שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    למה אפריקה נשארת מאחור?

    כאשר יתכנסו מנהיגי המדינות העשירות בעולם בסקוטלנד וידונו בגורלה המר של אפריקה, ירחפו באוויר שאלות קשות: איך למנוע מהמימון עבור מזון ותרופות להפוך לצי של מרצדסים? איך להבטיח שכספי הסיוע הופכים לכבישים, בתי חולים ובתי ספר? איך מבטיחים שמגדל הכותנה בקניה יוכל להתחרות בעמיתו מספרד? ולמה כשסין והודו התרוממו, נותרה אפריקה על הקרשים?

    אפריקה מלאה בהן - כוונות טובות שהוחמצו. סכרים הידראוליים בנויים למחצה ומכוסים בעשבים, צינורות השקיה ריקים ומתפוררים וכבישים שנמתחים על פני קילומטרים - ואז מסתיימים באמצע השממה.

     

    זה לא מפתיע ביבשת שרשמה 168 הפיכות ו-26 עימותים מלחמתיים בחצי המאה האחרונה. התשתיות ההרוסות הן עדות לעידן של שפיכות דמים, שחיתות ולא מעט שיקול דעת מוטעה של מנהיגים ופקידים חסרי ניסיון. מיליוני דולרים זרמו לאפריקה בעשורים האחרונים אולם נדמה שמבחינות רבות היא נותרה מאחור, איפשהו בשנות ה-70.

     

    כאשר יתכנסו היום (יום ד') מנהיגי שמונה המדינות העשירות בעולם וידונו, בין השאר, בעתידה של אפריקה, הם ינסו להבטיח שהכסף שיזרום לאפריקה בשנים הבאות לא ילך בדרכו של הכסף שאבד. נשיא הפסגה, ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, טוען שאפריקה השתנתה ושלעולם יש כעת הזדמנות להפוך את מגמת ההידרדרות הכלכלית והחברתית ביבשת. למה נותרה אפריקה מאחור, איך מגשימים את היוזמות הנדיבות ואיך נמנעים מטעויות העבר. המומחים חלוקים בדעותיהם.

     

    האם סיוע מבטיח פיתוח?

     

    השחיתות היא סוגיה שחוזרת ועולה בדיונים על הסיוע המתמשך לאפריקה. התורמים לא רוצים לגייס כספים עבור מזון לתינוקות או תרופות, שיממנו לבסוף את צי מכוניות המרצדס של ראש הממשלה או המושל.

     

    הם מנסים כל מיני שיטות כדי להילחם בתופעה: מדינות רבות מתנות את התרומות שלהן בשקיפות שלטונית. מדינות אחרות, ארה"ב למשל, הולכות רחוק יותר ודורשות דמוקרטיה, אפילו שהדמוקרטיה עליה הם מדברים רחוקה ממה שאפריקה יכולה ליישם בפועל. ארגוני סיוע רבים מנסים להקים תוכניות ממוקדות - לכפר מסויים, למרפאה מקומית או למגיפה ספציפית. הדרך הזו, כמו הדרכים האחרות - מורכבת ומסורבלת.

     

    "אפילו אם הם יבטלו את החובות ויתנו לממשלות שלנו עוד כסף, זה לא יעזור לאפריקנים הרגילים", אמר השבוע פטר קננס (60), מגדל קפה מקניה לכתבת העיתון "וושינגטון פוסט". "הכסף הזה רק ילך לאנשים עשירים ומושחתים והאפריקנים ישארו מקבצי נדבות מקצועיים לשנים הבאות".

     

    קננס יודע על מה הוא מדבר. הוא בנו של חוואי קפה עשיר שלמד קרימינולוגיה והיה קצין בכיר במשטרה ומומחה לטרור. אבל בשנות ה-80 הוא פוטר כשחשף כיצד פקיד בממשלה מבריח סוכר זול למדינה ללא תשלום מסים. הוא חזר לחוות הקפה של אביו גילה שהקואופרטיבים הממשלתיים שמתווכים בין החקלאים ללקוחות בעולם, רוכשים את היבולים בזול ומוכרים אותם ברווח, שאותו הם גורפים לכיסם. רק לשם הדוגמא: השנה הוא הרוויח מהקפה שהוא מוכר רק 300 דולר.

