שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    נוף ים: פיסת טבע משומשת במצב טוב

    נעים לגלות שממש באמצע הארץ, ליד הרצליה, יש מתחם עם ים של שיבולים, עצי שקמה שמזמינים טיפוס, גפנים ותאנים, ובעיקר אפס מטיילים וממנגלים. מצער לגלות שהשטח הזה יהפוך לשכונת ענק בשם 'אפולוניה'. המלצה לטיול של סוף האביב, סוף החג וסוף הדרך

    דבר אחד משותף לביקור בטבע ולביקור במוזיאון. לא, הכוונה אינה לתשלום בכניסה, אלא לכך שגם אם איכותו של מקום נבחנת בחווית הביקור הבלתי אמצעי, זה לא רע שיש מי שמסביר מה רואים ומפנה את תשומת הלב לפרטים. היתרון האחד בכל תוכניות הבנייה המאיימות לכלות את השטחים הפתוחים, הוא הסיורים ללא תשלום שעורכים הגופים הירוקים במקומת שחרב הפיתוח-כיסוח מתהפכת מעליהם. מי שהחמיץ את הסיור שערכה השבוע החברה להגנת הטבע בחולות ניצנים, יכול להספיק את הסיורים שעורכים הירוקים של הרצליה בסוף השבוע  בנוף ים.

     

    אכן כן, חתיכה לא קטנה של טבע, ממש במרכז הארץ, פיסת קרקע משומשת אמנם, אבל שמורה במצב טוב. השימוש שעשתה במקום חברת התקשורת
    הלאומית במשך השנים היה הצבת אנטנות ענק. עד לפני שנים אחדות, מי שהיה נוסע לתל אביב על כביש החוף, יכול היה לראות קצת לפני צומת כפר שמריהו, חבורת אנטנות גבוהות צבועות באדום ובלבן (היו שם, אגב כמה יפות, רחבות במיוחד). מתחם האנטנות היה כמובן סגור ומסוגר ומאובטח קצת יותר מבסיס צבאי, אבל פינו אותו. מן העמודים הגבוהים נותר רק שם המקום: "מתחם בזק". לפני שנתיים-שלוש, אחרי שהתרנים כבר הורדו, סיפרו האגדות כי כמה וכמה פריקים התיישבו בבתים הנטושים (בכל זאת מרחק הליכה מהים), אבל בינתיים גם את הבתים פינו משם ורק העצים נותרו. שדרת פיקוסים שעוד יחיו פה אחרי כולנו, אם רק יתנו להם, מובילה בין שומקום לשומקום. וטבע.

     

    הטבע נתקע בגרביים

     

    השבוע כולם יצאו לטבע. שמתם לב לזה שלא 'נוסעים' אל הטבע, או 'מבקרים' בטבע, אלא תמיד 'יוצאים' אליו? מוזר. עכשיו, כשכולם יוצאים אל הטבע, ניתן לראות כמה מעט מרחב ציבורי יש לנו בארץ. הדוגמה המאוד מוכרת היא החופים, אבל בכל מקום שיש בו איזה חיק של איזה טבע, אי אפשר לתקוע סיכה. טוב, סיכה אפשר, ואפילו שמיכת פיקניק או שולחן, אבל זה בין המנגל מימין לבין המנגל משמאל. מרחב? שקט? בדרום אפריקה אולי. והנה כאן, מרחב קטן, טבעי, ריק מאדם, בשולי גוש דן.

     

    הטבע, יש להודות, לעולם אינו מסביר פנים כמו 'אתרי הטבע'. הוא עוקץ ודוקר ושורט ובלתי מתחשב, מציע לכל היותר מים לשתייה ופרי אחד או שניים שניתן לטעום, נטול ארטיקים וקטשופ, ושאר צעצועים. בעונה הזו של השנה הוא בעיקר נתקע בגרביים, הטבע, כי זה טבעם של זרעי הדגן - להיתקע. יש כאן מרחבים זהובים, אפשר לשקוע בקמה, להיעלם תחת השמיים התכולים ולהתעניין
    בחרקים, או זה בזה, בתוך ים השיבולים שמסביב. לפני שהולכים על זה, שווה לקחת בחשבון שבמציאות הרומנטיקה קצת דוקרת ואולי שווה להתמקם תחת עץ, בעיקר אם אתם מצויידים בילדים בחופשה.

     

    אחר כך, בבית, סיכמה נועה בת ה-8 בערך כך: ראינו שפירית, ופרח שמחליף צבעים מאדום לסגול, ועץ מדרגות, והרבה עצי זית, ולבנין הכרוב. אה, וגם ציפור יפה עם כרבולת. כזה הוא הטבע, אף פעם לא באמת משעמם, תמיד ישנה איזה התרחשות. עכבישים במנהרות הצייד שלהם, חיפושיות מזדיינות, בז ועורב אפור מתקוטטים ממעל כהרגלם. הפרח מחליף הצבעים הוא העכנאי, לבנין הכרוב הוא פרפר, הציפור היפה עם הזה על הראש הייתה דוכיפת, ומה שזכה לכינוי 'עץ מדרגות' הוא אחד מעצי השקמה הגדולים והעתיקים שאפשר למצוא כאן. שקמה שכשנכנסים לתוכה פנימה, אל הצל הקריר, אחדים מגזעיה המרובים נוחים לטיפוס כאילו היו מדרגות של ממש, גזעים כאלה שאפילו ילדים שאינם חובבי טיפוס אינם יכולים לעמוד בפניהם.

