"המכבסה עבדה פה שעות נוספות"
כ-30 מיליארד דולר "לא כשרים" מופקדים כיום במערכת הבנקאית הישראלית למטרות הלבנה. למרות הרעש והצלצולים סביב המעצרים בבנק הפועלים, אין ספק שמדינת ישראל הייתה תלויה רוב שנותיה בזרימת המזומנים המפוקפקים ארצה, מה שתמך בה בעתות מצוקה. השינוי בבון טון העולמי יחייב גם את ישראל להתנהל לפי חוקי המשחק החדשים. לא בטוח שהיא יודעת איך
בשנת 1997 הגיעה ארצה משלחת של נציגים אמריקאים ובאמתחתה רשימה של עשרת מלביני ההון המבוקשים ביותר על-ידי משטרות המערב. הרשימה הועברה לוועדה שעסקה באותם ימים בהכנתו של החוק לאיסור הלבנת הון.
"התבוננו ברשימה, ששבעה מחבריה היו אוליגרכים יהודים שקיבלו זמן לא רב קודם לכן תעודות זהות ישראליות, ולא הופתענו", מספר אחד מחברי הוועדה לשעבר, שביקש להישאר בעילום שם. לדבריו, "בתחילת שנות ה-90' הגיעה ארצה קבוצה של אוליגרכים יהודים שביקשה להקים בישראל בנק".
"ידענו שיש בעיה לא פשוטה עם מקור הכסף שבאמצעותו הם רצו להקים את הבנק, ולכן הייתה לרעיון הזה התנגדות, ובסופו של דבר הוא לא יצא אל הפועל. אבל חלק בלתי מבוטל מהכספים, שמקורם לא בדיוק ברור, כן מצא
את דרכו אל המערכת הפיסקלית בארץ, גם מבלי שהבנק הזה הוקם".
ובכל זאת, המדינה כולה רעשה כשב-3 במרץ השנה הודיעה משטרת ישראל על כך שחוקרי היחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) עצרו לחקירה לקוחות ועובדים של סניף 535 של בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל-אביב ושל החברה לנאמנות של בנק הפועלים.
המעצרים היוו המשך לחקירה סמויה שהמשטרה מנהלת מזה כשנה. במהלך החקירה הסמויה נאספו ראיות, לכאורה, על ביצוע עבירות חוק איסור הלבנת הון על-ידי חלק מהלקוחות, העובדים ומנהלי סניף 535 והחברה לנאמנות של הבנק. את החקירה ליוו הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, הרשות לאיסור הלבנת הון וצוות מפרקליטות המדינה המתמחה בדיני מיסוי וכלכלה.
על-פי הערכות של גורמים בנקאיים בכירים, מופקדים כיום במערכת הבנקאית כ-30 מיליארד דולר שהחוק מגדיר ככספים שיש לגביהם חשד כי הושגו בדרכים שאינן חוקיות. הכספים האלה חשובים מאוד למערכת הבנקים בישראל, ולכן היא שומרת אותם מפני אוכפי החוק.
ישראל, כמובן, אינה המדינה היחידה שבה מכילה המערכת הפיננסית כספים שקשה להגדירם ככשרים. "היקף ההון המופק מפשיעה חמורה מוערך בכ-5%-3% מן התוצר הכלל-עולמי", אומר ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, עו"ד יהודה שפר.
"הלבנת הון (Money Laundering) הינה תהליך של הטמעת כסף שמקורו בפשיעה אל תוך המערכת הפיננסית הלגיטימית, כדי שניתן יהיה להשתמש בו ללא חשש מרשויות האכיפה", מסביר שפר. לדבריו, תהליך ההלבנה כולל שלושה שלבים עיקריים: השלב הראשון הוא שלב ההשמה, שבו מוחדר הכסף אל תוך המערכת הפיננסית. לעיתים קרובות נעשית הפעולה הזו תוך שימוש בזהות בדויה או איש קש שמייצג, כביכול, חברה עתירת מזומנים. במדינות שבהן יש חובת דיווח על פעולות במזומן, נעשה ניסיון לפצל את הסכומים בין כמה שיותר בנקים.
