שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    על כל פשעים תכסה אהבה

    מה יש בגיבוריו של ז'ורז' סימנון, שלמרות המעשים המחרידים שלהם, אנחנו מוכנים לסלוח להם על הכל? לירז אקסלרד התאהבה הפעם בשארל, גיבור "מכתב לשופט"

    "לא אומר לך שהטובים מכולם הם השותים, אבל שהם אלה שלכל הפחות נגלה להם משהו, משהו שלא יכלו להשיגו, משהו שההשתוקקות אליו הכאיבה להם בבטנם, אולי משהו שאבי ואני נעצנו בו את מבטינו בערב ההוא שישבנו שנינו לרגלי הגדיש ובעינינו השתקף הרקיע חסר הצבע".

     

    הדימוי ששארל משתמש בו כדי לנסות ולהסביר לשופט החוקר את מצבו, כלומר, המצב בו היה נתון לפני שחצה את הקווים, היה של איש שאיבד את הצל שלו. "האם אתה מתאר לך כמה זה מחריד ללכת לבדך, בלי צל, בעולם שלכל אחד בו יש צל?" הוא שואל את השופט. הוא לא שאל את זה במהלך המשפט. הוא כמעט לא דיבר במהלך המשפט. רק אחר כך, אחרי גזר הדין, בתא המשותף לו ולאסיר נוסף, הוא מנסה להסביר לשופט שלו את עצמו. הוא כותב לו מכתב.

     

    שארל הוא בן כפר שהצליח והתקדם לבורגנות. הוא חושב שחלק מההסבר למה שקרה לו נעוץ בזה שהוא דור ראשון לבורגנות, שאינה טבעית עבורו. אביו היה חקלאי פשוט ועני שהתאבד. אימו, אישה פשוטה ומסורה, דאגה שלילד יהיה מקצוע. היא רצתה כומר או רופא. הוא בחר ברפואה כדי לשמח אותה. כשסיים את לימודיו עזבו שניהם את הבית בכפר ועברו לעיר קטנה. שארל פתח מרפאה ונשא אישה. אין כמו שארל לתאר את הסתמיות של הבורגנות: "...הייתי רופא. היתה לי מרפאה, היה לי בית בהיר ועליז, נשאתי לאישה בת טובים ענוגה. זה עתה ילדה לי בת וטיפלתי בה כמיטב יכולתי". איך יכול היה לדעת שאלה אינם חיים?

     

    הטקסט ששארל כותב מהכלא לשופט הוא הסיפור הראשון מבין שניים המרכיבים את "מכתב לשופט", הספר החדש והרביעי עד כה בסדרת התרגומים לעברית של ז'ורז' סימנון, הסופר הבלגי-צרפתי הגדול. "מכתב לשופט" נכתב ב-1946, והסיפור השני, "הילד בחלון", ב-1940. שניהם נפלאים.

     

    עד גיל 40 לא ידע שארל כמה הוא רעב. אשתו הראשונה ילדה לו שתי בנות ונפטרה. אישה אחרת, מצוינת, מהוגנת, שהגיעה לביתו כדי לעזור לו עם הבנות הקטנות שהיו חולות, הפכה לאשתו השנייה. היא היתה בורגנות אמיתית, כמו השופט. דור שלישי לבורגנות, מאלה מרגישים בה בנוח, לא כמו שארל, שהרגיש כמו תלמיד בכיתה שכל הזמן עומד למבחן ("האם חלמת פעם שנשאת לאישה את המורה שלך מבית הספר? ובכן, אדוני השופט, זה מה שקרה לי"). החיים היו יכולים להיות יפים ולהמשיך במסלול שהאישה השנייה התוותה עבור כל המשפחה של שארל. אילולא היה לו את החור הזה, אילולא הבין שהוא איש בלי צל בעולם של אנשים עם צל.

     

    שארל ואני

     

    מכיוון שכמעט מתחילת הסיפור ברור לנו ששארל רצח מישהו, הדמות שלו מתחילה את יחסיה עם הקורא מעמדה נמוכה. במהלך הקריאה במכתב, בחיים שלו, קרה משהו מוזר. תוך כדי גילוי העובדות, שאף אחת מהן כשלעצמה אינה מחמיאה לשארל, התאהבתי בו. איך אפשר לאהוב מישהו שעשה דברים כאלה נוראים (ושלא יהיה ספק, שארל באמת עשה דברים איומים)? מדוע הוא מעורר הזדהות ואף יותר מזה - את הרצון להושיע אותו?

     

    כמו בשיר של "Talking Heads", שארל התעורר יום אחד, הסתכל על חייו ושאל את עצמו "How Did I Get Here?". אהבה חדשה, מפתיעה ולא צפוייה היא שחילצה אותו, החזירה לו את הצל, את התחושה של עצמו, של חיים. השאלה הנשאלת היא האם אדם שהיה רעב ארבעים שנה, יכול פתאום ללמוד לחיות בשובע.

     

    שארל לא הסתגל, ולכן, בסוף הסיפור, שהוא גם סוף המכתב, סוף הגרסה הרשמית של שארל לאירועים, למרות הסיום הנורא - סלחתי לו. כמעט שמחתי בשבילו. הוא נחלץ. הוא סגר את החור. הוא לא רעב יותר.

     

    ז'ורז סימנון כותב נפלא. בדיוק, ברגישות, בחסכנות שהיא לא קמצנות, לא תמצות, אלה בהירות, ניקיון. יש לו את היכולת להצביע על חלל ריק ולהגיד, במילים – זה ריק. התרגום של יהושע קנז (שתירגם גם את שלושת הספרים הקודמים של סימנון שיצאו ב"עם עובד") הוליד טקסט מרגש. וגם למי שבחר מגיעות תודות. כי במקרה של תרגומי ז'ורז' סימנון לעברית, מישהו חייב לבחור.

     

    סימנון השאיר אחריו כמות לא נתפסת של כ-400 ספרים. חציים רומנים רומנטיים שפורסמו בשמות בדויים. כשבעים מהם הם עלילות המפקח מגרה, גיבור לאומי בצרפת. זהו מאגר עצום לדלות ממנו. איזה כיף לנו, לקוראים בעברית. אנחנו מקבלים את המיטב של סימנון, המיטב מאת סופר שאני לא מאמינה שמסוגל לכתוב משפט אחד לא טוב.

     

    "מכתב לשופט" מאת ז'ורז' סימנון, תרגם מצרפתית: יהושע קנז, הוצאת עם עובד
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים