גלקסיית אנדרומדה גדולה פי 3 ממה שהאמינו עד עתה
חוקרים גילו שקומץ הכוכבים הקלושים המתפשטים כלפי שולי גלקסיית אנדרומדה, מהווים חלק מדיסק הגלקסיה העיקרי עצמו. עובדה זו הובילה למסקנה לפיה דיסק הכוכבים הספיראלי בגלקסיה גדול פי שלוש מזה שהוערך עד עתה
גלקסיית אנדרומדה הנאווה נראתה לקדמונים ככתם חם ומטושטש. מילניום לאחר מכן, היא מספקת לאסטרונומים המודרניים הזדמנות יוצאת מן הכלל להבין טוב יותר את היקום. בעצם, שכנתנו הגלקטית היא מתנה שלא מפסיקה להעניק.
סקוט צ'אפמן (Scott Chapman) מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה ורודריגו איבאטה (Rodrigo Ibata) ממצפה שטרסבורג בצרפת הובילו צוות מחקר של אסטרונומים שמיפו באופן מפורט תנועות כוכבים בשוליים החיצוניים של גלקסיית אנדרומדה. תצפיותיהם האחרונות בטלסקופי Keck גילו, שקומץ הכוכבים הקלושים המתפשטים כלפי שולי הגלקסיה בעצם חלק מדיסק הגלקסיה העיקרי עצמו. זה הוביל למסקנה שדיסק הכוכבים הספיראלי בגלקסיה גדול פי 3 מזה שהוערך עד עתה.
בכינוס השנתי של American Astronomical Society שנערך ב-30.5.05, צ'פמאן היתווה הוכחה שישנו דיסק כוכבי עצום היוצר קוטר הגלקסיה של 220,000 שנות אור לפחות. עד עתה, תצפיות אסטרונומים הוכיחו קוטר של 70,000-80,000 שנות אור. גלקסיית אנדרומדה נמצאת במרחק 2 מיליון שנות אור מכדור הארץ.
המידות העדכניות מבוססות על תנועתם של כ-3,000 כוכבים שנחשבו עד עתה כנמצאים בהילה במרחק מסוים דיסק הגלקסיה ולא כחלק ממנו. במדידות זהירות של המהירות הרדיאלית שלהם, יכלו החוקרים לקבוע במדויק את תנועתו של כל כוכב ביחס לגלקסיה.
התוצאות הראו שכוכבי השוליים הללו יושבים על מישור הגלקסיה עצמו ונעים במהירות המראה שהם במסלול סביב מרכז הגלקסיה. יותר מכך, החוקרים גילו כי דיסק הגלקסיה המסתובב הוא חסר ההומוגניות . במלים אחרות – השוליים הגושיים והמוכתמים של הדיסק חייבים להיות תוצאה של גלקסיות לוויין שהתנגשו זו בזו. אם זה לא היה כך – הכוכבים היו אמורים להיות מסודרים בצורה שווה יותר.
איבאטה אומר "תגלית הדיסק העצום תהיה קשה מאד להסתדר עם סימולציות מחשב של היווצרות גלקסיות. לא ניתן לקבל דיסקים מסתובבים עצומים כתוצאה מצמיחה יחד של שברי גלקסיות".
הכל בזכות הספקטוגרף
קבלת התוצאות העדכניות הייתה אפשרית כתוצאה מחידושים טכנולוגיים באסטרופיסיקה. במקרה זה, ספקטוגרף Keck/DEIMOS multi-object המסופח לטלסקופ Keck II שגודל המראה וכושר איסוף האור שלו מאפשרים לצלם כוכבים קלושים ביותר והרגישות הספקטוגרפית שלו מאפשרת למדוד מהירויות רדיאליות בדיוק גבוה.
ספקטוגרף הוא מכשיר הכרחי, כיוון שתנועת כוכבים בגלקסיות מרוחקות ניתנת למדידה רק במונחי זמן אנושי סבירים ע"י הסקה האם כוכב נע כלפינו או הלאה מאיתנו. ניתן להשיג זאת כיוון שהאור מגיע אלינו בתדירויות נבדלות לפי האלמנטים המרכיבים את הכוכב.
כשכוכב נע לכיוון שלנו, האור המגיע ממנו כאילו נדחס וע"י כך נוצר אור בעל תדירות גבוהה יותר – כחול יותר. אם הוא נע הלאה מאיתנו – יש לאור יותר "מרווח נשימה" והוא בעל תדירות נמוכה יותר ואדום יותר.
אם כוכבים בצד אחד של אנדרומדה נדמים כמתקרבים אלינו, בעוד כוכבים בצידה השני של הגלקסיה נדמים כמתרחקים מאיתנו – הכוכבים יכולים להיחשב כסובבים מסביב לאובייקט מרכזי.
הדיסק המרכזי המורחב של הגלקסיה לא התגלה עד עתה במלא גודלו, כיוון שכוכבים שנמצאו בשכנות לדיסק לא יכלו להיחשב כשייכים לו עד שחושבו תנועותיהם. יתרה מכך, ,הפלומה" הלא הומוגנית המרכיבה את הדיסק המוגדל לא נראתה כמו חלק מהדיסק, אלא כמו הילה לא מאורגנת המורכבת מגלקסיות לשעבר שהתנגשו באנדרומדה. היה נדמה כאילו הכוכבים באזור זה נעים כל אחד לכיוון אחר.
ההסבר האחרון
"למצוא את כל הכוכבים הללו נעים בסיבוב מסודר היה ההסבר האחרון שמישהו יכל להעלות על דעתו" אומר צ'פמאן. הגילוי שחלק הארי מההילה מסביב לאנדרומדה מסתובב עם הדיסק המרכזי, הינו ברכה ללימוד המבנה הבסיסי של הגלקסיה. בהסתמך על המידע החדש, יכלו החוקרים למדוד בדייקנות את תנועתם האקראית של הכוכבים בהילה, לבחון את המסה שלה ואת החומר האפל החמקן שמסביב לה.
למרות שרוב העבודה נעשתה במצפה Keck, התמונות המקוריות שהציגו את האפשרות לדיסק המורחב צולמו ב-Isaac Newton Telescope's Wide-Field Camera שבאיים הקנאריים – טלסקופ המיועד לסקרים ושירת היטב כציוד נילווה למטרה זו.
צ'פמאן מציין כי דרושה עבודה נוספת על מנת לקבוע האם הדיסק המורחב הינו אזור בעל תפנית חריגה בגלקסיית אנדרומדה, או שהוא תופעה אופיינית גם לגלקסיות אחרות.
הכותבת היא חברת האגודה הישראלית לאסטרונומיה .
לפנייה לכתב/ת 
