שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החלום הישראלי
    סקר "ידיעות אחרונות" באמצעות חברת הגל החדש חושף: הישראלים חולמים בקטן. בקטן מאוד. רובם לא מאחלים לעצמם, אפילו בחלומות הוורודים, יותר מ-20 אלף שקל בחודש. הם לא שואפים להיות ראש ממשלה, עדיף שיפוצניק. הם חולמים, אשכרה חולמים, על מאזדה בחצר. הם חולמים על שלום, אבל היו לוחצים על כפתור הטרנספר. יש כאלה שרוצים את סיני בחזרה, יש כאלו שרוצות ויברטור. הרוב פשוט חולם לחזור הביתה בשלום

    אם מחפשים תמונה אחת, פריים אחד, שמנציח את חלום הישראליות, הוא נראה כך: בית ארבעה וחצי חדרים בעיר, מאזדה בחנייה, כלב בסלון ומדיח כלים במטבח. רופא (אם זה במרכז הארץ) או שיפוצניק (אם זה בפריפרייה), האישה מורה או גננת; הוא יילך כל שבוע לשחק כדורגל בשכונה עם חברים, היא תצא לבלות או לעשות קצת שופינג בקניון העירוני. למה החלום הזה נשמע כל כך מוכר? אולי כי זה קרוב כל כך למציאות.

     

    סקר ענק שערך "ידיעות אחרונות" באמצעות חברת הגל החדש – ממפה בעצם את כל רכיבי החלום הישראלי: בית, עבודה, חופשה, משפחה – וגם כמה חלומות הנוגעים למדינה עצמה. המספרים הקטנים מעניינים. התמונה הגדולה מרתקת: היא מגלה כמה החלום הישראלי צנוע, אפור. כמה אנחנו מודעים לכך שהמציאות הישראלית ממררת את החיים שלנו אבל לא לוקחים בחשבון שהיא שחקה גם את החלומות שלנו; הרוחניים, אבל בעיקר החומריים.

     

    כשאומרים חלום הישראלי, מתקשרים, אסוציאטיבית לפחות, עם ארץ הפנטזיות הבלתי מוגבלות - ארצות הברית. כשבודקים זאת כך – חלום ישראלי מול חלום אמריקני - אפשר בעצם לטעון שהפער הגדול ביותר ביננו לבינם הוא לא כל כך במציאות החיים – אלא בעיקר בגבולות הדימיון. אם כל אמריקאי שגמר עכשיו קולג' חולם על המיליון ראשון עד גיל שלושים, הישראלי שמשתחרר מצה"ל לא יכול אפילו לדמיין את המיליון הראשון (והאחרון) כשייצא לפנסיה. אם האמריקאים נושאים עיניים מקנאות אל חופשות הסקי של בוש, אם הבריטים מפנטזים על משחקי הפולו או הגולף של צר'לס וקמילה – הישראלים חולמים על חופשת הקיץ של גילה ומשה קצב בטבריה. ביישובי הפריפרייה לא רק המציאות קשה יותר: שיעור הנשאלים שם שרואים במאזדה את רכב החלומות שלהם, מושא כל פנטזיה מוטורי - גבוה פי שלושה מאשר במרכז הארץ.

     

    ולמרות הכל, מצפון עד דרום, יש לנו ארץ נהדרת. הישראלים מרגישים רחוקים יחסית מרוב חלמותיהם הצנועים - ולמרות זאת הם אוהבי-ארצם. רוצים לגור בארץ, רוצים לנפוש בארץ, רוצים לטייל בארץ. הם רוצים מדינה דמוקרטית, אבל בלי ערבים, רוצים יותר מכל דבר אחר שלום, אבל חושבים שהפתרון האידאלי לסכסוך הוא טרנספר.

     

    אם היו נותנים לישראלים לבקש לעצמם משאלה אחת, רובם היו מאחלים לעצמם בריאות, אחר כך אושר ורק לאחר מכן כסף. 0.4 אחוז חולמים יותר מכל להתגרש - כולם גברים באמצע חייהם. 0.2 אחוז היו רוצים רק להיות רזים יותר – כולן נשים צעירות.

