שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    עשור ל-VoIP: מה יקרה בעשור הבא?

    מה מצב ה-VoIP בארגונים, מדוע ספקיות התקשורת המסורתיות מתנגדות לטלפוניית אינטרנט ומהם החסכונות והיתרונות המשוערים? חלק ב'

    לכתבה הראשונה: עשור ל-VoIP: ראינו רק את קצה הקרחון.

     

    פתרונות טלפונית IP התחילו בצורה קצת חובבנית, כאשר חברות חלוצות (כולל VocalTec הישראלית) ניסו לאגף את כל התשתית העסקית של בעלי החזקה ברשתות טלפוניה ציבורית ולהציע תקשורת אלטרנטיבית על רשת האינטרנט. את החלוצים אתם יכולים לזהות, כמאמר משוררי המערב הפרוע, על פי החיצים התקועים בגבם.

     

    אבל בעקבות הגל הראשון באו השני והשלישי ועכשיו כבר רואים יוזמות שהופכות למציאות עסקית מושרשת, כמו Vonage ו-Skype. יתר על כן, הרגולטור התחיל להבין שזו מלחמה אבודה והוא משחרר לאיטו את מוסרות הרגולציה על ספקי שירותים אחרים.

     

    כך למשל, "המפעילים הבינלאומיים" החדשים בישראל הם ספקי גישה לאינטרנט, המשתמשים ברוחב הפס שלהם לצורך העברת שיחות VoIP מהמוקד הישראלית ל-POP האמריקני או האירופי. הדחף לעשות זאת הוא עצום, משום שתעריפי הטלפוניה הבינלאומית גבוהים בעשרות מונים מתעריפי החיבור לאינטרנט.

     

    הספקים מרוויחים יותר

     

    ספק גישה לאינטרנט (לאו דווקא ישראלי) שמתארגן לספק שירות פס רחב למיליון מנויים רוכש לשם כך רוחב פס בין 1 ל-10 גיגהביט לשנייה לשימושו הבלבדי ברשת הסיבים היבשתית או בכבל התת ימי שיחבר אותו לשדרת האינטרנט. בהנחה שהוא אכן יצליח למכור את כל הקיבולת המתוכננת למיליון מנויים, הכנסותיו החודשיות ינועו בין 10 ל-20 מיליון דולר.

     

    לעומת זאת, בהעברת שיחות טלפון דחוסות הוא יכול לספק למנויים בין מיליארד ל-10 מיליארד דקות שיחה כל חודש (דחיסה בינונית, תקורה סבירה). גם אם הניצולת של רוחב הפס תרד ל-10% בלבד והוא ימכור את הזמן במחיר "התאבדות" של סנט לדקה - הוא ירוויח יותר מאשר ממכירת שירותי גישה לאינטרנט.

     

    המודלים הפיננסיים מראים כי את התוצאה הטובה ביותר מקבלים מעירוב שירותים. גם טלפוניה וגם אינטרנט על אותה תשתית, גם שירותי Premium עם התחייבות חוזית לרמת שירות מינימלית (למשל, העברת שיחות טלפון ללא הפסקות ורעשים) לצד שירותי Commodity על בסיס "רצון טוב" (Best Efforts). כרגיל, מודל השוק הפתוח מראה, שאקולוגיה כלכלית יציבה מושגת רק כאשר כל הדגמים השונים של שירות מיוצגים בו בתחרות הדדית.

     

    חסכון בכל הרבדים

     

    ואכן, היום Voice over IP כבר לא נחשב ל"פעילות חתרנית", שעלולה למוטט את הסדר הקיים ולסכן את עצם קיומם של שירותי תקשורת מבוססי השקעה הונית (קרי חברות הטלפוניה המסורתית, שבפעילות היומיומית שלהן לא עושות הרבה יותר מלחלום את ההשקעות המסיביות במרכזיות, סיבים אופטיים וחוטי נחושת).
    היום יצרני ציוד VoIP לא צריכים להתנצל על כך, שהמערכות שלהם מאפשרות לחסוך בכל אחד מהרבדים של שירותי תקשורת:

     

    • חברות וארגונים יכולים להשתמש ב-VoIP לצורך הפצת קול בתוך הרשת הארגונית, מה שנקרא IP Telephony, בין אם הרשת סגורה במקום גיאוגרפי אחד (רשת מקומית) ובין אם היא נפרשת דרך אינטרנט לאתרים מרוחקים (רשת VPN). העברת שיחות פנים ארגוניות נחשבת לפעילות פרטית שהרגולטור לא מתערב בה לכן אפשר ליישם אותה כאן ועכשיו בלי לחכות לשינויים בסביבה העסקית.

