שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חרדים מהרשת או רשת של חרדים?

    פרשת הרב עמאר עשויה להעיד עד כמה עמוק חדרו המחשבים והאינטרנט ללב החברה החרדית. הממסד הרבני חרד מההשלכות, בעיקר בכל מה שקשור לגידול הילדים וחינוך הנוער. האם חדירת הטכנולוגיות המתקדמות למגזר החרדי מחוללת בו שינוי?

    בין החרדים והחילונים בישראל יש לא רק פער גדול בעולם המושגים, בתרבות ובהשקפה, אלא גם הפרדה גיאוגרפית, פוליטית ומוסדית. זו הסיבה לכך שהידיעות של הציבור החילוני על החרדים מבוססות בעיקר על הסיקור התקשורתי. התמונה שהוא מצייר לעיתים קרובות לא מחמיאה, אבל מעבר לזה - היא גם שטחית ולא מדויקת.

     

    הפרסומים סביב פרשת בת הרב הראשי חשפו צדדים של החברה החרדית שלא היו מוכרים לציבור החילוני בישראל. אם אכן גלשה בת הרב באינטרנט אולי לא נדע. אבל לאחר שעלה הנושא לכותרות, עלו שאלות

    רחבות יותר: האם ועד כמה הציבור החרדי משתמש במחשב ואינטרנט? ואם זה נעשה בניגוד לדעת הרבנים, האם מדובר במרד של הנוער החרדי כנגד המנהיגות הרוחנית שלו? מה בכלל דעתה של הרבנות על טכנולוגיות מתקדמות?

     

    האם חרדים גולשים?

     

    כדאי להתחיל בשבירת כמה מיתוסים. ראשית חשוב להבין שהציבור החרדי אינו עשוי מקשה אחת. יש בו רבבות רבות של בתי אב, ויש גם גוונים רבים. בקצה האחד אפשר למצוא קבוצות מסוגרות, סגפניות ואנטי-ציוניות, מנותקות לחלוטין מהוויית החיים החילונית. בקצה השני, יש אנשים מעורים היטב בחיי המדינה, בעלי מקצועות כלליים והשכלה חילונית, המשרתים במילואים.

     

    גם התפישה כאילו כל החרדים מנהלים את חייהם על-פי מצוות הרבנים ונשמעים להם באופן מוחלט, משקפת חוסר הבנה. ההלכה היהודית אמנם עוסקת בכל ההיבטים של חיי הפרט, והרבנות בתפקידה כהנהגה הרוחנית של הציבור הזה מנסה להנחות אותו "בדרך הישר".

     

    אבל רוב החרדים אינם מתייעצים ברב בכל שאלה, ולא נוהגים כמצוות הרב בכל עניין. או כפי שאמר לנו אחד המרואיינים לכתבה: "הרבנים כבר פסקו מזמן שאסור לחצות כביש באור אדום כי זה סיכון חיים. לך לבני-ברק וראה אם אנשים מקפידים בזה". כמו כל שאר המרואיינים בכתבה, גם המרואיין הזה ביקש שלא נזכיר את שמו.

     

    גלישה אסורה מהתורה?

     

    בניגוד לדעה המקובלת, הרבנים אינם מתנגדים באופן גורף לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות. אדרבא: הם מקבלים בברכה כל חידוש שתורם למה שנחשב אצלם חשוב באמת: הצלת חיים, בריאות, פרנסה, לימוד תורה. גם איכות חיים,

    רווחה אישית ופנאי הן לא מילים גסות אצל חרדים (אם כי לא בהכרח המילים בהן הם יבחרו להשתמש), אבל כל אלה נמצאים נמוך יותר בסדר העדיפויות.

     

    כשאין התנגשות בין השימוש בטכנולוגיה לבין החיים לפי ההלכה, הרבנים לא מתערבים. המקרים שהופכים מושא לפרסום פסקי הלכה ופשקווילים, הם בעיקר אלו בהם נראה כאילו הטכנולוגיה מביאה איתה תכנים "מסוכנים". הדוגמא המובהקת הם התכנים האלימים והפורנוגרפיים שאפשר לפגוש באינטרנט, והיא הסיבה לכך שרוב הרבנים תמימי דעים: שימוש באינטרנט מותר בלית-ברירה לצרכי עבודה ואסור לצרכי בידור ופנאי.

