זו לא תל-אביב, זו לונדון
ביום שאחרי הפיגוע, לונדון מזכירה את תל-אביב. העיתונים מציגים תמונות של האוטובוס המפוייח, הכותרות מתמקדות במאבק בטרור ואפילו אנשי מז"פ המקומיים עובדים בזירות. ובדיוק כמו אצלנו, גם שם מתחילים לחפש אשמים, ופאשלות של ארגוני המודיעין. הרעב באפריקה? זה יכול לחכות
"7/7". זה המונח החדש אליו נצטרך להתרגל. כמו ה-9/11 של האמריקנים, גם לבריטים יש את היום הנורא שלהם. ברגע אחד הופכת התקשורת הבריטית, המגוונת כל-כך, לישראלית מאוד. בשערי כל עיתוני הבוקר שהתפרסמו היום (ו') ניתן למצוא את גוויתו המפוייחת והאדומה של אוטובוס הקומותיים בקו 30, מהסמלים החזקים ביותר של לונדון. גם בעמודים הפנימיים מופיעים סיפורים שכמו נלקחו מפיגוע כאן אצלנו.
כך למשל סיפורה של ג'זמין גרדנר בת ה-22, שניסתה לעלות לאחת הרכבות בתחתית, אולם אז אירע הפיצוץ הראשון והתחנה נסגרה. היא ניסתה לתפוס את אוטובוס מספר 30 הסמוך, בכיכר בוויסטוק, אבל הוא לא עצר. הנהג המשיך לנסוע כחמישים מטרים והאוטובוס התפוצץ. באנגליה מכנים אותה "הנוסעת שהצליחה לרמות את המוות פעמיים". אחרים שישבו באוטובוס סיפרו על בחור בעל מראה מזרחי, כבן 25, שפשוט עלה, התיישב, הושיט ידו לתוך תיק והתפוצץ. המחבל המתאבד הראשון בבריטניה.
לונדון אפורה ועגומה הבוקר, אבל החיים שבים למסלולם. בארבעה קווי תחתית עדיין יש תחנות סגורות, כמו התחנה הגדולה בקינגס קרוס. שלושה מיליון בני אדם משתמשים בתחתית של לונדון מדי יום, אתמול נאלצו רבים מהם לצעוד הביתה ברגל. 10, 15 ואף 20 קילומטר ויותר. צעיר אחד שיצא בשבע ממרכז לונדון בהליכה, העריך שהגיע "בחצות או מאוחר יותר". זה היה ערב עצוב לאחת הערים החוגגות ביותר בעולם. מחזות הזמר וההופעות בוטלו. מרכז לונדון הפך שקט ודומם.
התמונות הקשות (צילום: איי.אף.פי)
כמו אחרי הפיגועים אצלנו, גם בלונדון עמלו אנשי המז"פ המקומיים ב-4 זירות בין סרטי פלסטיק ארוכים, מנסים לפענח את פיגוע הטרור שבו נהרגו בלונדון ביום אחד, כפי שציינו פרשנים, מספר האנשים הרב ביותר מאז הבליץ של חיל האוויר של היטלר.
מספר ההרוגים הסופי עדיין לא ידוע, בעיתונים המעונבים עדיין מדבר על 38, בצהובונים כבר אומרים 55, 75- ושהמספר צפוי לעלות. ובכלל, צהובוני לונדון מונעים הבוקר מזעם בלתי כבוש בעליל כלפי מעשי הטרור של ה- 7.7, הם לא חוסכים בתמונות קשות, לעתים קשות מכפי שהיינו מצפים לראות כאן, וגם הכותרות בהתאם: ב"דיילי" הבריטי נכתב "אנחנו הבריטים לא נובס". ה"סאן" הגדיל לעשות וגייס את כל מדור הספורט שלו לנושא, וקישר אותו לאולימפיאדה הצפויה ב-2012: "הפחדנים האלה לא ינצחו אותנו".
שיראק, בין לאדן, מז זה משנה?
התגובה המאפיינת הבוקר את הבריטי ברחוב היא פשוט הסתגלות. רבים עברו לאופניים וניתן לראות אותם מדוושים ברחובות המרכזיים. "הם עשו טעות שפגעו בנו", הסביר לי בכובד ראש צעיר מקומי. נדמה שלבריטניה יש כעת שני אויבים, הוותיק- נשיא צרפת שיראק, שהעליב את האוכל הבריטי וזכה לכינוי המעליב "le worm" התולעת במבטא צרפתי, והחדש- אוסמה בין לאדן.
ועכשיו מתחילה החקירה: בבריטניה מדברים הבוקר על כישלון המודיעין, שהצליח בעבר לחשוף רשתות של מוסלמים מקומיים, אבל כשל הפעם מול ההתארגנות של אל-קאעידה. ה-JTAC, המטה המשולב לניתוח פעולות טרור בוויטהול, אפילו הוריד לפני כחודש את מידת האיום הצפוייה מפעולות של אל-קאעידה בבריטניה מ"חמור" ל"משמעותי", כך מספר הבוקר עיתון ה"גרדיאן".
במטה החליטו שלהנהגת אל-קאעידה פשוט אין את היכולת להוציא לפועל התקפה מתואמת בבריטניה. הם טעו. וכך בשבוע אחד, עברנו מהאיחוד של פינק פלויד לעיסוק בבין לאדן, מאהבת אדם וסיוע לאהבת הדם והרצח. קריקטורה כואבת באחד העיתונים כאן, מראה את מנהיגי ה- G8 חפויי ראש מול גל ועליו הכתובת: "להפוך את הטרור להיסטוריה". סיסמת המופע "לייב 8" הייתה כזכור "להפוך את העוני להיסטוריה". בבוקר שאחרי ה-7/7, אפריקה, כמו תמיד, נדחקת לסוף.
לפנייה לכתב/ת 
