רוצים שינוי?
רוחות של שינוי בתיאטרון "גשר": בעונה הבאה, שמוגדרת כעונת "הדלתיים הפתוחות", יוכלו שחקני הלהקה להשתתף בהפקות חוץ ושחקנים אורחים ישתתפו בהפקות התיאטרון. גם במאים חדשים יוזמנו להשתלב בעשייה ואפילו יש דיבור על מפעל מנויים שעד כה נחשב למודל "מוקצה". מציאות משתנה?
אחרי 14 שנות פעילות בהן קיבע תיאטרון "גשר" את מעמדו כאחד התיאטראות המובילים בישראל עם הפקות מופת שהפכו לחלק בלתי נפרד מדפי ההיסטוריה המתהווה של התיאטרון הישראלי, מסתמנת העונה הקרובה כעונה שמביאה איתה לא מעט תמורות. הבוקר, א', כינסו מנהלו האמנותי של התיאטרון, יבגני אריה והמנכ"ל, אורי לוי, מסיבת עיתונאים בה הכריזו על שלוש הפקות חדשות העומדות על הפרק ועל שינויים קונספטואליים שכוללים בין היתר פתיחת התיאטרון לבימאים מבחוץ ושילובם של שחקנים אורחים לצד שחקני הלהקה בהפקות עתידיות.
מסיבות עיתונאים אינן דבר שבשגרה ב"גשר", והפעם בחרו בתיאטרון להתכנס לא רק בכדי להציג את השינויים בתכניה – בין היתר תולדה של פציעתה של השחקנית יבגניה דודינה - אלא גם בכדי להזים שמועות על כך שחלק משחקני "גשר" מחפשים את דרכם החוצה, שמועות שהובילו למערבולת של אמוציות, שהביאה בסופו של דבר להחלטות מהותיות שהתקבלו בהנהלת התיאטרון.
"'גשר' הוא החיים שלי"
השמועות החלו לצוץ תקופה קצרה לאחר תחילת החזרות ל"פולסה ונורה", הצגת יחיד שעלתה כהפקה פרטית בכיכובו של סשה דמידוב ובבימויו של איגור מירקורבנוב, לשעבר שחקן התיאטרון. דמידוב אמנם השתתף בעבר בהפקות קולנועיות וטלוויזיוניות אך זו הפעם הראשונה בה העלה הצגה מחוץ ל"גשר" והיו מי שטענו כי אחרי 14 שנות עבודה בתיאטרון הבית, הוא מבקש להתרענן. גם העובדה שסבלטנה דמידובה משחקת בימים אלה בתיאטרון הקאמרי בהצגה "עקר בית" חזקה את השמועות בדבר מצבו של התיאטרון. שם נוסף שעלה ברשימת המבקשים להתחדש היה שמה של יבגניה דודינה.
"אין לי שום כוונה לעזוב את 'גשר'!", אומרת היום דודינה בתגובה, "הגעתי לישראל עם יבגני אריה ובמשך 15 שנה בנינו את התיאטרון כולנו ביחד. 'גשר' הוא החיים שלי, הוא חלק מהדם שלי והוא יקר לי. מעולם לא אמרתי שאני עוזבת את התיאטרון, התחלתי בו את דרכי ואמשיך לשחק בו שזה משהו שאני מקווה שלא ישתנה לעולם. בחודשיים האחרונים אני בבית בגלל הפציעה, אבל ברגע שאוכל אני חוזרת". דמידוב מצדו אומר: "תיאטרון 'גשר' הוא המקום שאליו אני שייך ובו אני נהנה להיות, הוא הבית ואין לי כוונות ללכת ממנו. יבגני אריה הוא המורה שלי ואנחנו הולכים יחד דרך ארוכה עוד ממוסקבה. הוא עשה אותי שחקן. ברור שהשמועות נולדו בגלל הצגת היחיד, אבל אין לזה שום קשר לכלום. זה פרוייקט שהיה לי חשוב לעשות, התוכן שלו – שעוסק בקבלה – לא שייך לתכנים של 'גשר' ולכן רציתי לעשות את זה באופן עצמאי. זו הסיבה שפניתי למפיק עודד פלדמן. השמועות לא נכונות, וזה מצער אותי מאוד כי זה מפריע".
יבגני אריה לא נותן לשמועות להפריע את מנוחתו, וגם השינויים, שהם לדבריו הכרחיים לקיומו של התיאטרון, אינם מפחידים אותו: "בניגוד לתיאטראות אחרים בהם אתה פנוי לעשות במקביל גם טלוויזיה וגם קולנוע, אצלנו, בגלל המבנה הייחודי של הלהקה, ההצגות מורכבות מכמה שיותר שחקני להקה - מה שהופך אותם למאוד עסוקים. אני יודע שהשחקנים שלנו די התעייפו, זה טבעי וזו הסיבה שהחלטנו לקיים בשנה הקרובה את שיטת הדלתיים הפתוחות, שזה אומר גם להביא ל'גשר' שחקנים ובמאים מתיאטראות אחרים וגם לאפשר לשחקנים שלנו להתעופף חופשי במקביל לעבודה השוטפת ב'גשר'".
