שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    עובדי בית נואשים

    לאליסון ג'ני וריצ'רד שיף, סי.ג'יי קרייג וטובי זיגלר מ"הבית הלבן", לא אכפת לקטר על העבודה שלהם מול עיתונאים זרים. להפך. אור קניספל פגש אותם בלונדון לרגל צאת הדי.וי.די של העונה החמישית ושמע מהם למה הם מותשים מהסדרה, למה היא איבדה את הקצב שלה ולמה בוש לא הסכים לפגוש אותם בבית הלבן

    אחרי שש עונות של "הבית הלבן", ובדרך לעונה שביעית, גם אליסון ג'ני (סי.ג'יי קרייג) וריצ'רד שיף (טובי זיגלר) מרגישים קצת עייפים. "לפעמים אנחנו באמת מרגישים כאילו אנחנו צריכים להתקדם הלאה, לעשות דברים אחרים", אומרת ג'ני בראיון שקיימנו בלונדון לכבוד יציאת העונה החמישית של הסדרה בדי.וי.די. "שנינו מאוד רוצים לעשות הרבה תיאטרון, סרטים, דברים אחרים בטלוויזיה. אנחנו רוצים להמשיך לגדול כשחקנים".

     

    שיף: "אנחנו רוצים לפגוש את הילדים שלי...".

     

    ג'ני: "לשנינו אין הרבה זמן. דרמות של שעה בטלוויזיה נקראות 'אזיקי הזהב'. יש לך המון מה להרוויח מהעבודה, וזאת הזדמנות מצוינת, אבל לא נותר לך הרבה זמן למשפחה".

     

    שיף: "הם במקום שני כבר שש שנים מהחיים שלנו. שחקנים בדרך כלל מאומנים לחשוש ממה יהיה התפקיד הבא שלהם. בגלל זה כולם תמיד אומרים לי 'אתה בטח מרגיש מצוין שיש לך עבודה ועוד בכזאת תוכנית מצוינת', וזה נכון, יש לנו תחושה עצומה של הישג, אבל...".

     

    בפגישה עם שני זוכי ה"אמי" (היא ארבעה, הוא הסתפק עד כה באחד) ניתן לצפות לשני אנשים זחוחים, מרוצים מאוד מהחיים. אבל באופן שהוא לא מאוד רחוק מהדמות הטלוויזיונית שלהם, שיף וג'ני מגיעים לפגישה בלונדון מעט מבוישים, אולי עדיין סובלים מג'ט לג, לא מסתירים את המרירות שלהם מתסריטאי הסדרה, ובטח לא מהממשל של בוש, ומרבים להתנחם אחד בשני, נוגעים אחד בידיה של השנייה בסוג של תקשורת לא מילולית, שפירושה ככל הנראה "עכשיו תורך לדבר", או "תיתן לי לענות על השאלה הזאת".

     

    בארצות הברית הסתיימה לאחרונה העונה השישית של הסדרה, והפגישה בלונדון ("וורנר הום וידאו ישראל", שמפיצה את הסדרה בארץ, גם מימנה את הטיסה והמלון) נערכת קצת לפני שמתחילים צילומי העונה השביעית שלה. ב-NBC, הרשת האמריקאית שמשדרת את הסדרה, עוד לא החליטו אם ללכת גם על עונה שמינית. לא נראה שלמישהו מהשניים יש כוח לעוד עונה ב"בית הלבן". "היו פעמים שכל כך רציתי לצאת מהסדרה. הרגשתי שאני לא יודע אם אני יכול להמשיך אפילו יום אחד נוסף", מודה שיף. "אבל כרגע זה יותר בעניין של כמה כסף ירוויחו הבעלים של הסדרה. לצערי, זאת המציאות שבה זה מתנהל. אז הסדרה יכולה להמשיך גם בלעדינו, אם הם יחשבו שמבחינה כספית זה רווחי".

     

    לצד העונה החמישית, היוצאת עכשיו בדי.וי.די, נמצאות עכשיו על המדף גם העונות הקודמות של הסדרה. "הבית הלבן", שהחלה כסדרה חדשנית שמציגה את העולם הפוליטי באור אומנם פנטסטי, אבל עם דמויות אמינות ותסריטים שנונים, איבדה אחרי העונה השלישית את יוצר הסדרה, אהרון סורקין, ויחד איתו גם קצת את הכיוון.

     

    איך היעדרו של סורקין שינה את הסדרה? איך זה השפיע על הדמויות?

     

    ג'ני (מתלחשת עם שיף): "אתה כל כך הרבה יותר טוב בזה ממני".

     

    אתם מנסים להיות דיפלומטים, אבל הכתבה תתפרסם בשפה שאף אחד מכם לא מבין. אתם יכולים להרגיש חופשי להגיד כל דבר.

     

    ג'ני (צוחקת בקול גדול): "זה נכון!".

     

    שיף: "זה לא משנה מה נגיד!".

     

    ג'ני: "טוב, אני אתחיל. אהרון סורקין הוא הסיבה ששנינו רצינו לעשות תוכנית טלוויזיה, למרות ששנינו שחקני תיאטרון וקולנוע, והתכוונו להישאר כאלה. סורקין הוא כותב יוצא דופן, הוא משורר ומוסיקאי, ולכתיבה שלו היה קצב ויופי בלתי מעורער. כשאהרון עזב היה חלל עצום למלא. היו לנו המון כותבים שניסו לשחזר את הקסם שלו, אבל לא היה לזה סיכוי, כי אי אפשר, והיה צריך למצוא כיוון חדש. היתה לנו שנה של חיפוש דרך. זה היה מאוד מפחיד להיות במקום הזה בלי אהרון".