     

    אבל לפני ואחרי המשאלות העצמיות, כששואלים את הישראלים את השאלה הממוקדת מכל – מהו החלום הישראלי בעינך, התשובה אחת: לפני האושר, לפני העושר - התשובה היא שלום וביטחון. החלום הישראלי הוא פשוט: לעלות לאוטובוס ולהצליח לרדת ממנו.

     

    המשורר יהודה עמיחי, בשירו אני נביא עני, טווה אולי במדוייק את גבולות הפנטזיה:

     

    "אני נביא עני שחוזר בצהרים הביתה/ לאכול ולנוח ובערב לישון/ יש לי חופשה שנתית ושנות שבתון / ובטוח נשמה וגמלה לעת זקנה /התחלתי את חיי מכל כך נמוך/ כשאני עולה גבוה בשכרות נפשי/ כשאני מגיע למרום חזיונותי/ אני מוצא את עצמי עם אנשי יום יום/ שיש להם ילדים ועבודה, ודאגות משפחה/ וטרדות בית. אלה חזיונותי. אני נביא עני".

     

    לפניכם, אם כן, דו"ח העוני של ישראל. דו"ח חלומותינו הצנועים להכאיב.

      

    כסף קטן: לא מקנאים בשרי אריסון 

     

    דלותו של החלום הישראלי מתבטאת קודם כל בארנק. הישראלים רוצים כסף, יותר כסף ממה שיש להם. הם מפנטזים על משכורת חלומית, הם מרגישים רחוקים ממנה מאוד. אבל כשנכנסים למספרים, מגלים שמשכורת החלומות של הישראלי הממוצע נראית כמו חלום הבלהות של מנכ"ל הבנק הממוצע. גברים חולמים על 20 אלף שקל לחודש. ברוטו. נשים לא מעיזות לחשוב על משכורת של יותר מ-10 אלפים שקל לחודש. בני 45 עד 65 חולמים פחות מהצעירים. בשבילם, 11,300 שקל בממוצע היא משכורת אידאלית. בני 18 עד 35 רוצים 15 אלף שקל בממוצע.

     

    בכל פילוח ובכל זווית, החלום הפיננסי הישראלי לא מצליח להתרחק ממש מהשכר הממוצע במשק: 7,111 שקל. כל אימת שרשימת שיאני השכר מתפרסמת, הפרשנים אוהבים להכריז, שאלה משכורת שאיש מאיתנו לא חולם עליהן. אם יש משהו שהסקר שלפנינו מוכיח יותר מכל, זה שההגדרה הזו נכונה – פשוטה כמשמעה. קחו למשל את עלות שכרו של יו"ר בנק הפועלים, שלמה נחמה – 750 אלף שקל לחודש. אז כולם מקללים את נחמה כל פעם שניגשים לכספומט ומשלמים עמלת שורה - אבל רק 5 אחוז מהגברים חולמים על משכורת כזו או גבוה מזו. אצל הנשים המצב גרוע עוד יותר- רק 0.2 מהן חולמות על שכר כמו של נחמה. מצד שני, גם מנכ"ל בנק לאומי גליה מאור יכולה רק לחלום על משכורת כמו של חבריה הגברים: עלות שכרה עומדת על 377 אלף שקל לחודש. חצי נחמה.

     

    גם כאשר מדובר בכסף שעליו מפנטז הישראלי עם היציאה לפנסיה, המספרים שנזרקים לאוויר אפורים עד כאב. מיליון שקל – זהו סכום החלומות שמבקשים לעצמם הישראלים לימי סגריר. כולה 230 אלף דולר, כולה בית באחוזת גיל הזהב ופיליפיני צמוד. עם הסכום הזה, אפשר יהיה להוריש לילדים בעיקר את הוואזה בסלון.

     

    גם כאן, בענייני הפנסיה, כדאי שנייה להעיף מבט למעלה, אל אלה שלא רק חולמים, אלא גם מגשימים. ויקטור מדינה למשל, מנכ"ל בנק המזרחי לשעבר, יצא לפנסיה ולקח הביתה מענקי פרישה של כ-16 מיליון שקל. רק 5.5 אחוזים מעיזים לחלום שיהיה להם בפרישה סכום כזה או יותר.