     

    מרק קלואו, מומחה לאפריקה, טוען שהמדינות שקיבלו הכי הרבה סיוע בתקופת המלחמה הקרה, דווקא הן המדינות שמתמודדות היום עם הבעיות החמורות ביותר, כשליבריה, סודן וקונגו מובילות את הרשימה. "המדינות שמצליחות להתרומם בשנים האחרונות הן אלו שקיבלו סיוע מועט, אז ההנחה לפיה סיוע רב יותר הוא המפתח לפיתוח אינה נכונה", הוא אמר לסוכנות איי.פי.

     

    לדבריו, במקרים רבים מאוד הסיוע למדינות מבוסס על קשריו של המנהיג עם המדינות המסייעות במערב, ולא על היכולת שלו להבטיח שכספי הסיוע ינוצלו ביעילות. כשהוא נהנה מתמיכה בינלאומית וכספי סיוע, הופך המנהיג לריכוזי יותר, ושולט על משאבי המדינה ביד רמה.

     

    מנגד, טוען קלואו, במדינות שלא קיבלו סיוע רב, המנהיגים צריכים היו להגיע לפשרות עם האופוזיציה ולהשתמש במשאבים הדלים שלהם בחוכמה כדי להישאר בשלטון. "המנהיגים היו חייבים להיות קשובים יותר לציבור ולייצג נאמנה את האינטרסים של העם שלהם. למרות שזה נשמע פשטני, זהו המפתח לפיתוח ולמרבה הצער זה לא קרה הרבה באפריקה".

     

    למי באמת מועילה התרומה

     

    אחד מסלעי המחלוקת הגדולים בפסגת בסקוטלנד תהיה הכפלת הסיוע הבינלאומי. מומחים טוענים שהאינטרס של המדינות בהגדלת הסיוע אינו תמיד תואם את האינטרס של המדינות העניות - להיפך.

     

    במקרים רבים הסיוע למדינות העניות מועיל לתורמים לא פחות - ולעיתים אפילו יותר - מאשר לנזקקים. כאשר הכריז נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש על 674 מיליון דולר נוספים כסיוע לאפריקה, 490 מיליון מהסכום הזה היה סיוע במזון. המשמעות היא שהכסף ילך לחלקאים האמריקנים המספקים את שקי התבואה לארגוני הסיוע.

     

    גם יפן היא תורמת נדיבה אבל בשנת 2001 היא התנתה את חבילת הסיוע בכך ש-60 אחוז מסכום התרומה יוקדש לרכישת מוצרים יפניים. הסינים תורמים לאפריקה בסכום שנתי של כ-30 מיליארד דולר, שרובו מגיע בצורה של השקעות בחברות ממשלתיות מקומיות. הסינים לא מסתירים שמלבד הסיוע לאפריקה, המטרה שלהם היא הרחבת התמיכה הפוליטית בהם וסיוע לחברות סיניות להתפרש על פני הגלובוס.

     

    מומחים מסבירים כי מחיקת חובות והכפלת הסיוע תופסות את מירב הכותרת בגלל שמדובר ביוזמות פשוטות. סוגיה חשובה נוספת היא הסרת מגבלת הסחר המקשות על אפריקה, והיא לא זוכה לכמות היחצ"נות הדרושה - בעיקר בגלל מורכבותה.

     

    המומחים מסבירים שקיים פער גדול בין מה שהמערב רואה כצרכים אפריקנים בוערים ומה שהאפריקנים עצמם צריכים באמת. ישנו פער גם בין מה שהמערב רוצה להשיג בפסגת ה-G8 לעומת מה שהאפריקנים היו רוצים לראות בתום הפסגה. עם כל הכבוד למחיקת חובות והגדלת הסיוע, הם אומרים, האפריקנים היו רוצים לראות שיפור של תשתיות תחבורה, בריאות וחינוך, עידוד השקעות ובראש ובראשונה - רפורמה מקיפה בהגבלות הסחר.