     

    שיף: "הדמויות השתנו מבחינתי. טובי השתנה. אני הגבתי לכתיבה של אהרון באופן מסוים. הוא עשה את הדמות של טובי יותר אפלה, מורכבת. כשהוא עזב, במיוחד במה שקשור לטובי, ובטח גם לסי.ג'יי, הכותבים לא ידעו מה לעשות. בעיקר עם טובי. הכותבים האלה התחילו לתאר את טובי במקום לכתוב עבורו. פתאום טובי התחיל לעצבן אנשים אחרים, שזאת מעולם לא היתה הפואנטה של הדמות. הם הפכו אותו למובן מאליו. ממש רציתי לעזוב את הסדרה, השתגעתי מהם. כל כך התגעגעתי לאהרון. גם הוא בעצם אף פעם לא ידע איך לכתוב לטובי, הוא פשוט ידע ממה אכפת לו, ואני הייתי צריך לפענח את היתר. וככה זה אמור להיות. ועכשיו פתאום אנשים היו כותבים בתסריט בסוגריים 'בכעס'. זאת אמורה להיות ההחלטה שלי. אבל היו כמה כותבים שהצליחו להבין אותו, ואני חיכיתי עד שהם יכתבו. התחלתי להשתתף יותר בתהליך הכתיבה כדי להדוף, תסלחו לי, כתיבה גרועה. וזה לא בגלל שהם היו תסריטאים גרועים. הם פשוט לא הבינו בכלל את הדמות הזאת. אבל העונה השישית היא כבר ניסיון הרבה יותר מוצלח".

     

    זה נכון שהתפאורה שלכם היא חיקוי מדויק של הבית הלבן האמיתי?

     

    ג'ני: "שמעתי שהחדר הסגלגל קצת יותר גדול אצלנו מאשר בבית הלבן האמיתי. אבל התפאורה כל כך עצומה, שלקח לי שתיים שלוש עונות כדי להתמצא בה. כל הסצינות האלה של הליכה ודיבור - לפעמים אנחנו פשוט הולכים מסביב לאותה פינה, קדימה אחורה, ואנחנו תוהים איך אף אחד לא שם לב. זאת תפאורה מדהימה, אבל זה לא חיקוי מדויק. למשל חדר רוזוולט הוא לא כמו בבית הלבן האמיתי. עשו אותו עם יותר חלונות כדי שיהיה יותר קל לצלם".

     

    שיף: "אין חלונות בכלל בחדר רוזוולט האמיתי".

     

    ג'ני: "נכון. זה שונה, אבל איכשהו טוב יותר".

     

    שיף: "העניין של החדר הסגלגל מצחיק. בפעם הראשונה שביקרנו בבית הלבן, בתקופת קלינטון, כולם היו בחופשה, לא היה שם אף אחד. ואז בט, איך קראו לה, שהעידה בפרשת לווינסקי, המזכירה, היא היתה שם והראתה לנו את החדר הסגלגל, וזה היה כל כך זהה לחדר הסגלגל אצלנו בסדרה - אותו ריהוט, אותו שולחן, אותם פסלים. אני הייתי מאוד עייף, כי שיחקנו כדורסל לילה קודם ונפגעתי בברך, והייתי על קביים, וכמעט זרקתי את הקביים ונשכבתי על הספה שם. כי אנחנו מנמנמים כל הזמן על הספה בחדר הסגלגל בסדרה. זה היה חדר הנמנום שלי".

     

    ועם ממשל בוש אתם בקשר?

     

    שיף: "הייתי בוושינגטון כשצילמנו שם והוזמנו לכוס תה עם הצוות של בוש. הזמין אותנו ראש הלשכה. כולם שם מעריצים של הסדרה, והם היו מאוד קוליים. הנשיא בדיוק טייל עם הכלב שלו על המדשאה והוא סירב להיכנס להגיד לנו שלום. הוא לא רצה לפגוש אותנו. אני חושב שזה בגלל שמרטין שין אמר עליו במהלך מסע הבחירות כמה דברים מחודדים, על למה צריך לפחד ממנו. כמה מאיתנו גם השתתפו במסע הבחירות של גור, וזה היה ישר אחרי הבחירות, אחרי שהוא... אני לא יכול להגיד 'ניצח', אחרי שהוא סובב את בית המשפט, ביום שבו הדמוקרטיה נדמה, אז היה קצת מתח בינינו".

     

    ג'ני: "יש בנו תקווה שאנחנו יכולים להשפיע על הפוליטיקה. אבל הבחירות האחרונות הוכיחו שאין לנו שום השפעה. הבחירות האלה הראו לי עד כמה אני הייתי מנותקת מיתר המדינה. אני חשבתי שאין שום סיכוי שאנחנו נפסיד את הבחירות. הרגשתי שאני פשוט לא יודעת עם מי אני חולקת את המדינה הזאת. אחרי הכל מישהו הרי צופה בתוכנית שלנו".

     

    שיף: "מדובר רק ב-11 מיליון צופים, כשחושבים על זה".

     

    ג'ני: "אבל אולי נשפיע על הדורות הבאים. אני מכירה מורה שגרה ברחוב שלי, שמכריחה את התלמידים שלה לראות את 'הבית הלבן'. אז אולי באיזשהו אופן אנחנו משפיעים על הדורות הבאים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אימג' בנק
    כבולים באזיקים של זהב. אליסון ג'ני וריצ'רד שיף
    צילום: אימג' בנק
    לאתר ההטבות
    מומלצים