"אני מרגיש כמו תורם זרע, לא אבא"

"אם הייתי אומר פעם אחת שאני רוצה להיות עם אמא אז כולם היו מאמינים לי, אבל כשאני אומר שאני רוצה להיות עם אבא, אז השופטת אומרת שהיא לא מאמינה לי. שאבא אמר לי מה להגיד. אבל למה לי להגיד את זה סתם? אני באמת רוצה להיות עם אבא. כולם אומרים לי שאמא אוהבת אותי. מה זה קשור? אוהבת אותי אבל מרביצה וצועקת. זה לא קשור לאהבה".

כך סיפר גל (שם בדוי) בן ה-12 ל-ynet במהלך כנס "ילדים לא מתגרשים מאבא", שבו נכחו פעילים של מטה המאבק למען האב הגרוש, שנערך אמש (יום ד') ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב.

עשרות גברים, שש נשים ושני ילדים - דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים, בני עדות שונות. כולם הגיעו לכנס ולכולם רצון משותף אחד - להמשיך לקחת חלק פעיל בגידול הילדים. חלק, שלטענתם נמנע מהם.

גל בן ה-12 מפחד מאמא. ממשפחתה. פעם בשבועיים רואה גל את אביו בסוף השבוע. במהלך השבוע הם מתראים פעמיים למשך ארבע שעות. 

במבט מפוכח להפליא ביחס לגילו, מספר גל: "פעם אמא הייתה מרביצה לי. עכשיו כבר לא. היא יודעת שזה מסוכן, כי סיפרתי את זה לכולם. אבל היא צורחת עלי. אני אומר לה שאני אוהב את אבא ואז היא צועקת. אבא שלי בקושי צועק, כמעט בכלל לא. הוא אף פעם לא הרביץ לי. איתו אני עושה כיף. רע לי אצל אמא. אני מפחד ממנה".

גל זוכר איך אחרי שסיפר שהוא רוצה להיות עם אבא, הפסיקו בני המשפחה של אמו לרכוש מתנות. "כל המשפחה של אמא לא קנו לי מתנות ליום-הולדת. לא משנה לי המתנות, אבל זה מעליב. הם מתייחסים אלי כמו אל אוויר. יש גם דברים שאני לא רוצה לספר כי זה יגרום לאבא להיות עצוב. כשהוא שומע דברים כאלו הוא מרגיש עצב.

"אני רוצה לגור עם אבא. אמרתי את זה לכל העולם ואשתו. לשופטת, לעובדת הסוציאלית ששיקרה, לבוסית שלה - נראה לי שהתפקיד שלה זה ראש מחלקת ילדים במועצה. אמרתי גם למורות בבית הספר, הפסיכולוגית והיועצת".

"אני מגדיר את עצמי תורם זרע, לא אבא"

ניסים, גבר דתי, התגורר עם אשתו בירושלים. לבני הזוג יש תאומים בני שנתיים וילד נוסף בן שמונה חודשים. לאחר שחווה פירוד מילדיו, החל להיות פעיל במטה המאבק.

"שלושה חודשים לקח לי עד שראיתי שוב את ילדיי. אני מגדיר את עצמי כתורם זרע ולא כאבא. זה עצוב. אני רוצה לגדל את ילדיי, בשביל זה התחתנתי ולא בשביל משהו אחר. אלא מה - במדינת ישראל כדי לראות את ילדי אני צריך להוכיח שאני אבא ראוי. למה? כי אשתי החליטה בחודש השמיני להריונה שהיא לא רוצה לחיות איתי יותר.

"אנחנו עדיין לא גרושים אבל היא לקחה עורכת דין שאמרה לה מה לומר. היא אמרה את מילות הקסם אלימות וחולה נפש. ומאז, ללא שום הוכחות, אני מורחק מהבית. את ילדיי אני רואה רק במרכז קשר.

"עד אז הייתי אבא טוב ומאז שהיא הלכה לעו"ד אני צריך לראות אותם במרכז קשר. בסוף הוכחתי את הטענות השקריות האלו, אבל אני עדיין לא רואה את ילדי הקטנים. אין לך מושג כמה זה קשה. אני בסך הכל רוצה לגדל את ילדי, אני לא אמנע מאשתי לראות אותם כי אני לא אעשה כזה תרגיל מלוכלך, במיוחד כשאני יודע שטובת הילד זה לראות גם את אבא וגם את אמא. אני אגיד לך את האמת, אני לא מאמין לאף אחד מהמערכת. אני מקליט את כולם כי כולם נגדי בגלל היותי גבר".

80% מהמתאבדים - גברים. זה אומר משהו, לא?

רז משגב, ממקימי מטה המאבק, אמר: "בגלל האשמות שווא של נשים מסויימות האבות היום מופלים על ידי החוק, המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, מערכת הרווחה ופקידי הסעד".

