זקני הגבעות

מאוזנים כהלכתם: ארץ המתנחלים, פרק שני, ערוץ 2, 21:25

ואמש בחברון, בקרית ארבע, בהתנחלויות ובמאחזים שעל גב ההר. אך השתחרר מעט המחנק מן השבוע שעבר ובא הפרק השני. ביקורים משנת 2002, 2003. אבל תהיו בטוחים, שאם השתנה משהו מאז, אז בוודאי השתנה לרעה. כאן פועל גם חוק מרפי. אם משהו יכול להסתבך, הוא ילך ויסתבך. ובארץ המתנחלים יש פשוט כל כך הרבה פוטנציאל לרשעות.

מפחיד מכל היה להיווכח, כי חמת הזעם וחוסר הישע שאנחנו חשים בעת צפייה בנאום של אישיות מוסלמית פנאטית, נניח השיח' נסראללה, מתעוררת באותה מידה בעת צפייה באנשים כמו נעם פדרמן ורעייתו, העצני ואהבתו לבאך. פנאטיות דתית היא לא רק מפחידה. היא בלתי מתכלית. היא יכולה לשחוק כל אדם שאיננו נוסע על אוקטן דומה.

פעילי השמאל שבאים לקצור חיטה עם הפלסטינים, עורכי הדין של הפלסטינים שטואטאו מקרבת ההתנחלות היהודית בלב חברון, נציגי התנועות לזכויות האדם, שמתעדים ומדווחים וכלום לא משתנה, החיילים שסופרים ימים לשחרור – המצלמה של יבין הראתה לנו עד כמה הם עייפים, עייפים, עייפים, כל כך שחוקים מריצת האמוק האינסופית על הגבעות. ורק דניאלה וייס, אליקים העצני ולוינגר, רעננים כבראשונה, כאילו רק עכשיו עלו על סבסטיה. כאילו כלום.

בעקבות ההנחתה על ערוץ 2, לסיים כל פרק בדיון "מאוזן" (ימין-שמאל), חיפשתי אמש נקודות של חוסר איזון בתיעוד של יבין, אבל לא מצאתי. יבין הוא מלך האיזון. אם בפרק הראשון ראינו מג"בניקים אטומים, אמש ראינו חיילים שאומרים למצלמה: אנחנו פושעי מלחמה. על כל צלף ישראלי שהרג ילד פלסטיני, הופיעו תוצאות מעשיו האיומים של צלף פלסטיני. טבח מערת המכפלה של ברוך גולדשטיין קיבל את הסימטרייה היבינית באיזכור הטבח בחברון. מול כל אלה, נדמה שהדרישה של אנשי הימין לקיים דיון מאוזן איננה קשורה לחוסר האיזון בתיעוד של יבין, אלא היא מבטאת בעצם את כאבם האמיתי הגדול: הם לא יכולים לשאת את העובדה, שגם כאשר הם "מאוזנים" אצל יבין, הם עדיין בלתי נסבלים בעיניו.

• היום ב-13:00 יתארח יבין בפורום ynet
  

אבל מה נגיד לתושבי שדרות? סופגים קסאמים כבר ארבע שנים, מנסים לסבול בשקט ולא לעשות רעש, חלקם היו מן הסתם מוכרים את רכושם ועוקרים לתל-אביב, אבל מי יקנה. להם לא שולחים שלושה חיילים על כל אזרח, להם לא בונים כבישים עוקפי קסאמים, ואף אחד לא ייתן להם פיצויים אם ירצו להתקפל. גם אמש הם נאלצו להסתפק ב"מסר תקיף מהרמטכ"ל". תודה, באמת. מ"מ ראש העיר, שי בן יעיש, שהתראיין אמש אצל יעקב אחימאיר במבט ראשון, היה כל כך רהוט, כל כך שפוי, כל כך הגיוני, כל כך צודק. אז מה, יכול להיות שבאמת נקלענו לאין מוצא?