     

    עונת התרמילים

     

    "אזור זה של המתחם מהווה פיסת נוף פסטורלית בעלת יופי וייחוד שמורים יחסית הנדירים ברגיל במרחב העירוני", נכתב בסקר השטחים הפתוחים שערכה עיריית הרצליה, ובמקום אחר בו מתואר כלל המתחם כמקום בו "בתי הגידול השונים יוצרים נוף ייחודי ומגוון הכולל שטח חולות פתוח, שרידי מטעים, חורשת שיקמים וזית מרשימה וערוץ נחל היוצר מעין בתרונות באדמת החמרה". בחורף ירוק פה ועכשיו, למרות השתלטות הצהוב היבש, יש עדיין פרחים: חרציות ופרגים במכירת סופעונה, העכנאי הנ"ל, ועוד כלמיני-אים פה ושם, ואחד בוצין, צהוב יפה על עמודים גבוהים שרק מתחיל
    לפרוח והגפנים סמדר. נותרו כאן שאריות מבוסתני הכפר אל-חרם, הידוע יותר כסידנא-עלי. גפן ותאנה ורימון, וזיתים מוזרים שאין להם גזע אחד אלא גזעים רבים ונוף רחב של כיפה ירוקה מכסיפה המונחת על הקרקע.

     

    עונת התרמילים מתחילה. השיטה שהתפוצצה בכל מישור החוף בזיקוקיה הצהובים עד לפני חודש או משהו, עכשיו נותנת פריה. תרמילים ירוקים המשמשים ודאי גם היום כ'פצצות סירחון' בידי תלמידים שרוח סוף השנה מנשבת בהם. כאן, מול השמש הם יפים וחצי שקופים, ובת ה-8 דווקא נורא מתעניינת בתרמיל של איזה פרסת סוס, עוד אחד מצמחי הבר שמעניינים רק אם מסתכלים בהם ממש מקרוב. עוד אחד שלא יהיה כאן לכשתקום פה שכונת הענק 'אפולוניה'.

     

    על פי אתר האינטרנט של מתכנניה, מדובר ב-3,150 יחידות דיור, וגם 600 חדרי מלון. הרצליה פיתוח-פיתוח. הירוקים מצדם טוענים כי יש להגדיר את המתחם, שגובל בגן הלאומי אפולוניה וכן בשמורת טבע חוף השרון, כגן לאומי ושמורת נוף, וגם מנמקים בפירוט באתר האינטרנט שלהם, ומפנים לעצומה שפתחו באתר העצומות.

     

    מיזוג אוויר ים

     

    השביל מוביל אל השער של 'מתחם בזק' שעל כביש החוף. אם זה היה תלוי בי היינו מתחילים את הסיור מכאן. דרור עזרא, מהירוקים של הרצליה, מבקש שלא אספר שאפשר להיכנס גם משם. מצא ממי לבקש כאלה דברים. הסיבה, הוא אומר, היא שהם בעיצומו של מאמץ לביטול נתיב העצירה שם, על מנת למנוע מן המשאיות להמשיך ולהיכנס משם בדרכן להיפטר מהפסולת שלהן, באתר תע"ש למשל. הוא צודק. כולנו תקווה שיבטלו את הנתיב שנותר מימים עברו, אבל בינתיים, השער אמנם נעול לרכבים

    אבל הולכי רגל יכולים להיכנס. ואם אתם לא מגיעים לסיור המודרך, שווה להתחיל משם, כי יש משהו מבאס בלהגיע סמוך לכביש מהיר באמצע 'טיול', שאון המכוניות משבש הרי כל תחושת 'טבע'.

     

    מהשער נמשכת שדרת הפיקוסים הנטושה, המובילה לעבר קבוצת אורנים ממוזגת אוויר ים. מקומה של פסולת הבניין - כראוי למקומות נטושים שכאלה - אינו נפקד. לא רק עברייני העפר חוגגים במקומות אליהם לא מגיעה נפש חיה, ואנחנו מפתיעים שועל אחד החומק לו בזריזות בדילוגים דרך קבוצת פרחים סגולים אל עבר הגבעה הבאה.

     

    במסמך של מנהל מקרקעי ישראל מלפני שנים אחדות (שווה קליק) מופיע גם תצלום אוויר של האיזור, בו ניתן לראות בבירור עד כמה מדובר בשטח לא נגוע כמעט. למרות שעשו פה שימוש בקוטלי עשבים במשך השנים, אי אפשר להשוות את זה למה שקורה מעבר לגדר של מפעל התע"ש, שגם הוא כבר התפונה מכאן לא מכבר. "אני מאוד לא ממליץ להיכנס לשם", אומר עזרא, "המקום מלא בורות וזיהום ופסולת".

     

    אפשר להמשיך מכאן גם לטיול על המצוק או לחוף סידנא עלי, או לביקור באפולוניה עצמה, גן לאומי בתשלום. אנחנו חוזרים אל עבר חורשת האיקליפטוסים בה התחלנו את הסיבוב, בה גם מתקני משחקים לילדים, שעל פי כמויות האשפה משמשים לא מעט משפחות. כשהיא מתפנה ממרדף אחרי חומט, ומבחינת הדוכיפת שעל גדר התע"ש אנחנו מספרים לילדה מה הביא אותנו הנה. "מה?! הולכים לבנות פה?" היא קופצת. "חבל". 

     

    • איך מגיעים? הנה מפה והוראות נסיעה מפורטות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פיקוסים. אם רק יתנו להם
    צילום: גילי סופר
    גפן. שאריות בוסתנים
    צילום: גילי סופר
    מומלצים