     

    ואיך נראה הבית החלומי שלנו? גם לא משהו, האמת. הרבה אופרות סבון זרמו על מסך הטלוויזיה הישראלי מאז שבלייק קרינגטון שייט עם הקאדילק שלו אל תוך אחוזתו, מתח חיוך סינטטי לעברה של קריסטל, ויחד הם פסעו בין 17.5 החדרים וארבעה וחצי המיפלסים שלהם. אבל מכל הסבון האמריקאי שעליו גדלנו לא נכנס לנו לעין כמעט כלום: הבית האידאלי שמשרטט לעצמו הישראלי הממוצע הוא לא ארמון (רק 0.4%) וגם לא חווה (0.1 %): יותר משני שליש מהישראלים רוצים

    וילה או בית פרטי. נשמע כמו לחלום בגדול? תיכנסו פנימה. בבית האידאלי יש בסך הכל 5 חדרים. אם לוקחים בחשבון שהאידאל המשפחתי הוא לא פחות מחמישה ילדים – החלום הישראלי נראה פתאום כמו פנימיית מצוקה.

     

    יותר מחצי מהישראלים היו בוחרים לבית חלומותיהם כלב או חתול כחיית החמד המשפחתית. במרחק ניכר, עם 6.6 אחוזים בלבד, נמצאים התוכים כחיית מחמד מועדפת. רק 0.6 אחוז היו רוצים לגדל נחש - כולם מאזור המרכז, כולם גברים. מעניין מה התסביך של החבר'ה האלה.

     

    אז אחרי שיש בית ויש כלב – צריך אוטו. וכאשר נודדים עם החלום הישראלי מהבית אל החניה, יעמוד שם רכב חלומות אחד - בוהק, מפנק, גדול מהחיים. מאזדה, קוראים לו. טוב, לא לגמרי מדויק: בחיתוך כלל ארצי של רשימת המכוניות הנחשקות, המרצדס והג'יפ מצליחים איכשהו להשאיר את המאזדה במקום השלישי, אבל עדיין, לא ברור איך, מצליחה הפנינה המוטורית הזו לעקוף בסיבוב מכוניות כמו שברולט, למבורגיני ויגואר.

     

    בישוביי הפריפרייה, למאזדה בכלל אין שום תחרות: 17.2 אחוז מתושבי הצפון והדרום חולמים עליה, בעוד שבבמקום השני עם 11 אחוז בלבד, נמצאת המרצדס.

     

    פערים משמעותיים לא פחות על הכביש אפשר כצפוי למצוא, בין הגברים לנשים. בעוד שלגברים יש חלומות נוצצים גם אם בנאליים (13.8 אחוז מהם רוצים מרצדס, 8.9 אחוז רוצים ב.מ.וו), אצל הנשים - אלוהים ישמור - שוב מגיחה לה המאזדה וקוטפת את המקום הראשון עם 17.7 אחוז. אחריה, עם 10.7 אחוז נמצא הג'יפ (לא ברור, אגב, אם הכוונה ל"ג'יפ" הפירמה או באופן כללי, לרכב ארבע על ארבע). אצל הנשים יש עוד כמה תופעות משונות: המיצובישי עוקפת בסיבוב את הלמבורגיני, היונדאי משאירה מאחור את היגואר. מה שכן, רק נשים (1.2) מפנטזות על שופינג עם לימוזינה.

     

    בדקנו מהו המכשיר החשמלי שהישראלים רוצים יותר מכל בבית. את המקום הראשון אצל כלל האוכלוסייה כבש מסך הפלזמה (11.4 אחוז). מי שחושב שיש בכך כדי לפתוח סדרת פנטזיות-טק פרועות – טועה: צמוד לפלזמה, נמצא כמכשיר החלומות המחשב ( 9.6 אחוז) ואחריו הטלוויזיה (9.1 אחוז). בפינת הביזאר אפשר למצוא מכשיר פופקורן ( 0.1 אחוז) ובפינת הביזאר הקשה ניתן לגלות מכשיר מסג' לעיניים (גם כן % 0.1). ההבדלים בשאלה הזו בין גברים לנשים היו גדולים כמרחקו של הגבר הישראלי הממוצע מהכיור: בעוד שגברים חולמים בעיקר על מערכות קולנוע או סטריאו, מכשיר החשמל הנחשק ביותר אצל נשים הוא מדיח הכלים (8.3 אחוז). עוד מככבים ברשימה הנשית: מקרר (6.8 אחוז, לעומת 1.6 אצל הגברים) ושואב אבק (3.4 לעומת 0.8 אחוז מהגברים) .