"אוי לו לתיאטרון שקופא על שמריו"
"כל ארבע-חמש שנים תיאטרון צריך להתחדש גם מהבחינה האמנותית וגם בשפת הבימוי והשחקנים שלו", מציין אריה ספק ברצינות, "צריך לזרוק את ניסיון העבר ולהתחיל מחדש...הלחצים על התיאטרון מבחוץ מאוד חזקים. אנחנו צריכים לשרוד ובמקביל לא לוותר על התכנים. אלו בעיות קשות שניצבות בפנינו ואנחנו בהחלט מנסים לפתור אותן, מה שכולל שינויים ארגוניים".
האם הכוונה ב"שינויים ארגוניים" היא ליבוא שחקנים מחוץ לשורות הלהקה ובמאים נוספים כמו נעה רבן ונדב אסולין, שיעבדו עם קבוצת הצעירים של התיאטרון? לא ברור. אולי הכוונה קשורה להנהגת מפעלי מנויים, שיטה שעד היום נחשבה ל"מוקצית מחמת מיאוס" וכיום לא נפסלת על הסף.
"אוי לו לתיאטרון שקופא על שמריו. אחת לתקופה צריך לעשות תפנית וזה לא אומר שאנחנו מפסיקים להיות תיאטרון אמנותי, אבל אנחנו מחפשים ערוצים נוספים להתחדש בהם", אומר המנכ"ל לוי, "אנחנו לא מדברים על שינויים דרסטיים במדיניות אלא בניואנסים. זה לא קשור לרכילויות המרושעות חסרות השחר שמסתובבות ושלהן אנחנו ערים, ומעבר לכך אני חייב לומר שתיאטרון לא קם ונופל על שחקן כזה או אחר. ב'קאמרי' היו אלוהים שקראו לו יוסף מילוא ולמרות שהוא כבר איננו 35 שנה, התיאטרון ממשיך להתקיים. גם עזיבתה של חנה מרון את ה'קאמרי' או עזיבתו של מאיר מרגלית את 'האוהל', לא הביאו לפירוקם. אנחנו לא מחזיקים אף אחד בכוח ולהיפך - מאפשרים לכל מי שמעוניין להשתתף גם בהפקות חוץ, אבל חשוב לנו לשמור על התכנים. אין לנו שום כוונה לאבד את הצבע הייחודי לנו, וזה נכון שיש מנהלי תיאטרון שהם כמו מאמני
כדורגל – באים לאמן לעונה אחת או שתיים ולא מעניין אותם לבנות קבוצה אלא לזכות בגביע. אצלנו זה אחרת, גשר היא קבוצה והיא פה בשביל להישאר".
פציעתה של דודינה, אותה הגדיר היום המנכ"ל כ"טראומה בלתי רגילה לתיאטרון", הובילה לביטולן של 70 הרצות מתוכננות, עובדה שאילצה, כאמור, לבנות עונה חדשה שתתבסס על ארבע הצגות חדשות, שתחילת העבודה על שלוש מהן תוקדם משמעותית. ההפקות המתוכננות הן: "מומיק", עיבוד משותף מאת יבגני אריה וילנה לסקין לפרק הראשון מתוך "עיין ערך אהבה" שכתב הסופר דויד גרוסמן; "איש הכריות", קומדיה שחורה מאת המחזאי האירי מרטין מק'דונה שזכתה בשנה שעברה בפרס אוליבייה; ו"וריאציות לתיאטרון ולתזמורת", אנתולוגיה תיאטרלית של התרבות הרוסית דרך שירי עם, שירי כלא, שירה צוענית ופוליטית.
"וריאציות לתיאטרון ותזמורת", תעלה על הבמה כבר מחודש מאי הקרוב, ולדברי יבגני אריה מדובר בהפקה שנועדה להכיר לקהל יליד הארץ את ההיסטוריה הרוסית דרך השירה. על השאלה האם מדובר בהפקה בידורית בסגנון "שירת הקאמרי" שעלתה בתיאטרון הקאמרי לרגל 60 שנה לתיאטרון העירוני של תל-אביב, ענה אריה: "זה לא בידור לשם בידור, למרות שהבידור נוכח בכל עבודות התיאטרון ואני מקווה שגם בהפקה הזו. אנחנו מביאים חומרים ייחודים שפחות מוכרים לקהל מתוך רצון לאפשר לקהל הרוסי לחזור אל השורש ולקהל יליד הארץ להכיר את ההיסטוריה הרוסית. רועי חן שתרגם את השירים עזר להביא את התחושות שמאחורי המילים, ואני מקווה מאוד שיהיה לזה ערך מוסף".
בחודש יוני יעלה "גשר" את "מומיק", שלדברי אריה מוקדש לדור השני לשואה ונוגע בהגדרת הישראלי והיהודי, ובחודש יולי תעלה ההצגה "איש הכריות", אותה מגדיר אריה כ"עבודה לשחקנים צעירים ולקהל שחובב את טרנטינו". לדבריו: "זו הפקה אקטואלית מאוד לישראל של היום שבה מילה יכולה בקלות להרוג". הפקה זו תעלה בהאנגר של קבוצת הצעירים של התיאטרון.
