שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הנה עוד סיבה

    סדרת התעודה החדשה והמצויינת של ציפי ברנד גורמת לך להרגיש הזדהות וחמלה עם גיבוריה. הסדרה של חיים יבין היא השידור הכי משמעותי כעת בערוץ 2

    מישהי לאהוב: "שמונה סיבות לקום בבוקר", yes דוקו, 22:00

     

    איך יודעים שציפי ברנד היא במאית תעודה מצוינת? הנה איך: אנשים שסתם חולפים על פני הטלוויזיה בשעה ששעה של ברנד משודרת, נעצרים מול המסך. סתם ככה, באמצע הסרט. נתפסים. מוכנים להצטרף גם תוך כדי. זה סימן היכר של מספר סיפורים מיומן, שלוכד אותך מיידית. ברנד היא כזו.

     

    "שמונה סיבות לקום בבוקר" הוא קונספט די מאולץ כדי לארוז יחד שמונה סרטים של ברנד על אנשים וחייהם. זה לא משנה. תנו לי שמונה סרטים של ברנד ואני מוותר בשמחה על שמונה שעות מחיי וגם על עגלת הקינוחים. למרות שהסרטים, הפעם, לא אחידים ברמתם.

     

    סרט הפתיחה המצוין התמקד באלון דשוט, מהנדס תוכנה שמחזיק בביתו את כל אגף ספרי האיך-להיות-מיליונר של סניף בארנס-אנד-נובל ממוצע. דושט רוצה להיות מיליונר – גם הוא, כמוכם, כמוני, לקח ללב את "אבא עשיר, אבא עני" – והוא הופך למצטרף סידרתי לחברות-פירמידה, המאלצות אותו להיות איש שיווק ומכירות. מה לעשות שדושט הוא איש שיווק ומכירות די איום.

     

    ברנד מתחקה אחר הסיפור הזה בסקרנות אמיתית, נאחזת בפרטים, לא חוסכת עבודת שטח, מגיעה לפגישות לא-ייאמנו של כת הפירמידה, מתעדת את האקסטזה והעליבות כמו היה מדובר בחשיפה ראשונה. ברנד יודעת במה למקד מצלמה, ויחד עם העורך אריק להב-לייבוביץ' היא מספרת סיפור שכמעט ונוגע בפיקשן קולנועי. סיפור נפילתו ונפילתו. היא לוכדת את פגיעותו של האיש, את חולשתו, ומסוגלת – כמו ב"מישהו לאהוב" שלה – לייצר אצל הצופה איזה שילוב אמוציונלי של הזדהות והתנשאות קלה בו-זמנית.

     

    דושט, וגם הרווקות ב"מישהו לאהוב", הם אנשים חלשים המתקשים לזהות את מקור חולשתם. ברנד חושפת אותו לעיני הצופה, אבל בתוך הקונטקסט הפיוטי והמינורי שבו מוצגת החולשה – חייהם של האנשים האלה כפי שהם (וביותר מדרך אחת הם מזכירים את שלך) – קשה שלא לחוש, אחרי הכל, הזדהות וחמלה עם הגיבורים. נדמה שברנד נמצאת במצב דומה: היא מזדהה, והיא מתנשאת, והיא חומלת לסירוגין.

     

    סצינת השיא היא, כמובן, מפגשו של דשוט עם דב נבון, שאיכפת לו, כצפוי, רק מדבר אחד: "למה עושים עליך סרט? למה דווקא עליך?", מתוך התנגשות העולמות שבין נבון – שחקן מסור שהגיע לאן שהגיע בזכות כשרון והתמדה – ודשוט, מי שאינו מגיע לאן שאינו מגיע, יוצא איזה מוסר-השכל, פשטני אולי, אבל מנחם; עדיף להיות שכיר מצליח עם תסביך נחיתות (נבון) מאשר יזם כושל עם תסביך גדלות (דשוט). הכי עדיף להיות ברנד.

     

    קן הקוקיה: "ארץ המתנחלים", ערוץ 2, 21:30

     

    "ארץ המתנחלים" היא, ללא מתחרים, השידור הטלוויזיוני החשוב ביותר כרגע בערוץ 2, המדובר ביותר, האקטואלי והרלוונטי ביותר. חמישה מעופים מעל קן הקוקיה מניחים על המסך חמש שעות של ריקבון, מהסוג שהטלוויזיה, בוודאי המסחרית, הכניסה לבתיכם עד כה במינונים של חמש דקות למהדורה על בסיס אקראי.

     

    אמש כיתר יבין את גדר ההפרדה. זו בוודאי סוגיה השנויה במחלוקת ביותר מבין אלו שטופלו בסידרה עד כה; הגדר, כפי שהראה יבין, גוזלת, במכוון, קרקע פלסטינית, בניסיון לנצל הזדמנות ולקבוע עובדות מדיניות. מאידך, הגדר הזו מצילה חיים בצד הישראלי.

     

    יבין הצליח להביא את שני צדי הגדר – הפלסטינאים שאדמתם ופרנסתם נגזלה, והישראלים הזקוקים להגנה – אבל כרגיל, לא חסך את עמדתו הפרטית, לפיה הגדר היא טעות. דווקא הפעם, נדמה, היה מקום לפחות עמדה פרטית וליותר עובדות, שכן השטח הדגים חד משמעית את האמביוולנטיות הבלתי פתורה סביב הגדר. גם כך, "ארץ המתנחלים" היא חובת-צפייה לכל מי שמסוגל להסתכל לעצמנו בעיניים.

     

    צריך להגיד:

     

    לסלקום: יש סיכוי שאתם עושים פרסומת מלוקקת גם לפי "נערת הרוק"?

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גבי מנשה
    במאית מצויינת. ברנד
    צילום: גבי מנשה
    מתנגד לגדר. יבין
    לאתר ההטבות
    מומלצים