     

    אבל הנקודה שבה הנשים שונות יותר מכל הגברים היא כנראה נקודת הג'י: 4.6 אחוז מהנשים רוצות יותר מכל ויברטור, כמעט 90 אחוז מתוכן הן תושבות תל אביב והסביבה. אין ולו ירושלמית אחת שהתוודתה על חלום כזה. שאלה של גיאוגרפיה.

      

    לחם ושעשועים: חולמים על ג'וב בטוח

     

    קחו לרגע את נינט טייב. בחורה צעירה מעיירת פיתוח בדרום, עדיין בלי קריירה אבל עם כישרון. בחורה שברגע אחד - או יותר נכון עונת שידורים טלוויזיונית אחת – משנה את מסלול חייה - הופכת תחביב למקצוע, ממירה את החיים האפורים בזוהר וברן דנקר. כמה חולמים להיות נינט? כנראה המונים. אבל כאשר נותנים לישראלי הממוצע לדמיין בלי דמות, כאשר לא ממקדים לו הפנטזיה, וכשמחלקת הפרומו של "קשת" לא לועסת לו את החלום בכפית – זה נראה קצת חיוור ועצוב. כמו המציאות.

     

    למעלה משליש מהישראלים מרגישים שהעיסוק שלהם קרוב לעיסוק החלומות שלהם, וגם אלה שלא – לא ממש מצליחים לנדוד במחשבות פרועות. בראש הרשימה נמצאים מקצועות כמו רפואה, עריכת דין והוראה. מעטים חושבים להצליח בגדול, לעשות כסף בגדול. הנה, רק 0.2 אחוז חולמים להיות ראש ממשלה. אף אחד לא חולם להיות בנו של ראש ממשלה.

     

    החלום המקצועי האולטימטיבי של הגברים – בעיקר בזכות קולות הפריפרייה - הוא להיות שיפוצניק או חשמלאי. לנשים יש חלומות אחרים – אבל עדיין צנועים ובהישג יד. בראש רשימת המקצועות – בפער גדול מהגברים – נמצא חלומן של הנשים להיות מורות (8.9 אחוז). במקום השני, להיות גננת או לטפל בילדים בילדים (7.9 אחוז), ובמקום השלישי להיות מעצבת פנים (4 אחוז). המקום הרביעי נכבש על ידי מקצוע חלומות נוסף: להיות תופרת (3.9 אחוז).

     

    ויש גם כמה עם דמיון בריא: 0.7 אחוז רוצות לעסוק במיסטיקה (אף אחד מהגברים לא רוצה את זה), 0.5 אחוז רוצות לעבוד עם בעלי חיים, 0.2 אחוז רוצות להיות חוקרות שב"כ, 0.2 אחוז - רקדניות בקרקס. ומה עם שולי היצירתיות של הבנים? כך זה נראה: 0.8 אחוז חולמים לעסוק ביציקת ברזל, 0.9 אחוז בנהיגה על משאית, 0.9 אחוז מפנטזים על חיפושי נפט. ו-0.2 אחוז מעדיפים להיות גי'גולו.

     

    5.9 אחוזים מהגברים רוצים להתפרנס ממוזיקה (מקום שני ברשימה), אבל רק 1.3 אחוז מהנשים חולמות על כך. 4 אחוזים מהנשים רוצות, כאמור, לעסוק בעיצוב פנים, בעוד ששיעור הגברים כאן עומד על אפס אחוז. 3.5 אחוז מהנשים רוצות להיות גננות – ולא נמצא גבר אחד שיחלום על כך. ומה החלומות ששמורים בלבדית לגברים? להיות מרצה באוניברסיטה (1.2 אחוז מהגברים ו-0 אחוז מהנשים) ולהיות כדורגלן (1.4 לעומת 0 אחוז מהנשים).

