אף אחד לא ילקק דבש בגמר

קשה לפרק את סדרת הגמר של ה-NBA למץ'-אפים בודדים. דטרויט וסן אנטוניו, אולי יותר מכל צמד קבוצות אחר בליגה, מייצגות כדורסל קבוצתי שהוא גדול יותר מסכום חלקיו.

דטרויט משחקת מהלכים שמזכירים יותר כדורסל אירופי – לא בידוד של שחקנים לאחד על אחד אלא מהלך קבוצתי שבו כולם נוגעים בכדור. סן אנטוניו נהנית מלא פחות מארבעה זרים דומיננטיים ומטים דאנקן, שיותר דומה במשחקו לוויצ'יץ' מאשר לשאקיל. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז רגע לפני המשחק הראשון (הלילה ב-04:00, שידור חי בספורט חמש) הנה המץ'-אפים הבולטים, וגם כמה נקודות מפתח.

בילאפס נגד פארקר: פארקר פרח בגמר המערב נגד פיניקס כי נאש לא שומר, אבל הרכז של הפיסטונס הוא סיפור אחר לגמרי. מעבר למספרי הקליעה (בעונה הסדירה הם כמעט זהים), השאלה העיקרית תהיה אם בילאפס יצליח למנוע מפארקר לרוץ. סן אנטוניו תרצה להכתיב קצב מהיר, דטרויט תרצה משחק מבוקר וקשוח. בדקות האחרונות ספק אם פארקר יוכל לעצור את בילאפס, האיש שביד שלו נמצאים חלק גדול מהכדורים החשובים של דטרויט. זו תהיה בעיית מץ'-אפ קשה לגרג פופוביץ' במשחקים צמודים.

המילטון נגד ג'ינובילי: מץ'-אפ אדיר. שני שחקנים שהם המנוע ההתקפי של הקבוצה שלהם, וגם שומרים מהירים וקשוחים. ג'ינובילי, שבחלק מהדקות יקבל ודאי גם את טיישון פרינס, ינסה לסחוט עבירות (9 זריקות עונשין למשחק בפלייאוף), וחלק מהזמן ייצא החוצה וירכז את המשחק. המילטון ינסה להתיש את הארגנטיני בתנועה בלתי פוסקת סביב החסימות, וממילא כשהמשחק של דטרויט זורם אף אחד לא יכול לעצור את המילטון, כי כולם עובדים בשבילו. המפתח עשוי להיות איבודי הכדור של המילטון: מיאמי לא לחצה אותו, אבל נגד אינדיאנה ופילדלפיה הוא איבד יותר מ-4 כדורים למשחק. ג'ינובילי, שהוא חוטף מצויין, ינסה לגנוב ממנו כמה כדורים, ובכך לגרום לו להסס ולעצור את שטף המשחק של דטרויט.

פרינס נגד בואן: שניים מהשומרים הטובים בליגה, ראש בראש. בואן הוא כמעט רק קלע חוץ (יותר מחצי מהזריקות שלו בפלייאוף היו מה-3), מה שעושה את החיים של פרינס לקלים יחסית. בין שאר מעלותיו הרבות, פרינס הוא דוגמה מהלכת איך עושים "עזור וחזור": הוא מסוגל להושיט יד כדי לעזור בשמירה על גבוה ועדיין לחזור בזמן לשחקן שלו ולמנוע קליעה.

בהתקפה תנסה דטרויט לבודד את פרינס לפוסט אפ, כמו שעשתה נגד דווין ווייד. זה מבטיח מאבקים פיסיים קשים. בואן יצטרך לעזור בריבאונד ההגנה. פרינס הוא ריבאונדר התקפה קטלני, וזה חלק עצום ממשחק ההתקפה של דטרויט.

ראשיד ואלאס נגד דאנקן: עוד מץ'-אפ מהסרטים. דאנקן חכם, שקול, מוסר אדיר – והכי חשוב, הכי קרוב לבריא לגמרי שהיה בחודשים האחרונים. ואלאס הוא ד"ר ג'קיל (במשחק השביעי נגד מיאמי, שבו הצטיין) או מיסטר הייד (במשחק החמישי, שבו זרק רק פעמיים לסל).אבל אסור לטעות: למשחקים הגדולים הוא מופיע, ומאבק עם דאנקן הוא בדיוק מסוג הדברים שמדליקים אותו. היכולת שלו לצמצם פערים, לקלוע ולקחת ריבאונד במספרים שמתקרבים לאלה של דאנקן, היא אולי האלמנט החשוב ביותר של דטרויט בסידרה.

בן ואלאס נגד מוחמד: שני שחקנים שעושים עבודה שחורה, טורפים ריבאונדים ומסתפקים בשאריות התקפיות. ואלאס אומר תודה על שנפטר מעונשו של שאקיל, מוחמד יותר מוכשר התקפית. המפתח: היכולת של מוחמד למנוע מוואלאס ריבאונד התקפה, ולעזור בזמן לאחרים נגד השחקנים האחרים של דטרויט.

ספסל: זה של סן אנטוניו עמוק יותר, מאוזן יותר, תורם הרבה יותר. רוברט הורי הוא מר פלייאוף, ברנט בארי והסלובנים ואפילו גלן רובינסון נותנים המון במשחק נתון. הספסל של הפיסטונס הוא מקדייס והאנטר וכמעט כלום. אלא שלארי בראון הצליח עד כה באופן מרשים לשמור על המגרש את החמישיה שלו, ששיחקה יותר דקות ממכל חמישיה ב-NBA העונה. הם מחלקים עבירות, יש להם כושר מדהים ותבונה גדולה. ככל שסן אנטוניו תצליח להפוך את המשחק למשחק של ספסלים – על ידי ריצה, הרבה התקפות והרבה עבירות – כך ייטב לה.

מספרי מפתח: סן אנטוניו רוצה תוצאות גבוהות. ב-18 משחקי פלייאוף עברו היריבות של דטרויט 90 נקודות רק 6 פעמים, וניצחו בארבעה מהמשחקים האלה. ככל שהתוצאה תטפס מ-90 למעלה, המצב של הספרס טוב יותר.

סן אנטוניו תתמקד בשתי קטגוריות: איבודי כדור לפיסטונס וריבאונד התקפה של דטרויט. פחות מ-10 ריבאונדים בהתקפה ויותר מ-15 איבודים לפיסטונס הם מספרי מטרה חשובים עבור פופוביץ'. בצד השני, שתי הקטגוריות החשובות הן נקודות במתפרצת וקליעות מ-3. הספרס קלעו בפלייאוף 38% מה-3, שיפור לעומת העונה הסדירה, אבל זה היה נגד קבוצות כמו דנוור ופיניקס. דטרויט תשאף להוריד את בואן, ג'ינובילי ובארי (כולם מעל 44%) מהמוצעים שלהם, ולעצור את משחק הריצה של הספרס.