השלב הבא הוא שלב הריבוד, שבו נעשות פעולות לטשטוש מקורו של הכסף. זהו השלב שבו נעשית עיקר הפעילות ונעשה שימוש במערכת הבינלאומית, תוך העברת הכסף ממדינה למדינה. לעיתים קרובות מגיע הכסף ממדינת המוצא למדינת היעד בכסות של פעולות יבוא ויצוא, כדי ליצור מקור הכנסה יש מאין, שנראה לגיטימי. לעיתים נעשה השלב הזה במעטה של כספי עמלות, על-מנת לטשטש הן את זהות בעליו של הכסף והן את מקורו.
בשלב השלישי, שלב ההטמעה, נמשך הכסף מתוך הבנקים בליווי המסמכים המתאימים. לעיתים משלם בעל ההון מס עבור העסקאות המדומות, תשלום שנקרא בשפה המקצועית "פרמיית הלבנה".
בשנת 1989 נוסד הארגון הבינלאומי העוסק בחקיקה ובאכיפה של החוקים לאיסור הלבנת הון: Financial Action Task Force (FATF ). הארגון נוסד על-ידי המדינות המתועשות, ה-G7, שהחלו למסד סטנדרטים בינלאומיים שיעזרו במלחמה בפשיעה חמורה.
מי שנתנה דחיפה לפעילותו של הארגון יותר מכל מדינה אחרת היתה ארצות-הברית, שכבר ב-1970 חוקקה חוק המחייב את הבנקים האמריקאיים לזהות את לקוחותיהם, לתעד את פעולותיהם ולדווח לשלטונות על כל פעילות חריגה. אחד השלבים החשובים בדרך לאכיפה יעילה היה הקמתן של היחידות למודיעין פיננסי - Financial Intelligence Units (FIU). בישראל נקראת היחידה "הרשות לאיסור הלבנת הון", והיא כפופה למשרד המשפטים. בראשה, כאמור, עומד עורך-הדין יהודה שפר.
משרדי הרשות לאיסור הלבנת הון חסומים על-ידי אנשי ביטחון, שכן הם מכילים את כל הדיווחים המגיעים מהבנקים. בכל שבוע מעבירים כל הבנקים בישראל, על גבי תקליטורים, את כל הדיווח על הלקוחות שפקידי הבנק סבורים כי יש לעקוב אחר פעילותם הפיננסית. כך, למשל, שמו ופרטיו של כל מי שמפקיד בבנק סכום של 50 אלף שקלים ומעלה במזומן ואינו מסוגל לספק לפקיד הבנק הסבר משכנע באשר למקור הכסף, או כל מי שמפקיד מעל מיליון שקלים בהמחאה בנקאית, אמורים להיות מדווחים לחוקרי הרשות.
ברשות לאיסור הלבנת הון מועסקים אנליסטים, כלכלנים ועורכי-דין שבודקים אם מדובר בכסף כשר השייך לאזרח תמים מן השורה שקיבל אותו בירושה, או שמא בכספים שהגיעו למפקיד מעסקאות סמים, זנות או כל פשע אחר.
"מרבית החומר נשאר אצלנו, שכן מדובר בפעילות בנקאית של אזרחים תמימים וכשרים. רק חלק מצומצם מהממצאים מועבר לגופי אכיפת החוק, וזאת רק אם אנחנו מוצאים שיש מקום לחקירה", מסביר שפר, ומדגיש כי הרשות אינה מדווחת למס הכנסה. אם החשוד הוא אזרח יהודי ישראלי, החומר עובר למשטרה. אם מדובר בתושב חוץ, החומר החשוד עובר גם לאגף המכס והמע"מ. אם מדובר בחשודים שהם בני מיעוטים, הממצאים מדווחים לשב"כ.
לחץ פיזי מתון אמריקאי
הצטרפותה של ישראל לרשימת המדינות המתוקנות הנלחמות בהלבנת הון, לוותה בקשיים רבים. הלחץ האמריקאי על ישראל לחוקק את החוק ואף לאכוף אותו בכל האמצעים העומדים לרשות רשויות האכיפה, כלל גם את הכללתנו (מיוני 2000 עד 2002) ברשימה השחורה שבה נכללות כל המדינות המאפשרות להלבין הון בתחומן.
באוגוסט 2000 הודיעה ישראל לאמריקאים ול-FATF כי החוק נכנס לתוקפו. בנק ישראל פנה בבקשה לנציגי הקהילייה הבינלאומית להוציא את ישראל מהרשימה השחורה, אך נענה בשלילה. הבודקים הרשמיים של ה- FATF רצו להיות משוכנעים שבישראל אכן פועלים לאכיפת החוק ולא רק מתהדרים בחקיקתו. רק אחרי שנציגי ה-FATF ערכו בישראל ביקורת נוספת והשתכנעו שהחוק אכן נאכף, הוחלט להוציא את ישראל מהרשימה השחורה.