     

    גם תרבות הפנאי הישראלית די ענייה, אפילו בחלומות. הישראלים מרגישים קרובים יחסית למימוש מאוויי הפנאי, ואם כבר יש להם חלום על תחביבים אחרים, הם יהיו נגישים למדי, בגבולות רשימת החוגים של המתנ"ס הקרוב. ספורט, ציור, טיולים – כל אלה כובשים את רשימת התחביבים. 20 אחוז מהישראלים מעדיפים יותר מכל לישון או לקרוא בזמנם הפנוי, רק 18 אחוז מעדיפים לטייל – ואפילו זה בעיקר בארץ. טיולים בחו"ל נמצאים הרחק בתחתית הרשימה: רק 4.4 אחוז מעדיפים להשחית זמן פנוי על נופי העולם.

     

    אפשרנו להם לחלום לא רק כמה שיותר רחוק אלא גם כמה שיותר יקר. זה לא ממש עזר. רק 0.7 אחוז ציינו את הסקי כתחביב חלומות, רק 0.4 אחוז פינטזו על מכוניות מירוץ, רק 0.1 אחוז חלמו על חופשות צלילה ורק 0.1 אחוז דמיינו שיט יאכטות. בדיוק אותו אחוז של ישראלים שחולמים למכור שטיחים בכותל.

     

    מדינת החלומות: טרנספר והתנתקות 

     

    הישראלים אוהבים את ישראל. לא את השלטון, אבל את המדינה, את הארץ.

     

    57.7 אחוז מהאנשים אומרים שאילו ניתנה להם האפשרות לבחור לחיות בכל מדינה בעולם – היו בוחרים בישראל. מעבר לציונות, יש כאן כנראה לא מעט שמרנות. ההוכחה המובהקת ביותר לקטנותו של החלום נמצאת אולי דווקא במקום השני ברשימת המדינות הנחשקות למגורים: ארצות הברית (11.8) היא היעד האולטימטיבי למגורים, אחרי ישראל. מבין כל האפשרויות הבלתי מוגבלות לחלום, רק מעטים העיזו לפנטז על השלווה של ניו זילנד (0.8 אחוז), על הפסטורליה של שוויץ (1.7 אחוז) או על לימודי החינם של מדינות סקנדביה (0.5 אחוז). רק 0.3 אחוז חולמים לגור על אי בודד – אף לא אחד מתוכם תושב יישובי הפירפרייה.

     

    למרות המלחמות, למרות הפיגועים, 78.6 היו מייסדים את מדינת היהודים בדווקא בארץ ישראל. במקום השני, במרחק עצום, נמצאת קנדה עם 4 אחוז בלבד, וצמודים לה 3.9 האחוזים שנאמנים למחשבתו של הרצל לייסד את מדינת היהודים באוגנדה. כן, ויש גם הרפתקנים שהיו רוצים לראות את מדינת היהודים בחבל קשמיר או בעמק הסיליקון (0.1 אחוז לכל אופציה).

     

    רוב מוחץ של הישראלים - 83 אחוז - חושבים שהדמוקרטיה היא צורת השלטון האידאלית עבור מדינת ישראל. 9.8 רוצים מדינת הלכה. 1.9 אחוז רוצים מלך (כולם צעירים עד גיל 35). דמוקרטיה דמוקרטיה, אבל כשהישראלים נשאלים מה הפתרון האידאלי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, התשובה ברורה: במקום הראשון (20 אחוז) כפתרון החלומות מככב הטרנספר – בדיוק כאחוז האנשים שחושבים שהפתרון האידאלי הוא שלום או הידברות. 20 האחוזים הללו, אגב, לא כוללים 4.3 נוספים מהציבור, שחושבים שחבל לבזבז משאיות על טרנספר: אפשר פשוט להשמיד את הערבים או לשים אותם בגטו.