     

    השימוש במחשב, כשלעצמו, אינו אסור. אחד הרבנים הגדולים אף מצוטט כמי שאמר שלאסור את השימוש במחשב יהיה כמו לכפות שימוש בנרות במקום בנורות חשמל. הרב מ' (השם המלא שמור במערכת), יהודי חרדי שבקיא בענייני מחשבים ואינטרנט ובפסיקות ההלכתיות בנושא, מסביר: "איש לא חושב לאסור את השימוש במחשב, כי זה בלתי אפשרי. ספרים נכתבים במחשב, ישיבות ובתי-ספר מנוהלים באמצעות מחשב, הנהלת החשבונות במוסדות חרדיים נעשית בתוכנות מתאימות".

     

    הבעיה, הוא מסביר, אינה עם הטכנולוגיה אלא עם התכנים: "גם בציבור החילוני יש אנשים שמודאגים מההשפעה של משחקים ואינטרנט על הילדים, ומשתדלים להגן עליהם. אבל כולנו יודעים שהילדים לעיתים קרובות שולטים במחשב טוב יותר מההורים, אז איזה סיכוי יש להורים להצליח?".

     

    טיעונים דומים, מסקנות שונות

     

    המערכה נגד שימושי הפנאי של המחשב האישי התחילה כבר לפני קרוב לעשור, אבל היא הגיעה לשיאה ב-1999. בשנת 2000 הוקם בית דין חרדי מיוחד לפיקוח על הנושא. כותרת הידיעה שהכריזה על המאורע, בעמוד הראשי של העיתון החרדי "יתד נאמן" ב-6 לינואר 2000, הכריזה: "דעת תורה, שאיסור חמור להתחבר לאינטרנט או לטלוויזיה המהווים סכנה איומה ח"ו לקדושת ישראל".

     

    האיסור הגורף על הכנסת טלוויזיה הביתה קיים כבר מאז שנות ה-80'. הרבנים בישראל אימצו אותו אחרי הצלחה

    של קמפיין דומה בארה"ב, ואת הסיבות כמעט מיותר לפרט. מקורן בביקורת דומה מאד לזו שיש גם לרבים בציבור החילוני על הטלוויזיה. רק הפתרון שונה.

     

    "סכנת המחשב" עלתה לדיון כשהתברר שהמחשב יכול לשמש לצפייה בסרטים, ושהכנסתו לבתים חרדיים רבים בעצם הכניסה אליהם גם את הטלוויזיה בדלת האחורית. אנשי חינוך במגזר העלו על סדר היום גם את הפופולריות ההולכת וגוברת של משחקי מחשב אצל הילדים והנוער החרדים, ואת הריבוי של תכנים "מסוכנים" בכותרים האלה.

     

    הרב מיכל זילבר, ראש ישיבת זוועהיל הירושלמית, כתב במאמר מ-1999 שעסק בנושא: "לדעתי לא יועיל שום הכשר או צנזור על משחקי מחשב, תקליטורים וכדומה. יתחילו ויכוחים - זה כן וזה לא...". רק איסור גורף, הוא קובע, יכול להגן מפני הסכנות הכרוכות בתקליטורים. הגישה הזו מקובלת היום על רוב הרבנים, אבל זה לא מונע משוק התקליטורים החרדי לשגשג.

     

    המחשב: שילוב של טמא וטהור

     

    ישנם לא מעט אתרי אינטרנט חרדיים, בהם האתרים של "אש התורה" ו"נתיבות עולם", אתרי הגמ"חים, אתרי שו"ת (שאלות-ותשובות בנושאים הלכתיים). חב"ד וחוגי המחזירים בתשובה, גילו כבר מזמן את הפוטנציאל של האינטרנט בעשיית נפשות, ועושים בו שימוש מגוון. אבל גם בחוגים האלה לא תמצאו רבים שחושבים שהאינטרנט טוב לילדים.