     

    • חברות תקשורת חדשות יכולות להציע שירותי VoIP על תשתית אינטרנטית (Internet Telephony), ללא אבטחת רמת שירות (משום שאין להן שליטה ברשת, רק רצון טוב) או תוך קבלת מחויבות חוזית לרמת שירות מינימלית (בתוספת מחיר, שנועדה לשלם רכישת רוחב פס יעודי לטלפוניה). כאשר שירותי VoIP הם חלק מפתרון IP-VPN, כלומר "רשת IP פרטית וירטואלית", הרגולטור משתדל לא לשאול שאלות מיותרות.

     

    אבל כשמנסים למכור שירות פתוח לציבור הרחב, נוצרות בעיות של "הקילומטר האחרון". למשל, המפעילים הבינלאומיים החדשים בישראל יכולים להציע שירות המתנהג בדיוק כמו טלפוניה רגילה רק משום שהרגולטור מחייב את בזק לאפשר העברת שיחות טלפון מהרשת שלה לרשת של המפעיל (שזו המשמעות של קבלת "קידומת" ישראלית, כמו 015).

     

    ללא חיבור כזה הגישה לשירותי VoIP מוגבלת למסלול האינטרנטי, בו למנויים משני צידי הקו יש צורך בחשבון ISP ומחשב (או טלפון IP מיוחד) כדי להתחבר לאתר של המפעיל.

     

    ה-IP הוא תשתית כל התקשורת

     

    כדי לאפשר חיבור בין רשת Telephony Internet לבין רשת הטלפונים המקומית בלי להפוך ל"מפעיל" שירותי טלפוניה מוסמך, חברות VoIP יכולות לרכוש מספרי טלפון וירטואליים מקומיים ולשווק אותם למנוייהן. כי ברגע שמשה מבת ים מזוהה גם כמספר טלפון מקומי בברוקלין, אין כל אפשרות לחברות הטלפוניה המסורתית למנוע את העברת השיחה.

     

    זו, למשל, הדרך בה Skype ו-Vonage מוכרות שירות Net-2-Phone, כלומר שיחה שמתחילה בחיבור אינטרנט ומסתיימת בטלפון מסורתי. מאחר ורק החלק האחרון מועבר ברשת הטלפון, המחיר בפועל הוא מחיר שיחה מקומית - אם היעד נמצא באותו אזור חיוג כמו המספר הווירטואלי.

    אחרת זו שיחה ארצית, אבל את הקטע הבינלאומי בכל מקרה חוסכים.

     

    חברות הטלפוניה המסורתית עצמן עוברות בהדרגה ל-IP כתשתית טכנולוגית לכל העברת המידע ברשת - כולל שיחות טלפון. ישנן מספר אסטרטגיות לבצע את המעבר הזה בלי לזרוק לפח את כל ההשקעה הקיימת ברשתות המסורתיות, למשל פתרונות IP over ATM, אבל לא כאן המקום לדון בהן.

     

    מה שחשוב לזכור, שאחרי יותר מ-10 שנים של הכחשה וניסיונות שווא להגן על מודלים מיושנים, גם חברות הטלפוניה עברו לתפיסה חיובית של המהפכה.

     

    במקום לעצור אותה הן רוצות לעלות על הגל ולהשתמש בה כדי למכור שירותים חדשים, כמו Video on Demand. עבור חברות הטלפוניה, פרוטוקול IP הוא המפתח לצאת משירותי קול לעולם של מולטימדיה, ומטופולוגיה של 1-ל-1 לכל מגוון האפשרויות: מ-1 לכל העולם (Broadcast), מ-1 להרבה (Multicast), מ-1 למעטים (Narrowcast) וכל מה שנמצא ביניהם.