     

    אם יכולת לתקן טעות היסטורית אחת, כך שאלנו, מה היית מתקן? במקום הראשון במצעד הטעויות ההיסטוריות - הקמת ההתנחלויות. במקום השני, כיאה למדינה במחלוקת - מרוכזים אלה מהצד השני של הקשת הפוליטית, שאומרים שהטעות הגדולה ביותר הוא פינוי התנחלויות (שעוד לא ממש התרחש, כידוע), החזרת שטחים ופינוי ימית. מלחמת יום כיפור נמצאת במקום השלישי – ורצח רבין משתרך בתחתית: רק 2 אחוזים היו רוצים יותר מכל למחוק את הכתם ההיסטורי הזה. ויש כמה תוצאות מפתיעות נוספות: 0.8 אחוז חושבים שהזנחתו של ג'ונתן פולארד היא הטעות הגדולה מכל, 0.5 מגדירים את הנסיגה מלבנון ככזאת – ויש גם 0.1 אחוז (גברים, רק גברים) שהיו רוצים לתקן יותר מכל טעות היסטורית אחת: המשחק המכור של הפועל בית שאן לבית"ר ירושלים.

     

    משפחה וזוגיות: חגורת הצניעות 

     

    הישראלים שמרנים. הם לא רוצים אישה רזה כדוגמנית, הן לא רוצות בעל גבוה ככדורסלן - הם רק מייחלים לדבר אחד: שבן או בת זוגם לא ישכבו עם יותר מדי אנשים לפני החתונה. רצוי עם אף אחד/ת. הנחנו לפני הישראלים מראה וניסינו

    לבדוק כיצד היו רוצים לדמיים את עצמם, את המראה האידאלי שלהם ושל בנות זוגם, איך הייתה נראית המשפחה האידאלית שלהם.

     

    אז קודם כל הגבר הישראלי היה חולם להיעצר בגיל 25. האישה חולמת להיות בת 23 לנצח. הוא היה רוצה לחיות עד גיל 96, היא היתה מסתפקת גם ב-92 שנה. שיישאר קצת לבד אחריה. ככל שהנשאל מבוגר יותר, כך הוא רוצה לדחות יותר את הקץ: בני 35 עד 45 מסתפקים 87 שנה על פני כדור הארץ. בני 65 עד 68 רוצים בממוצע לחיות עד גיל 97. שליש מתוכם מאחלים לעצמם עד 120.

     

    שאלנו: מהו הגיל האידאלי לעזוב את הבית ולצאת לחיים עצמאיים. הבנים השיבו – 22, הבנות – 21. שאלנו מתי אידאלי להתחתן. הבנים השיבו 26, הבנות 25.

     

    הבנים היו חולמים להתנשא לגובה של 1.81 ולשקול 72 קילו, הבנות חולמות להיות בגובה של 1.69 ולשקול 56 קילו. כאשר מבררים מה הציפיות מבן או בת הזוג - התוצאות דומות לאידאל העצמי. הבנים רוצים אישה בגובה ממוצע של 169 ומשקל 59 קילו. הבנות רוצות בן זוג בגובה 1.79 ומשקל של 73 קילו.

     

    המוצא העדתי של בן או בת הזוג, כך נראה, חשוב הרבה פחות מהנתונים החיצוניים: 67.8 אחוז מהגברים אמרו שלא משנה להם המוצא של אשת חלומותיהם, 52.8 אחוז מהנשים השיבו כך בנוגע לבן זוגם האידאלי. במקום הראשון באזור המועדף לציד בן זוג נמצאות מדינות מערב אירופה, אחריהן מזרח אירופה – ואחר כך מרוקו. רק 0.2 אחוז מהגברים רוצים אותה סקנידנבית, רק 0.2 מעדיפים אותה גרוזינית. רק 1.1 מהנשים חולמות על בעל איטלקי, רק 0.2 אחוז מתעקשות על חתן פרסי.