     

    הנחת העבודה היא ש"המבוגרים יכולים להיזהר, אבל על הצעירים צריך להגן". המוטיב החוזר הוא הסכנה לילדים ולנוער אותה ההורים לא יוכלו לעצור. גם כאן יש שתי גישות: אחת הלכתית-שמרנית, אולי גם טכנופובית; השנייה פדגוגית-ערכית, שעוסקת

    בהתרופפות החינוך שמקבל הדור הצעיר.

     

    הרב שמשון פינקוס מאופקים קובע באחד ממאמריו: "המחשב הוא שילוב של הטמא והטהור יחדיו. באותו מכשיר, באותם כפתורים, שבריר שנייה בין טמא לטהור... בית המחובר לאינטרנט נהפך לרשות הרבים".

     

    לעומתו, במאמר שהוזכר קודם, מחדד הרב זילבר את האבחנה כי השימוש במוצרי פנאי בעייתיים משקף הסרת אחריות מצד ההורים, שמחפשים "להעסיק את הילדים" בכל מחיר. "יש לי הרגשה קשה" הוא אומר, "שבעיית המחשבים היא העונש שקיבלנו על ההזנחה שהזנחנו את חינוך הבנים והבנות".

     

    ה"איום" האקטואלי הם המכשירים הסלולריים מהדורות החדשים, שנתפסים כעוד "דלת אחורית" לאינטרנט, תכנים לא מפוקחים, משחקים, וגם SMS, שמתגלה כאמצעי תקשורת נוח לבני נוער חרדיים שמקיימים קשרים מהסוג שהוריהם לא היו אוהבים.

     

    המלחמה על הדור הצעיר

     

    כאשר מתרגמים את הטיעונים הפדגוגיים לשפה "חילונית" יותר, אפשר לבודד את הטיעונים הבאים נגד משחקי המחשב והאינטרנט:

     

    א. הם משעבדים את הילד לבילוי ממושך מול המסך, אולי אפילו ממכרים.

    ב. הם חושפים אותו לאלימות, לתכנים, שפה והתנהגות שהוא עלול לאמץ.

    ג. הם פוגעים בתפיסת המציאות שלו, מעלים את סף הגירוי, גורמים מתח - לכן, הם יוצרים אצל הילד הפרעות קשב וקשיי ריכוז. אחרי החשיפה לגירויים החזקים במשחקי המחשב, הוא יתקשה לקרוא ספר או להקשיב למורה.

     

    מעשית, המחשב האישי הגיע כבר לרוב הבתים החרדיים, ובחלקם הגדול משתמשים גם בתקליטורים.

    בבני-ברק ובירושלים נמכרים כיום כותרים "בדוקים", של משחקי מחשב וסרטים נקיים מחשש לתכנים לא הולמים (כולל הפקות מקור עלילתיות). רוב הרבנים קוראים להחרים גם אותם, אבל לא כל הציבור משתף פעולה.

     

    האינטרנט עדיין אינו נפוץ בבתים, ובחלקם הוא משמש לדואר אלקטרוני בלבד, אבל באחרים נוהגים גם לגלוש - ללא הגבלה, או בעזרת תוכנות Parental Control מהסוג שכל ספקי האינטרנט מציעים היום לדתיים, לחרדים ולסתם הורים מודאגים.

     

    "מי שמתקין אינטרנט לא יודה בכך"

     

    ב', 43, טכנאי מחשבים ירא שמיים שעובד עם המגזר החרדי הירושלמי, אומר שהשימוש באינטרנט הוא בבחינת מפלט אחרון "נדיר לראות הורים חרדים שמאפשרים לילדיהם להשתמש באינטרנט, וגם אז בדרך-כלל מדובר בילדים שנחשבים 'בעייתיים', וזו דרך יעילה להשאיר אותם בבית שבו הם מרגישים שיהיו בטוחים יותר. כמובן שמי שמתקין אינטרנט לעולם לא יודה בזה".

     

    "לעומת זאת, הרבה יותר הורים מבקשים להתקין משחקי מחשב. גם אז, זה בדרך-כלל בגלל שהם טרודים מאד, קשה להם לטפל בילדים, והם מחפשים תעסוקה בשבילם. אני מתקין להם משחקים שנחשבים 'פחות מזיקים': משחקי מחשבה, טטריס, קלפים".