"זה לא היה פשוט, מפני שכדי לצאת מהרשימה לא היה די בחקיקה אלא גם בביצוע, ולקח זמן עד שהוכחנו את יישומו של החוק", מסביר מנכ"ל משרד המשפטים, אהרון אברמוביץ'.
אחת לכמה שנים מזדעזעת המערכת הבנקאית בארץ בשל פרשה חדשה. הפרשה האחרונה היא החמורה ביותר מאז התפוצצה פרשת הבנק למסחר. הפעם לא מדובר בחקירה שסופה נראה באופק, אלא בחקירה סבוכה של עשרות חשודים, שחלקם אינו מתגורר במדינת ישראל. "חקירות של הלבנת הון הן ריצת מרתון, ומי שמחפש משהו מהיר יתאכזב בעניין הזה. מדובר בערימות של ניירת ובהרבה מאוד עדים, וזה לא יסתיים בתוך שבועות", אומר שפר.
בימים הראשונים לאחר שהחקירה הפכה לפומבית, הזדרזה התקשורת הישראלית לדווח על כל צעד של החקירה, ועשרות פרשנים מיהרו להביע את דעתם בעניין. בכל הפרסומים הרשמיים הצהירו ראשי הבנקים כי הם רואים בחומרה כל ניסיון לאפשר הלבנת הון. אולם מאחורי הקלעים ובשיחות שלא לייחוס טענו רבים מהם, כי רשויות החוק בישראל ניפחו את ממדי הפרשה מעבר לכל פרופורציה, במטרה להוכיח לנציגי ה-FATF בכלל ולאמריקאים בפרט כי ישראל שמה לה למטרה להילחם בנחישות בהלבנות ההון.
" יש לגורמי האכיפה בישראל אינטרס עליון להוכיח לעולם, ובמיוחד לאמריקאים, שמקפידים אצלנו, ונוח להוכיח את זה באמצעות חקירה גלויה ורבת פרסום בבנק הגדול במדינה" - כך אומר בכיר במערכת הבנקאות.
חיזוק לדבריו מספק שפר, שאומר: "המדינה עשתה עם האוליגרכים הרוסים עסקה בלתי כתובה. היא נתנה להם אזרחות-בזק ואמרה להם: קבלו לגיטימציה והגנה, בתנאי שתביאו ארצה את הכספים הרבים שצברתם. היום זה כבר לא יכול לקרות, כי ישראל היא מדינה שמיישמת את הכללים הנהוגים במדינות המתוקנות, שבהן אסור להלבין הון. חשוב להבין שמדובר במאבק אמיתי על דמותה של המדינה ועל כלכלתה".
מדינת ישראל נהנתה במשך שנים רבות מכספים שמקורם לא היה ברור. כספים שהוגדרו כמפוקפקים ושאותם קשה היה להלבין במדינות המוצא. "המכבסה בישראל פעלה שעות נוספות, ונהנתה מפירות הכספים האלה במשך כל שנות קיומה. זה נעשה בגלוי, בלי להניד עפעף, ובעיקר תוך תמיכה חזקה של ראשי הממשלות ושרי האוצר לדורותיהם, שמאוד אהבו לאמץ אל ליבם את היהודים העשירים מדרום אפריקה, מאמריקה הלטינית, מצרפת, ובשנים האחרונות - גם את אלה שהגיעו מרוסיה".
"מדובר בכספים שבשנים קשות - כמו בתקופת האינפלציה כשלא היו רזרבות כלכליות, בתחילת האינתיפאדה, בזמן המיתון או בכל התקופות שבהן היינו במלחמות - הצילו אותנו. הכספים האלה היו משענת ברזל לכלכלה הישראלית בשעותיה הקשות ביותר", אומר בכיר באחר הבנקים, שכמובן מתעקש להישאר בעילום שם. "זה בדיוק כמו בקלישאה הידועה: המנוולים שינו את החוקים ושכחו לספר לנו".
