וודקה - קצת היסטוריה והרבה דפיקת ראש

בשבוע שעבר, באחד הלילות, עלינו על אוטובוס שלקח אותנו למסיבה שנערכה אי שם בחולות הארץ. במהלך הנסיעה סיפק לנו צוות ה"דיילות" החינני כוסיות וודקה בריכוז של 50% - סטרייט או בתוספת מיץ אשכוליות. הוגשו גם בייגלה טריים. ככל שהתארכה הנסיעה, היא הפכה משעשעת יותר ויותר, ולא בגלל הבייגלה...

איך הפכה הוודקה פופולרית

אם נרצה לאתר את השורשים הרחוקים ביותר של הוודקה, נאלץ להרחיק לאירופה של ימי הביניים, שם נהגו להשתמש באלכוהול מזוקק למטרות רפואיות, וגם כמרכיב בהכנת אבק שריפה. אבל לא נרחיק עד לשם. נדלג גם על תקופת התפר בין סוף האלף הראשון לספירה ותחילת השני, שבה התגבש המשקה שאנו מכנים "וודקה" ונקפוץ הישר אל המאה ה-15, בה התרחב ייצור הוודקה ובה גם נרשם משלוח הוודקה (או כפי שכונה אז "היין הבוער/שורף") הראשון שיוצא מרוסיה (ייצוא הוודקה הפולנית החל כמאה שנים מאוחר יותר).

במאה ה-16 הבין הצאר של רוסיה, איוואן ה-3, את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בוודקה והכריז על מונופול מדינתי בכל הקשור לייצור ושיווק וודקה, ובעצם של כל המשקאות האלכוהוליים. בנו, איוואן ה-4 (הידוע בכינויו "איוואן האיום"), לקח צעד נוסף ופתח את "מסבאת הצאר" (Tsar's kabak) – שם יכלו אנשים לצרוך משקאות אלכוהוליים, ובכללם וודקה. עד מהרה הפכה המסבאה לרשת שהתפשטה בכל רחבי המדינה. בתחילה היו פוקדים את המסבאות בעיקר שומרי הצאר עצמו, שלא הרגישו ייסורי מצפון לבזבז כסף שמלכתחילה הורווח ללא מאמץ ניכר, על אלכוהול. אולם עד מהרה נהגו עוד ועוד אנשים לפקוד את המסבאות, בהן יכלו לשתות, לשחק בקוביות וללכת מכות. למותר לציין שהכסף זרם אל בית המלוכה, שהמשיך לשמור על המונופול במשך מספר מאות שנים.

במאה ה-18 העניקה הקיסרית קאתרין ה-2, שחיבבה את מעמד האצולה הרוסי, היתרי זיקוק וודקה לאריסטוקרטים בעלי אדמות. הוודקה שייצרו האצילים היתה איכותית יותר מזו שיוצרה במבשלות הביתיות, שכן האצלים יכלו להרשות לעצמם להשתמש בציוד יקר ואיכותי, אשר הפיק תוצר נקי וטוב. בתקופה זו חגגה הדקדנטיות וכמויות, כמו גם מבחר, המשקאות אשר נצרכו על שולחנות האצילים היתה עצומה. רוב המבשלות פרטיות אלה ייצרו וודקות בעלות טעמים (אלו הוספו לנוזל בין הזיקוק השלישי והרביעי), כגון פירות יער, שרי ואיצטרובל וכמעט לכל בעל מזקקה היתה וודקה אופיינית לו.

במאה ה-19 הופצה הוודקה באירופה על ידי "שגרירים מרצון" – חיילים רוסים שהתפזרו ברחבי אירופה כתוצאה מהמלחמות עם צבאות נפוליאון. הצרפתים העריכו את הוודקה וראו בה משקה אצילי וטהור שהובא למחוזותיהם על ידי שהביסו את צבאות בונפרטה. בינתיים, ברוסיה, שהמלחמות רוקנו את קופתה והחלישו את הרובל, הביטו בדאגה כיצד הפופולריות של המשקה הלאומי גורמת לעודפי ביקוש. עודפי הביקוש גרמו להתפשרות על תהליכי הייצור של המשקה, בחירת חומרי הגלם נחותים (כאלה היו למשל עיסות תפוחי האדמה), ולמגיפת השכרות ששטפה את המדינה. על מנת לפתור את אותן בעיות הוחלט על הלאמה מחדש של ייצור ושיווק הוודקה והפיכתו למונופול מדינתי.

אחרי המהפכה הרוסית (1917), החרימו הבולשביקים את כל הרכוש הפרטי ובכללו את מזקקות הוודקה ואסרו על מכירת וודקה וכל משקה בעל ריכוז אלכוהול הגבוה מ-20%. האיסור גרר מספר תוצאות. אחת מהן היתה שעל המדינה כולה שרר מצב רוח של שפל כלכלי, השניה היתה הגירתם של מספר יצרני וודקה רוסים אל מחוץ לגבולות המדינה, כשהם לוקחים עימם את כשרונם, נסיונם ומתכוניהם (אחד מגולים אלו, החיה את מוצרו בפריס, בהשתמשו בגרסה הצרפתית לשם משפחתו – סמירנוף. מאוחר יותר היגר לארה"ב, ופתח את מזקקת הוודקה הראשונה שם ב-1934). האיסור בוטל לבסוף.

