התנתקות? חלום שהתגשם

זהו. נגמר החג, נגמרו האורחים, הסיורים, הצעדות, הצלמים והעיתונאים. בוא'נה, זה היה אחד החגים היותר עמוסים שלי. בסך הכל רציתי לשבת וללמוד לבגרות בתושב"ע שיש לי עוד יומיים (לכל אלו שחושבים שאני יוצאת ומבעירה צמיגים ולא לומדת ואז מבקשת הבנה מהממשלה - אתם טועים. אני לומדת ובחיים שלי לא נגעתי בצמיג...).

לא תכננתי שום טיול, אז הטיולים באו אליי: כבר ביום שני הציפו אותנו אורחים, וכל אחד רצה כמובן גם סיור לחממות. בקיצור, הבית שלנו היה כמו איזו תחנה מרכזית, והשיא היה ביום רביעי, רבבות של אנשים הציפו את הגוש, כמו גל כתום. אנשים שלא הכרנו נכנסו ויצאו. זה היה פשוט מדהים. 

בואו נעשה סקירה קטנה על התהליך שגוש קטיף עבר מאז ששרון הכריז על תוכנית הגירוש: מבחינת יופי, גוש קטיף מעולם לא היה כל כך פורח ויפה. כל הגינות בגוש מטופחות ומלאות בפרחים.

מבחינה כלכלית, העונה האחרונה של החקלאים הייתה מעולה. הסחורה פשוט נחטפה, והעונה הבאה כבר באדמה. ובכלל - כל חנויות המכולת, הבגדים, כלי האוכל והירקות בגוש מצליחות (טפו טפו טפו בלי עין הרע), בגלל עומס המבקרים שפוקדים את הגוש כל יום, לא רק כשיש חופש.

לא נשאר אפילו בית אחד ריק! הגיעו לכאן אנשים שרוצים לתמוך, בנים שחוזרים לשורשים (ולא, הם לא רוצים פיצויים, וגם אין להם אופציה כזאת), וכמובן העיתונות, שחוגגת. אתם מאמינים שעל בית שיש בו חדר וחצי, מטבח וסלון קטן הם משלמים קרוב ל-3,000 דולר???!

אנשים משתוקקים לגור פה! מישהו עצר אותי ושאל אותי כמה אנשים אנחנו בבית. אמרתי לו שעכשיו אנחנו ארבעה אנשים, כי ארבעה אחים שלי כבר התחתנו. אז הוא התחנן בפניי שנשכיר לו את הקומה השניה שלנו...

היישוב שלנו גדל. משפחות חדשות מסתובבות ביישוב, ילדים חדשים, אווירה מיוחדת. הכלכלה בגוש פורחת. בכל שנות גוש קטיף מעולם לא הייתה התיירות במצב טוב כל כך. בימי שישי אין מקום לזוז על חוף הים. אנשים ממשיכים לבנות בתים מהממים, ולפתח את הגוש. והכי חשוב: עשרות שנים אנחנו דורשים כבישי גישה, והיום, בזכות תוכנית הרשע, נסללות דרכים רבות.

מה עוד אפשר לבקש?! זה פשוט חלום שהתגשם, התוכנית הזאת עושה לנו טוב. אני מאמינה שזה מה שהקב"ה רוצה שיהיה. הוא הרי לא היה מפתח את הגוש כל כך ועושה לנו טוב, אם הוא היה רוצה לגרש אותנו מפה.

ולכל אלו שחושבים שחסר לי איזה בורג, ממש לא. זה פשוט מוח של יהודי מאמין.