בכיר אחר, שגם הוא שומר על אנונימיות כמו רוב המרואיינים לכתבה זו, אומר כי הנזק שנגרם לישראל כתוצאה מהפרסום הרעשני הוא בלתי הפיך: "אלה כספים שהכלכלה הישראלית נבנתה בזכותם. מדובר בכספים שמדינת ישראל צריכה כמו אוויר לנשימה. הבהלה הגדולה תבריח מפה כספים, מפני שאת הכספים האלה אפשר להשקיע גם במקומות אחרים".
"כסף אוהב שקט, דיסקרטיות ונוחות. יש אינטרס לאומי שהכסף הזה יהיה פה. הפרסומים האחרונים הבהירו למי שמחפש שקט, ביטחון, דיסקרטיות ונוחות, שאת זה הוא יתקשה לקבל במדינת ישראל. ואם יש יהודי אחד שסרח בסניף המסויים של בנק הפועלים, זה לא היה חכם להכפיש את כל העדה ולהבריח מפה כספים, וזה מה שעשו בכל המהומה האחרונה: הכפישו את המערכת הבנקאית הישראלית כולה".
שפר חולק על הדברים, ואומר כי המספרים מלמדים שמאז נחקק החוק, ובוודאי מאז נכנס לתוקף, לא ניזוקה כלכלתה של מדינת ישראל אלא להיפך. "אם מסתכלים על הצמיחה ועל התוצאות העסקיות של הבנקים, אין ספק שלחוק איסור הלבנת הון לא הייתה השפעה שלילית על כלכלת ישראל, אלא להיפך. כספים זורמים לפה מכל העולם. כסף לא מפסיק להגיע, כי אלה הנחשבים לאנשי עסקים רציניים מעדיפים לעשות עסקים במדינות שומרות חוק ולא במדינות שמאפשרות הלבנת הון. אף איש עסקים רציני לא רוצה לעשות עסקים במקום שבו אפשר להגיע עם מיליוני דולרים במזוודה ולהפקיד אותם כאילו מדובר בכספים לגיטימיים. כך לא פועלים אנשי עסקים רציניים".
גם אברמוביץ', שאחד הפרוייקטים המרכזיים שעליהם שקד מאז נכנס לתפקידו היה החוק לאיסור הלבנת הון, טוען כי אין שחר לטענות לפיהן מאז נכנס החוק לתוקפו ניזוקה כלכלת המדינה. "לפני שיצאנו מהרשימה השחורה הגענו למצב שבנקים בחו"ל החלו להפסיק ביצוע של פעילויות עם ישראל. הם יצרו קשיים עד כדי מניעת כספים מישראל, וזה עלול היה להתרחב. זה ודאי לא רצוי למדינה שרואה עצמה חלק מהכלכלה המודרנית. אין לי ספק שהחוק הזה רק עזר לכלכלת מדינת ישראל ויעזור לה גם בעתיד לתפקד במסגרת הכלכלה העולמית. רק מדינות אזוטריות, שנמצאות מחוץ לגדר, לא אימצו את הכללים הבינלאומיים של איסור הלבנת הון. יותר מכך: הרי אילו היינו היום ערב עיצומים בנושא הזה, כמו בימים של ערב כניסת החוק לתוקף, הבנקאים היו אומרים שמדינת ישראל יצאה מדעתה", אומר אברמוביץ'.
לעומתם אומר בכיר במערכת הבנקאית: "מה שבאמת קובע אם מערכות בנקאיות בחו"ל מקיימות איתנו קשרים הוא לא אם אנחנו כן ברשימה השחורה של מלביני ההון או לא; מה שקובע הוא דירוג הסיכון של הבנקאות הישראלית, והוא לא ירד כתוצאה מהכללתנו ברשימה השחורה, כך שאף בנק בחו"ל לא חשש לעשות איתנו עסקים. שלא יהלכו עלינו אימים עם הרשימה השחורה", הוא אומר.
בכירים במערכת הבנקאית טוענים, שרשימת הגורמים הבינלאומיים שהפקידו בישראל כספים שמקורם אינו ברור היא ארוכה. "אם רשויות החוק כל-כך מקפידות לדאוג לניקיונם של הכספים המופקדים במערכת הבנקאית, כדאי שגם החשב הכללי יוזמן לחקירה במשטרה, אחרי שהוא חותם על קבלת כספי הבונדס, שהרי גם הבונדס הוא אחד מהצינורות היותר ידועים להלבנת הון".
