דו"ח אסון הרכבת מטיל אחריות על נהג המשאית

רק נהג המשאית? מסקנות ועדת החקירה שמינה שר התחבורה, מאיר שטרית, לבדיקת אסון הרכבת פורסמו הבוקר (יום ה'). באסון שהתרחש לפני שבוע נהרגו שבעה בני אדם ונפצעו כ-180. חברי הוועדה מטילים את עיקר האחריות לתאונה על נהג המשאית, שלטענתם עשה את כל הטעויות האפשריות, כאשר לא ציית לתמרור עצור, עלה על פסי הרכבת ולא עשה, לטענת יו"ר הוועדה ישעיה רונן, כל פעולה של נהג סביר.

לדברי רונן, "אין כל עקבות לכך שבדק האם הגיע הרכבת, וזאת למרות שידוע כי הרכבת צפרה לו, וגם אז המשיך לנסוע באותה מהירות ולא נסע קדימה או אחורה בניסיון לרדת מהפסים". הוא הוסיף כי "אין דרך להסביר את מעשיו של נהג המשאית".

כמו כן, חברי ועדת החקירה קובעים כי החברה האחראית לבניית כביש חוצה-ישראל הייתה מודעת לסיכונים במקום, ואף הנחתה את מנהל הפרויקט לנקוט בכל האמצעים במקום - אך בפועל הדבר לא נעשה.

מסקנות נוספות:

• מבחינת שדה ראייה, לא קיים בחלק ניכר של המפגשים, בין רכבות לכלי תחבורה אחרים, שדה ראייה טוב, בעיקר בשל צמחייה, בינוי או עקומות בדרך.
• התימרור בשטח היה חלקי בלבד, וזאת למרות שאחראים לו גם רכבת ישראל, גם המועצה האזורית וגם חברת חוצה-ישראל.
• תוכנית הסדרי המקום לא עודכנה בהתאם לעבודת התשתית שנערכת שם.
• ועדת המפגשים קבעה תנאי מפורש כי במקום יוקם מחסום אוטומטי עד דצמבר 2004, אך בפועל הדבר לא נעשה. רונן ציין כי לוועדה אין כל סמכויות, ולאחר שקבעה מה שקבעה התפזרה, וכלל לא נבדק אם אכן הוקם מחסום במקום.
  

המלצות הוועדה:

• הוועדה המליצה להוריד את מהירות הרכבת במקום, ואף דיברו עם חברת חוצה-ישראל כדי שהמשאיות יחצו בדרך חלופית, ולא באותו מקום. 
• להגדיר את הסמכויות של ועדת המפגשים, כדי שזו תתפקד טוב יותר.
• לתגבר את הפעילות של הפרדת מפלסים במקום המפגש בין הרכבת לכלי רכב אחרים.
  להקים משטרת רכבות, שתטפל במניעת תאונות מסוג זה, תטפל בתאונות רכבות ותאכוף את החוקים. כמו כן תאתר מפגעים בטיחותיים העלולים לגרום לתאונות.
  

שר התחבורה שטרית אמר בעקבות המלצות הוועדה כי הוא מאמץ את הדו"ח, וזאת למרות הסתייגויות של נציג הרכבת בוועדה, אשר לא קיבל את ההמלצות לפיהן יש לתת סמכויות למשטרה (משטרת הרכבות), ולא קיבל את ההמלצה לפיה יש להטיל אחריות על הרכבת, כך שזו תהיה אחראית על המפגשים בין הרכבת לכלי רכב אחרים.

שטרית הודיע כי הורה למנכ"ל משרדו לפעול ליישום מסקנות הוועדה. הוא הוסיף כי התנהגותו של נהג המשאית לא היתה תקינה, ואף העביר ביקורת על בתי המשפט: "עשרות נהגים שהרגו אנשים קיבלו עונש מקסימלי של שנת מאסר. הקלות הבלתי-נסבלת של האכיפה מקשה על המשטרה. צריך להפעיל יד ברזל במלחמה בתאונות הדרכים, וחבל שהיינו זקוקים לתאונה מחרידה כל-כך".

את התאונה הקשה חוקר במקביל צוות משטרתי, שטרם גיבש מסקנות בנושא.

תזכורת: לא רק אשם אחד

חקירת התאונה חשפה תמונה מורכבת של זילזול ואי שמירה על בטיחות. יממה לאחר התאונה התברר כי נהג המשאית, ליאוניד גלינסקי, עלה לארץ לפני כחמש שנים. עם עלייתו החל לנהוג במשאית וצבר לחובתו 20 עבירות תנועה, בהן בין היתר גם עבירות של מהירות מופרזת. הנהג שילם את חובו לחברה על דו"חות התנועה שקיבל אך בשנה האחרונה צבר שתי עבירות נוספות.

כבר בראשית החקירה התחזקה הסברה לפיה ציות של נהג המשאית לתמרור העצור שלפני המסילה היה אמור לספק לו שדה ראיה מספיק כדי להבחין ברכבת המתקרבת. במקביל, בצוות החקירה לא הוציאו מכלל אפשרות כי גם בעיות תשתית באזור וגורמים גיאוגרפיים נוספים חברו יחדיו בגרימת התאונה הקשה. 

במקביל בדקה המשטרה חשד לפיו הוטו ממצאי הטכוגרף של המשאית. יום קודם לתאונה נרשם כי הנהג סיים את העבודה בשעה 18:00 ועמד, כביכול, בתקן המאפשר 12 שעות עבודה ביום. במשטרה קיים חשד לכאורה, שהוא סיים בשעה מאוחרת יותר. הטכוגרף נשלח לבדיקות מעבדתיות מחמירות.

אבל נהג המשאית לא היה האשם היחיד. מנתוני הקופסה השחורה של הרכבת עלה, כי נהג הרכבת נסע במהירות של 143 קילומטרים בשעה, ולא האט בהתאם להוראה. ההוראה להאט באזור ניתנה בשל העבודות המבוצעות במקום. עוד עולה מהממצאים כי הנהג אמנם צפר כשהיה במרחק של 650 מטרים מהאתר אולם עשה זאת כחלק מנהלי הרכבת, וככל הנראה לא כיוון שהבחין במשאית. רק זמן קצר לפני שהתנגש במשאית החל להאט. על מנת לעצור עצירה מלאה דרוש היה לו מרחק של קילומטר נוסף. למרות הממצאים האלה, סברו במשטרה כי אשמתו של נהג הרכבת מזערית ביחס לזו שמיוחסת לפי החשד לנהג המשאית ולבעלי החברה. 

צוות החקירה בחן גם את פעילות הקוון של רכבת ישראל, האמור להסדיר את התנועה באזור פסי הרכבת במוקד התאונה. בין היתר נבדק האם נכח במקום לכל אורך שעות העבודה.

ממצא שגילו אנשי הצוות המשטרתי סיפק הסבר נוסף לחומרת הפגיעה בנוסעים: רכבת ישראל מניחה לצדי מסילות הרכבת אדני בטון, כדי להבטיח תיקון מסילות במהירות אפשרית. מתברר כי לאחר שהמשאית פגעה ברכבת הדוהרת והורידה אותה מהפסים, נזרקה המשאית לערימת אדנים כזאת, ושלד המשאית הועף בשנית אל הקרונות ההפוכים עמוסי הנוסעים. הפגיעה הנוספת בקרונות, כך מעריכים בצוות הבדיקה, הביאה לפגיעות קשות בקרב הנוסעים וייתכן אף שהגדילה את מספר ההרוגים.