     

    56.8 אחוז מהגברים רוצים שבת זוגם תהיה צעירה מהם, 7.5 אחוז מהנשים מעדיפות את הגבר שלהן צעיר יותר. רק 1.3 מהגברים מוכנים שבת זוגם תהיה מבוגרת מהם. כ-44 אחוז מהנשים הצהירו כי אילו תינתן להם כל אפשרות שבעולם, לא היו שוכבות לפני החתונה אפילו עם גבר אחד. עוד 9 אחוז היו מסתפקות לפני החתונה בבחור יחיד. ויש אחוז אחד בודד של נשים אמיצות שחלומן הוא להספיק לפני החתונה לעשות 30 בחורים ויותר. לעומת זאת, יותר משליש מגברברי ישראל היו רוצים לשכב עם ארבע בחורות לפחות לפני שהם מראים את פרצופם ברבנות. אבל הנתון הזה, איכשהו, צפוי, והוא לא צריך להסיח את הדעת מהסנסציה האמיתית: 35.9 מהגברים רוצים לשכב לכל היותר עם בחורה אחת לפני החתונה.

     

    רף השמרנות עולה עוד יותר כאשר לא מדובר בדרישות העצמיות אלא בציפייה מבן או בת הזוג. אז מתברר, ש-41.5 אחוז מהגברים רוצים כלה בתולה, ו-43.9 מהנשים רוצות אתכם, הגברים, חסרי ניסיון מיני קודם. גם כאן, ביישובי הפרירפייה מנצחת השמרנות את החרמנות: 54 אחוז שם רוצים בני או בנות זוג בלי ניסיון מיני קודם, בעוד שבמרכז הארץ הנתון הזה עומד על 31 אחוז בלבד.

     

    הישראלים מאחלים לבני או בנות זוגם בעיקר את מה שהם מאחלים לעצמם - בריאות ואושר. אבל יש בכל זאת כמה איחולים ששומרים הגברים רק לנשותיהם, ואילו הנשים שומרות רק לבעליהן: 1.3 מהגברים מאחלים לאישה שלהם מאהב. 0.8 אחוז מהם נדיבים לא פחות – ומאחלים לה להיראות טוב יותר. 0.9 אחוז מאחלות לגבר שלהן שיפסיק לעשן ואילו 0.3 אחוז מהנשים מאחלות לו את הדבר הגדול מכל - את עצמן.

     

    איך נעשה הסקר?

     

    400 ישראלים, חתך מייצג של האוכלוסייה היהודית, השתתפו בסקר "ידיעות אחרונות", שנערך באמצעות חברת "מחקרי הגל החדש". הסקר בוצע בכל רחבי הארץ, בקרב דוברי עברית מעל גיל 18. רבות מהשאלות היו פתוחות במתכוון - כדי לא להנחות את הנשאלים ולא להגביל מראש את חלומותיהם. וכך, במקום הראשון בדירוג כזה או אחר - ניתן יהיה למצוא מקצוע, תחביב או חלום שמשותף אפילו ל-10 אחוזים בלבד מהנשאלים. כאשר בשאלה פתוחה נוקבים 10 אחוזים מהנשאלים מיוזמתם, ובלי תיאום, באותה תשובה במדויק - יש לכך כמובן משקל גדול יותר מאשר בשאלה סגורה, שבה מספר האופציות לתשובה מוגבל מראש.

     

    לדברי רן לוי, המשנה למנכ"ל "מחקרי הגל החדש", הטעות הסטטיסטית המרבית במדגם בגודל שכזה היא של כ-4.9%. בסקר הספציפי הזה נעשה שימוש בטכנולוגיית CAPI - לביצוע סקרים באמצעות מחשבים ניידים. מראייני "הגל החדש" הידפקו על דלתות המרואיינים שנפלו במדגם וראיינו אותם בסביבתם הטבעית, בבתיהם, באמצעות המחשבים הניידים. הטכנולוגיה אפשרה להציג בפני המרואיינים תמונות שונות ושאלות מורכבות בהרבה מאשר בסקר טלפוני רגיל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הוא רוצה להיות שיפוצניק. היא מורה
    איור: דוד פולונסקי
    צילום: מאיר כהן
    בניון. 1.4 אחוז מהגברים רוצים להיות כדורגלנים
    צילום: מאיר כהן
    צילום: סבסטיאן שיינר
    41.5 אחוז מהגברים רוצים כלה בתולה
    צילום: סבסטיאן שיינר
    הטבות למנויים
    מומלצים