טוקבקיסט עונה לרננה: זוכרת את מונא ופטמה?

טורה של רננה מרמלשטיין בת ה-18 מגוש קטיף, שהתפרסם היום (ה') ב-ynet, זכה לתגובות רבות. הטור עסק במבחן באזרחות המתקיים היום, ובכוונתם של התלמידים בגוש לבצע פעולות מחאה סביבו בשל התנגדותם להתנתקות. בין התגובות שהגיעו למערכת ynet, היתה גם תגובתו של הטוקבקיסט אורי רוזנברג, בן 28 מתל אביב, שאותה בחרנו להביא במלואה:

רננה,

את ללא ספק בחורה אינטליגנטית. אני לא חושב שאת "טפשה", "מפונקת" וכד'. את כותבת בהחלט יפה לגילך, ואני נהנה לקרוא את המדור שלך.

אבל (וזה אבל גדול)...

מפעל ההתנחלויות הוא פשע נגד האנושות (!!!) לא פחות ולא יותר. מי שהחליט עליו (ואני יודע - הרבה שמאלנים העלימו עין ואפילו עודדו אותו)

הם או פושעים או שותפים לפשע. עכשיו בא ראש ממשלה אמיץ, שעד כה לא הערכתי אותו כל כך, ועושה את המעשה המוסרי ביותר שאפשר לעשות - להתחיל תהליך שיוביל, בעזרת השם, להפסקת הכיבוש.

לך אולי זה נראה "מבאס" לעזוב בית. אני יכול לגמרי להזדהות, למרות שאני כל שנה עובר דירה, אבל זה מרצון. הייתי מתבאס לאללה אם היו מכריחים אותי לעזוב את הדירה החמודה שלי בשכונת פלורנטין שבדרום ת"א.

אבל לא מכריחים אותי לעזוב את הדירה החמודה שלי בפלורנטין. את יודעת למה? כי הערבים שגרים בבלוקים הסמוכים, ביפו, הם אזרחים שווי זכויות. כן! שמעת טוב! זה ההבדל בין אזור דמוקרטי, לאזור דימדומים (כפי שקורא לו גדעון לוי) שבו נערכים במשך 40 שנה פשעים!!! לכלוא מיליון וחצי איש ברצועת עזה, עם מחסומים בכל מטר, עם מתנחלים שמשתלטים להם על שליש מהאדמות, בלי שיש להם זכויות שאפילו לבעלי חיים יש, זה פשע! אני חוזר שוב, רננה יקירתי - פשע!

זה שעד עכשיו עודדו אתכם לשבת שם זה פשע! אני חוזר שוב - פשע!

ולא - אני לא קורא לך פושעת, רננה. את בחורה נחמדה וטובה. אני קורא בין השורות שאת גם מאד רגישה. תנסי להיות רגישה למונא ולפאטמה, בנות גילך, שגרות ברפיח, לא רחוק ממך. גם להן יש לב. גם הן רוצות שיאהבו אותן, גם הן רוצות להיות שייכות למדינה, לעם, לקבוצה תומכת. גם הן רוצות הרגשה שהן בארץ שלהן, שהן יכולות להצביע לנשיא שלהן, שהן יכולות לגדל את הילדים שלהן במדינה שלהן.

אני מבקש ממך, רננה, בטור הבא, להקדיש פיסקה אחת למונא ולפאטמה. אולי הן לא קיימות. המצאתי אותם עכשיו על המקלדת, אבל בכל זאת - הן קיימות. אולי יש להם שמות אחרים. אולי יש להן דת אחרת (שהיא לא "הדת הנבחרת" שלך). אולי יש להן דעות אחרות. אולי הן אחרות לגמרי.

תכתבי עליהן בטור הבא שלך. תספרי לי ולכל עם ישראל - מה יחסך אליהן? האם את בכלל רואה אותם? האם דיברת איתן אי פעם? האם שמעת את הסבל

 של כיבוש של 40 שנה? האם שאלת אותן על אחיהם שיושב במעצר מנהלי בגלל שהוא חילק כרוזים? האם שאלת אותן איך זה להיות בנות של אבא שיום אחד מופסקת עבודתו בישראל, והוא מובטל כבר כמה שנים?

תכתבי עליהן, רננה. תראי לי (ולעוד אחרים) שאת רגישה גם לבנות גילך שלא היה להם המזל להיוולד ל"עם הנבחר". אם את באמת מה"עם הנבחר", תראי כלפיהן רגישות. להתפנות מעזה, זו תחילה של דרך שבה אנחנו אומרים "סליחה" למונא ולפאטמה.

ולאבא שלהם, שמילדות ראה כיבוש, טנקים וחיילים,

ולאח שלהם, שכבר הרבה זמן במעצר.

ולדוד שלהם, שנהרג ב"חילופי אש". אולי הוא לא היה בכלל חמוש. הוא פשוט מכר אבטיחים על הציר...

ולדודה שלהם, שנותרה אלמנה.

ולבני הדודים שלהם, שנותרו יתומים.

אני מבקש מכל המשפחה הדמיונית הזאת סליחה.

ואני מבקש ממך, רננה. תתפני מעזה, ותבקשי סליחה.

את לא אשמה. כולנו אשמים.

תודה על תשומת הלב.