     

    תהליכים היסטוריים בלתי נמנעים

     

    וכך חברות הטלפוניה הפכו לחסידות ה-Convergence, כלומר התלכדות ערוצי ההפצה של תכנים דיגיטליים שונים, החל בטלפוניה ואינטרנט וכלה בטלוויזיה דיגיטלית ובהזמנת סרטים לצפייה פרטית.
    התקומה המחודשת של Convergence בשנתיים האחרונות מבוססת על כמה התפתחויות מפתיעות וכמה תהליכים היסטוריים בלתי נמנעים:

     

    • מצלמות אינטרנט המשמשות לועידות וידאו זולות ומהירות, מצלמות דיגיטליות בטלפונים סלולריים, והפצת סרטים ברשתות P2P הוכיחו שוב, שמבחינת המשתמשים (בעיקר הצעירים) האיכות היא שיקול משני לזמינות. תוך שנה נמכרו יותר מצלמות דיגיטליות כחלק מטלפון סלולרי, מאשר ב-10 שנים של מאמץ לעשותן תחליף ראוי למצלמות פילם איכותיות. הצגים הזעירים של טלפונים סלולריים,
      בעלי אבחנה מזעזעת, משמשים היום למיליונים למשחקים, חדשות וגלישה באינטרנט. תופעה דומה שולטת במוזיקה. יותר נגני MP3 נמכרים היום מכל אמצעי המוזיקה האחרים גם יחד (אפל מוכרת נגני iPod בקצב של חמישה מיליון לרבעון) - למרות שהדחיסה פוגעת משמעותית באיכות הצליל.

     


    מערכת ניהול מסרים מאוחדת. הכל באותה תיבת InBox

     

     

    • ההתעניינות המדהימה בשידורי טלוויזיה דיגיטלית למכשירי כף יד - כיום מוזנקות מספר יוזמות בקנה מידה עולמי לקביעת סטנדרטים עבור שידורי טלוויזיה דיגיטלית "צרת פס" (בניגוד למה שמשודר בכבלים דיגיטליים או בלווין), שמיועדת למכשירים ניידים קטנים.

      אם שידור טלוויזיה דיגיטלית באיכות DVD דורש קצב נתונים של כ-4.6 מגהביט לשנייה, שידורים המיועדים למכשיר ידני זעיר יכולים להסתפק בפחות מעשירית רוחב הפס. שוב מתברר כי מאות מיליוני צופים פוטנציאליים רוצים לראות את משחקי הגביע או את הפרק הבא באופרת הסבון הלטינית בכל מקום אפשרי. בנסיעה לעבודה, בשירותים, בשיעור אזרחות - ואפילו תוך כדי זלילת המבורגר, ומוכנים להסתפק בצג 3 אינץ' ובאבחנת 320x240.

     

     

    • רדיו לווייני, שירותים מבוססי מקום (בדרך כלל בעזרת איתור GPS), משחקים מרובי משתתפים שהופכים לתוכניות מציאות, ויוזמות דומות שעוד לא יצאו לשוק,
      כולם מתבססים על פרוטוקול IP וניתן לחבר ביניהם בקלות יחסית. יש משקיפים שמאמינים כי בכל התחום הרחב הזה יתקבל בסופו של דבר מודל שירותי האינטרנט, Web Services. כלומר, תיווצר אקולוגיה מגוונת של שירותים שונים ומשונים שניתן להרכיב מהם בצורה מודולרית כל סוג של חוויית מולטימדיה.

     

    בניגוד למודל ה-Convergence הישן, הפעם לא תכשיל את המהלך דילמת הביצה והתרנגולת (ללא תכנים לא כדי לפתח פלטפורמה וללא פלטפורמה חבל לבזבז זמן על פיתוח תכנים ייעודיים), משום שמודל שירותי ה-Web מאפשר שילוב אוטומטי של מקורות תכנים קטנים ואקראיים, לפי דרישה.

