הבו לנו טראומה
ילדה שנעקרת בכוח מביתה היא סיפור הרבה יותר טוב מתא"ל שמנסה להסביר איך ולמה
בשבוע שעבר התקיים במוסקבה כנס שערכה אגודת העיתונאים הרוסית "מדיה סויוז". הוא נועד לעורר משבר – הצעת חוק שמקדם יו"ר ועדת הביטחון של הדומה, הפרלמנט הרוסי, מנסה לחסום את אפשרות הסיקור של אירועי משבר וטרור. היו"ר וסילייב ותומכי ההצעה נשענים על תקדים: בפרשת ההשתלטות של טרוריסטים צ'צ'נים על תיאטרון "דוברובקה" במוסקבה באוקטובר 2002, האשימו השלטונות את התקשורת בסיקור לא אחראי. לטענתם, עיתונאים דיווחו בזמן אמת על הפריצה של כוחות הביטחון לתוך התיאטרון וסיפקו לחוטפים מידע. העובדה שבסופו של דבר מתו 129 בני ערובה כתוצאה משימוש בגז מסתורי, שתרופת הנגד שלו לא סופקה בזמן לרופאים, לא שינתה דבר. התקשורת אשמה, והתקשורת צריכה לשלם.
ישראל נמצאת במקום אחר לגמרי מרוסיה בכל הנוגע ליחסים בין התקשורת למערכת הביטחון. הרוסים נדהמו לשמוע מאורחיהם הישראלים על עיתונאים ששירתו בצבא ושרים שמדווחים בזמן אמת מזירת פיגוע. אבל המשבר שבין העיתונאים הרוסים לראשי המערכת הזכיר את האספקט הרדום של תוכנית ההתנתקות: הסיקור התקשורתי, על ידי מאות עיתונאים ישראלים וזרים, של פינוי בכוח של אלפי מתנחלים מבתיהם.
דוברת צה"ל רות ירון הגישה תוכנית לרמטכ"ל. היא לא תפקד בפועל על ביצועה: ירון, כמו בוגי יעלון, תעזוב את תפקידה ב-1 ביוני. את הפנים ההסברתיות של ההתנתקות אמור לספק תא"ל (מיל') עיבל גלעדי, שהיום כבר אינו לובש מדים. אבל בפועל, מי שיתמודד עם כמות אדירה של תקשורת בתוך שטח פרוץ (בעזה, ועוד יותר מזה בצפון השומרון) יהיו החיילים. חיילים צעירים, מרוטי עצבים וחסרי ניסיון, הממלאים משימה לא צבאית וקשה מבחינה נפשית.
זו לא תהיה, כמובן, תקשורת "מוטמעת" מהסוג שניהלו האמריקאים בעירק, מושא קנאתם של אנשי מערכת בכל העולם. זו תהיה התקשורת של שני הצדדים, אולי דווקא של המתנחלים: ילדה שנעקרת בכוח מביתה היא סיפור הרבה יותר טוב מהתא"ל שמנסה להסביר איך ולמה. תושבי הרצועה, שמתלוננים על הטיה תקשורתית נגדם, ילמדו שהעיתונאים מקדשים את הסיפור הרבה יותר מאשר את המטרה הפוליטית, והסיפור יהיה הפעם בצד של המתנחלים. לא שזה ינחם אותם.
כמו ברוב האספקטים של ההתנתקות, עד עכשיו צה"ל הוא כמעט הגוף היחיד שמנסה לקדם את פני האירועים. התוצאה תהיה קרוב לוודאי פיאסקו תקשורתי ענק, שיעצים עוד יותר את טראומת הפינוי. אחר כך, כמו במוסקבה, יתכנסו כולם כדי להאשים את התקשורת בליבוי הרוחות. מי יודע, אולי בביקורו הקרוב בישראל יביא הנשיא פוטין למארחו אריאל שרון את טיוטת החוק של וסילייב, לשימוש מקומי.
ואולי, כמו בכל עניין ההתנתקות, זה בדיוק מה ששרון רוצה: טראומה גדולה, מצולמת היטב, שאותה יוכל להציג לעולם כדי שיניחו לו אחרי הנסיגה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
