עם המכנסיים למטה
המשטר החדש באיראן יהיה קיצוני עוד יותר. איך פיספסנו את המהפך? ואולי אנחנו מפספסים נושאים קיומיים, כמו עד איפה הם הגיעו עם הגרעין?
עלייתו המפתיעה של מחמוד אחמדינג'אד לכס הנשיאות באיראן היא עדות עגומה לכך שאנחנו לא מספיק בקיאים במה שבאמת מתרחש באיראן. עצם ההפתעה היא תקלה מאוד מדאיגה, שכן איראן היא האיום האסטרטגי המרכזי על מדינת ישראל, ולא ייתכן מצב שבו נבחר שם נשיא - ובישראל ובמערב מופתעים.
אמנם, כל המומחים בממסד המודיעיני ובאקדמיה בישראל העריכו שהבחירות יסיימו את עידן ה"רפורמיסטים", ושהשמרנים ישתלטו על כל זרועות השלטון, אבל גם הם לא חזו את מידת האהדה שיצליח לגרוף איש אנונימי, שמרן קיצוני, המבקש להחזיר את איראן לימיה הראשונים של המהפכה החומייניסטית ולמחוק כל רמז של ליברליזציה במדינה. איש שמייצג קו המציג את ישראל כ"שטן הקטן" שיש להשמידו, ובניגוד לרפסנג'אני, אפילו לא מעמיד פנים.
המשטר החדש באיראן יקצין את עמדותיו בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. קרי: יוגברו המאמצים לקעקע את מעמדו של אבו-מאזן ולמחוק כל ניסיון והתקרבות בין הרשות לישראל, תגדל התמיכה האיראנית בחמאס, בג'יהאד ובכל גוף החותר תחת הסדר אפשרי, יועמק הניסיון האיראני לחדור לקבוצות קיצוניות בקרב ערביי ישראל, ויימשכו תהליכי החתרנות והריגול בתוך ישראל.
המשך התמיכה האיראנית בחיזבאללה היה אמנם צפוי, אבל הקו הקיצוני בהתנהלות חיזבאללה בחזית הצפונית יהיה מעכשיו דומיננטי יותר, שכן גופים כמו "משמרות המהפכה" יתחזקו עוד יותר. זה אולי לא יקרה כבר מחר בבוקר, אבל זה הכיוון.
איראן היא מדינה מסוכנת לעולם בשל החיבור שיש בה בין משטר קיצוני לבין מאמץ מתמיד להשגת נשק גרעיני. החיבור הזה מתחזק עתה, וביתר שאת. הסיכויים לסלק את המשטר הזה באמצעות מאבק עממי, מהפכות קטיפה והפגנות לא קיים בעתיד הנראה לעין.
אז איך קרה שפיספסנו את התהליכים הללו שעברו על החברה האיראנית? ואם פספסנו את זה, אולי אנחנו מפספסים נושאים קיומיים, כמו עד איפה הגיעו האיראנים עם הגרעין? ואולי יש להם, כבר היום, מסלול עוקף בדרך לגרעין שלא מוכר בישראל ולא מוכר במערב?
עד היום נתנו האמריקנים לאיחוד האירופי חבל לנהל משא-ומתן עם האיראנים לגבי הקפאת פעילות העשרת האורניום. בסוף יולי אמורות גרמניה, צרפת ובריטניה להגיש לאיראנים הצעה לפתרון המשבר. האיראנים שוב ינסו למרוח, לדחות, להרוויח עוד זמן. האם האמריקנים ימשיכו לתת חבל, או שיקבלו החלטה לגלות יתר מעורבות? היום האמריקנים בעיקר מקשקשים על דמוקרטיזציה באיראן. אולי תוצאות הבחירות ינערו אותם.
לפחות דבר אחד חיובי יצמח מהבחירות האלה: המערב כבר לא יוכל להיאחז באשליה של משטר רפורמיסטי באיראן שיש לעודד אותו וללכת לקראתו. מהיום יש חלוקה ברורה בין "רעים" ל"טובים". המשטר החדש באיראן לא יוותר על הגרעין, והוא אפילו לא יטרח להעמיד פנים.
לפנייה לכתב/ת 