     

    סימני מגמה, עוד לא מימוש הפוטנציאל

     

    כל הגורמים שמנינו לעיל משלבים כוחות להנעת מגמת VoIP בקצב הולך וגדל ובחזיתות שונות. עם זאת, ברמת החברה או הארגון, עדיין לא התחוללה פריצת הדרך המהותית, שאמורה להיות בבואה היסטורית להחלפת מכונות הכתיבה החשמליות במעבדי תמלילים ממוחשבים.

     

    "אנחנו רואים מגמה מתחזקת של Convergence בעולם העסקים, אבל זו רחוקה מאוד מהפוטנציאל של הטכנולוגיה", אומר מייק וליאנט, מנהל פיתוח שווקים בינלאומיים בחברת 3Com.

     

    וליאנט, שהגיע לישראל לצורך השתתפות בסמינר VoIP של PC מגזין, מרכז את הטיפול בחברות ובארגונים גדולים הרוצים לחקור את הפוטנציאל של טכנולוגיות IP מאוחדות להורדת עלויות ולשיפור השירות בכל התשתיות העסקיות.

    "עבור חלק גדול מהחברות שאני מייעץ להן, זה לא מחיר השיחה שקובע האם לטלפן ב-VoIP או בטלפוניה מסורתית. יש להן בדרך כלל הסכמים מיוחדים עם תעריפים מועדפים ובכל מקרה הדרישות שלהן לגבי איכות קודמות לתקוות להשגת חסכון.

     

    אבל זה לא אומר שחסכון אינו התוצאה הסופית של כל מהלך כזה. רק שצריך לחפש אותו במקומות שונים, לאו דווקא במחיר של דקת שיחה.

     

    עלויות ראשוניות הן רק מסך העלויות

     

    הרבה יותר חשוב להן לחסוך בכוח אדם על תחזוקה וניהול רשת הטלפונים הפנימית; לאפשר הקצאת שלוחות טלפון וירטואליות לכל עובד, כך שהמספר האישי שלו עוקב אחריו ממכשיר למכשיר; ליצור אוטומטית פרופיל הרשאות וסדר קדימויות, שאינו שונה מהותי מתהליך יצירת המשתמש לכל יישום אחר של הארגון, תוך שימוש ב-Directory הארגוני;

     

    לבטל את כל ההרשאות ברגע שהוא מפוטר; להוסיף או להפחית שירותים ברשת פשוט על ידי התקנת תוכנות מתאימות על השרת; לספק לסניפים מרוחקים שירותי טלפוניה זהים לאלה שזמינים במרכז ללא צורך בהתקנת ציוד כלשהו באתרים הפריפרליים; ועוד. כמו בהרבה נושאים הקשורים למחשבים בכלל ולמערכים מבוזרים בפרט, מתברר שעלויות הקניה והרישיונות הן חלק זעיר מסך "עלויות הבעלות הכוללות" (TCO).

     

    חברת 3Com הייתה מהראשונות לדחוף את תפיסת IP Telephony עוד לפני שהיא נכנסה "בדלת האחורית" בצורת Internet Telephony. "את המודל העסקי שלנו בנינו לא על החיסכון במחיר שיחות טלפון, אלא על החיסכון בעלויות בעלות כוללות", הוא מסביר.

    "הארכיטקטורה של מערכות VCX פותחה במקורה לשרת כתשתית של חברות תקשורת, שצריכות לספק שירותים בפיזור גיאוגרפי גדול לאלפי מנויים. בגישה המסורתית החברות האלה נאלצות לפתוח מרכזיות מקומיות בכל כפר ובכל עיירה, כדי למנוע את הצורך בהעברת זוגות נחושת למרחקים גדולים".

     

    "הפתרון שלנו מאפשר לספק שירותים טובים יותר ממה שמרכזיה מקומית מסוגלת לספק - וממרחק גדול". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: פי סי מגזין
    VoIP. ראיתם רק את קצה הקרחון
    צילום: פי סי מגזין
    מומלצים