     

    המגבלות הנוכחיות אינן מאפשרות לאפריקנים להתחרות כיריבים שווים בשוק העולמי והיצרנים האפריקנים מסוגלים רק לשרוד - בקושי. סובסידיות הענק שמקצות המדינות העשירות עבור התירס, הבשר והכותנה שהן מייצרות מונעות מיצרנים אפריקנים להיכנס לשוק.

     

    כותנה היא דוגמה מצויינת, מסביר אוסמן סמבנה, קולנוען אפריקני ופעיל למען הקלות הסחר. "אפריקה מגדלת הרבה כותנה טובה אבל המדינות העשירות לא קונה אותה ולא מאפשרת ליצרנים המקומיים להרוויח", טוען סמבנה. "תחת זאת הם מסבסדות את היצרנים המקומיים שלהן ואז משגרות אלינו משלוחים של בגדים שיוצרו באירופה או במזרח. בכל מקום באפריקה, כולם לבושים בבגדים מחנויות יד שניה".

     

    "אתה יכול למלא למישהו את הבטן ולדאוג לו לרופא. זה יהיה מענה לעוני אבל זה לא יהפוך אותו למתחרה בשוק העולמי", מסביר רוס הרברט, מומחה במכון המחקר הדרום אפריקני ליחסים בינלאומיים. "אפריקה אמנם צריכה כל מה שהיא יכולה לקבל אבל מחיקת חובות היא רק ההתחלה. היא לא הפיתרון המושלם".

     

    למה אפריקה נשארת מאחור?

     

    אלא שהדיונים על עתידה של אפריקה מעלים שאלה מטרידה, שאינה מניחה לעוסקים במלאכה, בין אם מדובר באנשי הסיוע בשטח ובכלכלנים בלונדון. למה אפריקה נכשלת במקום שבו מדינות אחרות - במזרח אירופה או באסיה - מצליחות, הם שואלים.

     

    חלק מהבעיה היא המורשת הקולוניאלית, מסביר פרופסור סר ניקולס סטרן, ראש המועצה עבור אפריקה שהקימה משלת בריטניה. "בהודו, כ-40 אחוז משטחי החלקאות זוכים להשקיה ויש תשתית רכבות מפותחת למדי. באפריקה, לעומת זאת, הכובשים האירופים התמקדו בניצול של המשאבים הטבעיים של היבשת, והתשתית התחבורתית נבנתה לצרכים של יצוא נחושת, עץ, נפט, זהב ויהלומים".

     

    "בעיה אחרת היא הפילוג של היבשת. הודו היא מדינה אחת, למרות הגיוון האתני הרב שבה. אפריקה שמדרום לסהרה מפולגת ל-48 מדינות, ובתוכן מגוון רב יותר של קבוצות אתניות יריבות. הגבולות שהוקמו בעידן הקולוניאלי רק החריפו את העימותים והיו מחסומים כלכליים".

     

    לדברי סטרן, גם בעידן הנוכחי מתבלטים ההבדלים בין אפריקה למדינות המתפתחות האחרות. "בעוד שסין מתמקדת בפיתוח תעשייתי, אפריקה עדיין תלויה מאוד בתעשיית הכריה. העובדה הזו יוצרת בעיה נוספת משום שקשה מאוד לייצא סחורות ומשלוחים מאפריקה - בגלל התשתיות הרעועות, השחיתות והמנהל הלקוי. כל זה מייקר מאוד את העלויות ומקשה על אפריקה להתחרות ביריבים במקומות אחרים". 

     

    האם תקבל אפריקה את מבוקשה בתום הפסגה השבוע? יש להניח שהיא תקבל רק את מה שהמדינות העשירות רוצות לתת.

     

    עוד בנושא:

     

    • אפריקה מביטה טוני, אל תמצמץ!

     


    פורסם לראשונה 05/07/2005 20:59

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יקבלו מה שהמערב רוצה לתת. חלוקת מזון באפריקה (ארכיון)
    צילום: איי פי
    צילום: איי אף פי
    התשתיות הרוסות. תור למים בטוגו
    צילום: איי אף פי
    צילום: איי פי
    הפער בין התרומות לצרכים. אתיופיה (ארכיון)
    צילום: איי פי
    מומלצים