בנקאי אחר רומז שישראל נכנעת לאמריקאים בשל לחץ בלתי פוסק: "יש לנו בעיה מול האמריקאים, שרואים בישראל מדינה שאינה מכבדת את החוק הבינלאומי. הם רואים בנו מעתיקי תוכנות, שפוגעים בזכויות יוצרים, שמובילים את שוק התרופות הגנרי שהוא שוק בעייתי מבחינתם, ויש כל הזמן לחצים מכיוונה של ארצות-הברית. החקירה בבנק הפועלים היא גם תוצאה של הלחץ הזה. שלטונות החוק רצו להראות לאמריקאים כיצד חוקרים את הבנק הגדול במדינה ואת בכירי הבנקאים".
החוק הבינלאומי לאיסור הלבנת הון משתנה כל הזמן בהתאם לנסיבות. אחרי אירועי ה-11 בספטמבר, הוחלט לכלול בו גם מעקב אחר כספי טרור. באוגוסט 2002 אימצה ישראל את הוראות החוק הבינלאומי, וכתוצאה מכך כל החשבונות הממוספרים (שזהות בעליהם אינה ידועה) וכל החשבונות של גורמים פוליטיים מחו"ל מדווחים לרשות לאיסור הלבנת הון.
"היום ערפאת כבר לא יכול היה להפקיד בישראל כספים כפי שנטען שעשה בעבר, וגם לא הגנרל מנואל נורייגה, שליט פנמה לשעבר, שהיו מי שטענו שכספיו הולבנו בישראל", מסביר בכיר במערכת המשפטית, ומוסיף: "היום הרבה יותר קל לעקוב אחר כספי הטרור, ומדובר במהלך מאוד חשוב מבחינתה של ישראל".
יו"ר בנק המזרחי, יעקב פרי, אומר שרצוי להפריד הפרדה מוחלטת בין כסף שמוגדר כסף למימון טרור לבין כסף שעובר תהליך הלבנה. "זה לא אותו הדבר. צריך להבדיל בין כספים שהגיעו ממקורות לא כשרים, לבין כספים שמטרתם לממן טרור. כסף תמיד שימן את מערכות הטרור, כי אי אפשר לעשות טרור, גם טרור פשוט, בלי כסף".
"אינני חושב שכספים שמטרתם מימון טרור, גם אם הם נכנסים למערכת הבנקאית, הם כספים שהולבנו. נכון שבפועל, בדיקת הכספים המולבנים והכספים של מימון הטרור דומה, אבל מדובר בשני דברים שונים. מאוד קשה להתחקות אחר מסלול כספי הטרור, ואף בנקאי אינו מסוגל לעשות זאת, כי אין לו את הכלים. מעקב אחר כספי טרור יכול להתבצע רק על-ידי גורמי המודיעין".
שפר, לעומתו, טוען כי מדובר בדברים דומים. "ארגוני הטרור, שחלק משמעותי מהכסף שלהם מתחיל בארגוני צדקה שנראים לגיטימיים לחלוטין, משתמשים בדיוק באותן טכניקות שבהן משתמשים מלביני ההון. לא מזמן הודו ראשי התנועה האיסלאמית, במסגרת עסקת טיעון, בעבירה ברכוש אסור במטרה להשתמש בכספים לצורכי טרור. ישראל מאוד פעילה בארגונים הבינלאומיים, במטרה להנחיל את המתודה הגורסת כי כל הארגונים העוסקים בטיפול בהלבנות הון יעסקו גם בכספי טרור. זה בדיוק אותו הדבר".
ישראל, כמו שוויץ, לוקסמבורג ומדינות נוספות, שבמשך שנים נחשבו מקלט נוח לכספי פשע וכספים שמקורם לא היה ברור, מבינה שלכסף שהושג בדרכים בלתי חוקיות יש ריח רע. יש להניח, שבפעם הבאה שצמד פולנים יגיע לכאן עם מזוודות עמוסות שטרות כפי שעשה בתחילת שנות ה-90' הצמד בוגוסלב בגשיק ואנדריי גשיורובסקי - הוא כבר לא יוכל להפקיד אותם בבנק ישראלי; הוא ייאלץ לחפש מכבסה אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
30 מיליארד דולר "לא כשרים"
צילום: עטא עוויסאת
בנק הפועלים: המדינה כולה רעשה
צילום: שאול גולן
מומלצים