משגב מספר כי לכל הנוכחים סיפור שבבסיסו זהה: התלונות הכוזבות על אלימות ("היום כל אחת שמתגרשת מנופפת באלימות"), ההוצאה לפועל ("מכניסה לכלא אבות בגלל סכומי המזונות הגבוהים והלא הגיוניים"), הניתוק של האב מילדיו בחסות החוק ("תוך התעלמות מוחלטת מרצון האב והילדים"). "במקרים רבים זה מגיע לרמה של טרור", אמרו בכנס.

לדבריו, "מטרת הכינוס היא לעבור לפעילות אקטיבית - הקמת תאי פעילים בכל רחבי הארץ. רוב האנשים שעוברים את התהליך נגרסים על-ידי המערכות, עוברים השפלות, מאבק על ראיית הילדים, בעיות כספיות. אין להם כוח לכלום. מי שלא עבר את הסרט הזה לא מסוגל להבין. למרות שלא כל הנשים הן עם בעיה אישיותית".

ומה באשר למקרים שבהם אכן מופעלת אלימות כלפי נשים? מסביר גיל רונן, מקים ארגון "הקול הגברי", את גישתו לנושא: "אם נסתכל על השמות נראה שמדובר במגזרים ספציפיים. בנוסף, הרצח הוא לרוב על רקע של מצוקה כלכלית או שכרות. זה לא הוגן להכליל זאת על כל הגברים. גם נשים רוצחות. שומעים גם על כאלו שלוקחות רוצח שכיר או שמרעילות את הבעל".

"הכי גרוע זה שהן הורגות את הבעלים באיטיות - לוקחות את הילדים, תובעות מזונות מוגזמים ושוברות את הגבר נפשית. מעבר לכל אלה שהגיעו היום, יש עוד הרבה שלא מסוגלים להגיע כי הם גמורים. שמו אותם בבית סוהר, הרחיקו אותם. יש בארץ 400 התאבדויות בשנה. 80% הם גברים. כשמפלחים את הנתון הזה רואים שרובם הם גרושים בגילאי 25-45. כך בכל העולם. זה אומר משהו, לא?".

"לא ראיתי את הבן שלי שבעה חודשים בלי סיבה"

ד"ר מיכאל קרונגאוז, אחד מהפעילים במטה, הפך מד"ר לפיזיקה למומחה בתחום המדובר. לאחר חמש שנים שבהם נלחם קרונגאוז על מנת לראות את בנו, הוא כבר מכיר את כל המחקרים המקצועיים ומייעץ לכל מי ששואל. לטענתו אחת הבעיות המרכזיות היא הזילות וההסתה כלפי האב. "זה מתחיל בכל מיני תאוריות לגבי זה שהאב פחות טוב בגידול הילדים. שהוא נחות ונכה רגשית ולא מסוגל לגדל ילד. מורידים את הצורך בו.

"את האבא לא חייבים כמו את האמא. דבר נוסף זה שהיום יש עליהום נגד גברים וכולם נחשבים אלימים בפוטנציה בעוד שרוב הגברים הם לא אלימים. היום כל אישה מספרת על אלימות, כחלק ממאבק הגירושין".

קרונגאוז סיפק עצות מעשיות לקהל המרותק: "אני יכול לעזור לכם עם כמה דברים שימושיים. בעזרת נחישות, אפשר במדינת ישראל לזכות במשמורת שוויונית ואף במשמורת אב. אם אתם מכריזים על כך בצורה נכונה. 95% מעו"ד יגידו לכם שזה חסר סיכוי על אף הכסף שאתם משלמים. תהיו נחושים בבקשתכם. דבר שני זה לעזור אחד לשני.

"אני לא ראיתי את הבן שלי שבעה חודשים בלי שום סיבה. יותר חמור זה שהוא לא ראה אותי. היו לי קשיים באכילה, בנשימה. אז תבינו כמה זה קשה לי בלעדיו. אנחנו נפגעים פיזית מהניתוק. תעזרו לחברים בצרה וכך גם תקבלו כוח לעצמכם. אנחנו מקימים קבוצות תמיכה בהן אפשר לצעוק, לקלל את השופטים, פקידי הסעד. את כולם".

נואם נוסף טען שהמטרה העיקרית של מטה מאבק היא שינוי התדמית, הקמת לובי בכנסת וארגון הפגנות. "הפעולות צריכות להיות בכמה מישורים. ברגע שאישה מגישה תלונת שווא על אלימות צריך להגיב ישר בתלונת נגד. להתלונן על פקיד סעד או שוטר שלא נוהג על-פי החוק. לבקש להחליף שופט לא הוגן. צריך להגיע לתודעת הציבור ולצבור כוח".  

אחד הנוכחים היה בדעת מיעוט והציע דרך אחרת. לדעתו, הפגנות, מחאה ולובי בכנסת לא יעזרו. "בשביל לעשות את השינוי צריך לגייס אלינו את שדולות הנשים. הרי גם נשים סובלות מהתהליך ואולי ביחד אפשר לפתור זאת. דבר שני זה שאסור לשכוח את אלו שכן רצחו ואלו שלא היו בסדר. צריך לומר חד-משמעית שאנחנו לא חלק מהם".