ב-1985 ניסה גורבצ'וב, להתגבר על בעיית השתיה המרובה בבריה"מ ופרסם מסמך שנקרא: "צעדים משופרים כנגד שכרות ואלכוהוליזם" – מהלך שעלה לו באמון עמו, אותו רכש באמצעות מדיניות הגלסנוסט. ב-1992 ביטל הנשיא הראשון של רוסיה, ילצין, את המונופול על ייצור ושיווק אלכוהול ופתח את השוק לתחרות חופשית. בדיווח מ-1996 העריך משרד הבריאות הרוסי כי צריכת האלכוהול לנפש עומדת על 18 ליטר של אלכוהול נקי למבוגר.

החל משנות ה-40 החלה הוודקה להיות פופולריות גם בעולם המערבי, אם כי ניתן לומר כי הפריצה הגדולה קרתה רק בשנות ה-60 וה-70. התזמון התאים למהפכה התרבותית שהתרחשה בשנים אלו בארה"ב ובבריטניה, ה- "SWINGING SIXTIES", כפי שהם כונו. לאחר השפל הכלכלי של שנות החמישים התפתח אורח חיים עשיר, נינוח יותר, הרפתקני ונסייני יותר. יכולתה של הוודקה להתערבב עם משקאות רבים, בתוספת פרסום, תרמו להתפשטותה, ועד ל-1975 עלו מכירות הוודקה בארה"ב על אלו של בורבון, שהוביל עד אז.

למה דווקא וודקה?

קסמה של הוודקה הוא בנייטרליות שלה. כשהיא הגיעה לארה"ב, היא כונתה כמשקה ש- "leaves you breathless", כלומר, אינו מותיר ריח אלכוהול בנשימה. בתהליך הכנת הוודקה מנסים להסיר את כל  חומרי הטעם מהמשקה - באמצעות זיקוק וסינון, ולקבל משקה צלול, ללא טעם או ריח. בשל נקיון המשקה, הוא נחשב בעיני רבים כמשקה בריא יותר (לא בגלל יכולתו לשכר אלא בגלל שכשהוא נצרך נקי, הוא גורר פחות תופעות לוואי כגון האנג אובר). הנייטרליות שלה הופכת את הוודקה למחזק המשקאות האולטימטיבי – כזה שמעלה את אחוז האלכוהול מבלי לפגוע בטעם.

השילוב של אחוז אלכוהול גבוה עם טעם חלש הופך את הוודקה לדרך נהדרת לדפוק את הראש. בעולם אצילי וטקסי יותר היתה אולי הוודקה תופסת מקום משני בגלריית המשקאות, אולם בעולם של קלאבינג ושל צרכנות מהירה, משקה שניתן ללגום ממנו מספר מנות במהירות, מתקבל בברכה. מערכת היחסים עם הוודקה אינה "חונקת", בהשוואה למשקאות כמו וויסקי, יין וקוניאק, שדורשים ריכוז ומחויבות בכדי להנות מהם בצורה מיטבית. הוודקה פשוט שם בשבילנו, לבד או בחברה. נוסיף לזה את מחירה הנמוך יחסית, שמאפשר צריכת כמויות גדולות בלי לדאוג לחשבון הבנק, ויש לנו משקה מנצח.

כמה קוקטיילים על בסיס וודקה

• לימות הקיץ - Sex on the beach - מוזגים לכוס היי בול 1/4 1 מנות וודקה, מנה שנאפס אפרסק, ושתי מנות מיץ תפוזים (ניתן להוסיף גם מיץ חמוציות) ומערבבים.
  

• לפטריוטים – white Russian - מנערים בשייקר עם קרח מנה של וודקה ומנה של קלואה (ליקר קפה), ומוזגים לכוס היי בול. ממלאים את יתרת הכוס בחצי חצי ( 1/2 שמנת מתוקה ו-1/2 חלב) ומערבבים.
  

• להומופובים – black Russian - מערבבים בכוס אולד פשין 2/3 מנה וודקה, 1/3 מנה של קלואה (ליקר קפה) וקוביות קרח.
  

• לימי מחזור – bloody mary - מוזגים לכוס היי בול מנה של וודקה וממלאים כמעט את הכוס במיץ עגבניות. מוסיפים מעט מיץ לימון, כמה טיפות רוטב טבסקו, כמה טיפות רוטב וורצ'סטר, מלח ופלפל שחור. מקשטים בגבעול סלרי. ניתן גם לנער המרכיבים בשייקר וכן למזוג לגביע שמפניה בעל פתח צר.
  

• לעירוניים - מטרופוליטן - מנערים בשייקר עם קרח מנה וודקה קרנברי, 2/3 מנה מיץ קרנברי ו-1/3 מנה מיץ לימון. מוזגים לכוס מרטיני ומקשטים בפלח לימון.
  

• לבעלי המלאכה - סקרודרייבר - מוזגים 1/2 1  מנות וודקה לכוס הייבול, מוסיפים קוביות קרח וממלאים במיץ תפוזים.