     

    במקרים רבים הורים לבני נוער חרדים מוכנים להעלים עין מהשימוש של ילדיהם באינטרנט בבית, ובלבד שלא יעשו את זה בחוץ. זאת, יש לדעת, משום שבשולי האזורים החרדיים בירושליים ובבני-ברק, יש היום עסקי קפה-אינטרנט, ש"נוער השוליים" החרדי

    פוקד אותם תכופות.

     

    חשש משידוך רע

     

    החשש של הרבה הורים לבני נוער חרדים הוא לא מהתפקרות של ילדיהם דווקא, אלא - כמו אצל הרבה משפחות חילוניות - "שיתחתנו רע". שיטת השידוך הישנה, שבה בני הזוג נפגשו לראשונה ביום נישואיהם, היא כבר תופעה נדירה. היום מקובל בהרבה חוגים חרדיים להכיר ואפילו "לצאת" קודם, למרות שעדיין רחוקה הדרך לתרבות הפו"פ החילונית.

     

    לפני כעשור, סערה בני-ברק כשפורסם שאחת הפיצריות בעיר העמידה שולחנות וכיסאות לשימוש הלקוחות, והפכה מקום מפגש לצעירים וצעירות חרדים. ספק אם סיפור כזה היה זוכה למידה דומה של עניין היום, אבל גם היום קשר שמבוססת על מפגש מקרי במקום ציבורי נחשב בעייתי. בחוגים חרדיים מסויימים יגדירו היכרות כזו "לא מכובדת", באחרים יכנו אותה "פריצות".

     

    ההורים החרדים יודעים כבר מה שבעבר השתדלו להסתיר - שבשולי המגזר ישנם צעירים חרדים שמבלים במקומות בילוי חילוניים, צורכים אלכוהול, סמים קלים, פורנוגרפיה. לכן כשהבן או הבת מכירים בן או בת זוג פוטנציאליים, הם מעדיפים להיות היוזמים או לפחות מעורבים.

     

    מהבחינה הזו היכרויות באינטרנט הן מגונות במיוחד, כי קצת קשה לפשפש בציציותיו של מי שמכירים ברשת. אבל גם העיסוק של הבן או הבת בבילוי שנחשב "חילוני" עלול לדעת הרבה הורים "להוציא להם שם רע".

     

    הצעירים החרדים ברשת

     

    עדיין, אפשר לפגוש לא מעט צעירים חרדים באינטרנט. חלקם גולשים ללא ידיעת ההורים ואחרים אולי בידיעתם אבל בוודאי לא בעידודם. באינטרנט הישראלי ישנם כתריסר פורומים של חרדים, ביניהם בולטים פורום "חרדים" בתפוז, ובמיוחד "חדרי חרדים" של היידפארק.

     

    חלק מאלה שפוקדים אותם, הם חרדים מבוגרים כמו הרב מ' שהזכרנו קודם, שקיבל היתר מיוחד מרב גדול לשוחח בפורומים כדי "לקרב לבבות, וכדי לעזור לצעירים חרדים שיש להם שאלות". בהרבה מקרים אחרים מדובר בצעירים שגולשים ללא היתר כזה. חלקם באים מקהילות חרדיות פחות אדוקות, נחשפו לאינטרנט במסגרת העבודה ו/או גולשים ללא ידיעת הסביבה הקרובה.

     

    יש גם מקרים של הכרויות רומנטיות שמתחילות בפורומים, למרות שברגע שהן יוצאות מהרשת הן ממשיכות "על-פי הפרוטוקול", כפי שמגדיר זאת ש', 23, גולש קבוע באחד הפורומים האמורים.

     

    "תבין", הוא אומר, " אני, באופן אישי, מרגיש מספיק חזק כדי להציץ ולא להיפגע יותר מדי, וגם להציג את הדעות והאמונות שלי באותה הזדמנות. אבל אני לא מזלזל ברבנים חס וחלילה, ואני חושב שיש הרבה בעיות עם האינטרנט. ברור לי למה מפחדים מזה - אם היו לי ילדים, גם אני הייתי מפחד שיגלשו באינטרנט".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים