגע בראשו. "אנחנו צריכים לקבל כל מה שנכה במצב שלו צריך לקבל. בגלל שהפגיעה של משה היא לא חיצונית אז לא מטפלים בו כמו שצריך. לקטוע רגליים הרבה יותר קל לקבל את זכויותיו. למרות שהוא יכול לקבל רגל תותבת ולמשה אי אפשר להחליף את הראש".

"היה לי סיכוי של אחד למיליון לחיות, אלוהים החליט לתת לי לחיות אבל בביטוח לאומי החליטו לקחת לי את החיים בחזרה, להרוג אותי", מסכם משה את השיחה.

תגובת הביטוח הלאומי

המוסד לביטוח לאומי מסר בתגובה: "מר משה קורמן נפגע בפיגוע איבה וכתוצאה מהפגיעה נקבעו לו 81% נכות לצמיתות. הביטוח הלאומי ערער על ההחלטה לטובתו של מר קורמן, משום שבהחלטת הוועדה לא נכללו כל הליקויים שמהם הוא סובל כתוצאה מפיגוע האיבה.

"עד מאי 2004 קיבל מר קורמן את כל ההטבות והתגמולים שהגיעו לו. לגבי התגמולים וההטבות שמגיעים למר קורמן לפי דרגות נכות של 81% מיוני 2004, הם ישולמו לו בתחילת מאי 2005. יש לציין כי מיוני 2004 עד היום המוסד משלם למר קורמן מקדמות בסך 4,000 שקלים מדי חודש".