באפי מי יודע?

פסח הוא, כנראה, המיתולוגי מכל החגים, למרות שאין בו את הבערה הפגאנית של מדורות ל"ג בעומר או של נרות החנוכה, והוא חסר את המיסטיות של ה"תשליך" ואת המחולות הדרווישיים של שמחת תורה.

כדי לפצות על העדרם של כל אלו אנו מקבלים את חלקינו בנבלים: הבן הרשע, פרעה, השונרא שאכל את הגדיא. יש לנו גם גיבורים: הבן החכם, רוחו של אליהו הנביא המגיחה מאוחר בלילה ללקט פירורי מצות וללחוך מעט י"ש וכמובן, אחד אלוהינו.

פסח מספק גם את המצע המושלם לצמיחתן של מיתולוגיות משפחתיות שמתפתחות להן מסדר לסדר ונזכרות לדיראון עולם, כמו האירוע שיכונה לעד במשק ביתנו "ליל הקניידלעך הארוך", התנגשות טיטאנים שבה הגישה כל דודה, סבתא ואם במשפחתנו מתנובת סיריה במטרה להכריע אחת ולתמיד, הקניידעלך של מי הכי טובים. היה רע. היה רע לתפארת. בשיאו של הערב התחמשנו בכדורי תותח מפרי ידיה של גברת אחת מבנות משפחתי, שהפליאה לייצר מקמח מצה וביצה אבני קלע למהדרין מן המהדרין, כאותן ששימשו את דויד בשעתו. אותן אבנים נוצלו מיד נגד הצרים עלינו מצידה השני של קערת הסדר, ובכל שנה, מיד אחרי שאנו סופרים את המכות שקיבלו המצרים על הים, אנו מספרים שוב באימי אותו פסח ומידי שנה המיתולוגיה משתכללת ומתפתחת.

מרחק קצר ביותר מפריד בין ההגדה לאגדה. לא רק אותן דמויות מיתולוגיות שהוזכרו לעיל מאכלסות אותה, אלא גם פיוטים אפוקליפטיים נוסח "קרב יום, קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה", סימבוליזם לעייפה ומספרים מאגיים לרוב (ארבעה בנים, ארבע קושיות, אחד עשר כוכביא ועוד) שישמחו את ליבו של כל יונגיאני. אפשר אפילו להרחיק עוד יותר ולראות בהגדה עיבוד יהודי למסע החיפוש המפורסם ביותר בעולם, החיפוש אחר הגביע הקדוש, שאצלנו ממלא את מקומו האפיקומן הנכסף.

המיתולוגיה היא אותו מרכיב בדת ששורד זמן רב אחרי שכל מאמיניה, כוהניה, טקסיה ומצוותיה גוועים ונעלמים. היא נותרת כמעין די.אן.איי נרטיבי שנושא עמו מבעד לזמן את הגרעין הסיפורי של הדת, אותם סיפורים שמנסים לענות על הקושיות הקשות ביותר: מי אנחנו ומה, לעזאזל, אנחנו עושים כאן?

המאה ה-20 היתה, במובן מסוים, המאה של המיתולוגיה החדשה. על חורבות המיתולוגיות הישנות קמו לנו דתות חדשות עם מערכת מיתוסים משוכללת משלהן. החל מתיאולוגיות פוליטיות אימתניות כדוגמת הפשיזם והקומוניזם וכלה ביצירות אמנות שניסו לכונן מיתולוגיות לא נודעות שהכו שורש ואספו סביבן קהל מאמינים חדש, כמו "שר הטבעות" של טולקין או "מלחמת הכוכבים" של לוקאס.

שלא במפתיע, אם כן, יעמדו המיתולוגיות במרכזו של כנס "עולמות" שיערך במהלך חול המועד, בין ה- 26 ל-28 באפריל, בסינמטק ת"א. כדי להתמודד עם הנושא הנרחב עד מאוד הזה יציג הכנס לראשונה שיתוף פעולה פורה בין ארבעת הארגונים הבולטים בתחום המדע הבדיוני והפנטסיה בארץ: האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה, מועדון סטארבייס 972, עמותת טולקין הישראלית ושגרירות סאנידייל בישראל.

על פוטר ואלים אחרים

הכנס יעסוק במגוון רחב מאוד של מיתולוגיות, ישנות וחדשות כאחד. יתנהלו בו דיונים מעמיקים על עולמו של ג'וס וידון, האלוהים הטלוויזיוני שיצר את "באפי ציידת הערפדים" ואת "אנג'ל", בליווי הקרנה פעילה של פרק המחזמר שתאפשר לאלו אשר זה מקרוב באו לצפות במאמיני באפי מקיימים את אחד הטקסים החביבים עליהם.

תערכנה הרצאות שינסו לרדת לחקרה של הקוסמולוגיה הסבוכה בעולמו של טרי פראצ'ט (רמז: הכל מתחיל בצב גדול). המיתולוגיה היפנית תקבל את הכבוד המגיע לה בכמה הרצאות שיעסקו הן במיתוסים היפנים הקדומים והן בגלגולי האנימה והמנגה העדכניים שלהם. יהיו צלילות למעמקיהן העכורים והמרגשים של המיתולוגיות ההודיות והוולשיות, אז צפו להרבה מאוד ידיים על פחות מידי אלים והצצות ל"מהאראבאטה" ו"למביגוניון" מפיהם של מלומדים וחוקרי מיתוסים כמו ד"ר דני רווה וד"ר דניאלה גורביץ', וגם המיתולוגיה היהודית תפגין נוכחות.

המתרגם והעורך עמנואל לוטם יעסוק בעולמו של ז'ול וורן; המתרגם והעורך אף הוא, דידי חנוך, ידבר על יצירת המיתולוגיות של טים פאוארס, אחד מהמעניינים שבסופרי הפנטסיה העכשווית; וגם גילי בר-הלל, העורכת והמתרגמת, תישא דברים על המיתולוגיה של הארי פוטר. מקומה של המיתולוגיה המצרית לא יפקד וכמובן, דיונים ענפים בנושא יצירתו של טולקין והמיתולוגיה של העתיד, כפי שהיא מוצגת בסדרה "מסע בין כוכבים" ובסדרת הסרטים "מלחמת הכוכבים", יתרחשו אף הם.

לחובבי המיתולוגיות מביניכם שיצליחו לא להתעלף מהברחשים שיחדרו הביתה ב"שפוך חמתך" ויתחמקו בזמן מקניידעלך מעופפים צפויה חגיגה של ממש שתלווה כמובן בהקרנות פרקים מהסדרות האמורות ועוד, כמה בכורות קולנועיות כמו "מת על המתים" (Shaun of the dead) סרט פולחן-אינסטנט ואחת מפרודיות הזומבים המוצלחות ביותר של כל הזמנים, הרבה דוחק במסדרונות הסינמטק ותחושה של קדושה באוויר. אגדה של פסח.