מנכ"ל משרד הביטחון "נעצר" בכפר-דרום

לא ברור מה הביא את מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון אל כפר דרום דווקא ביום בו ראש הממשלה מאשר את סגירת גוש קטיף לאורחים כתומים לא רצויים. עכשיו בוודאי יימצאו הסברים מלומדים על חוסר התיאום בן זרועות הממשלה, אשר משגרות פקיד כה בכיר לאחד המעוזים הלוהטים ביותר ברצועת עזה ממש ברגע בו מתבשרים התושבים על "הסגר" החדש.

אבל חכמים ככל שיהיו, ההסברים לא יספקו בוודאי את ירון, שבמשך שעה ארוכה מצא את עצמו כלוא בתוך המכונית שלו מול עשרות מתנחלים זועמים ששרו לו בקצב: "פקיד, מנכ"ל, סרב פקודה!".

כדי להימנע מעימותים מיותרים וגם כדי לראות מה קורה בעיר האוהלים הראשונה שהוקמה בגוש, אני גולש ימינה, אל כפר דרום. בשער ניצב דרדק בן 15 שעוצר אותי ושואל שאלות. העמידו אותו שם בהיכון. הוא לא חושד בי ואני מאוד מודה לו על כך, וממהר אל המתחם.

חוסמים את הדרך לעמוס ירון. צילום: צפריר אביוב

מתחת לעמדה המבוטנת של צה"ל, הצופה אל פאתי דיר אל-בלח, התמקמו כבר מספר משפחות ואני מסתובב בינהם, מצלם ותמה אם זה כל מה שמועצת יש"ע הצליחה לארגן. איפה ההמונים ומה זה השקט הזה?, שאלתי את עצמי עד שהבחנתי בזווית העיין בגבר בעל בעמיו, ששעט לעבר מכוניתו, נכנס אליה ודהר לעבר שער היישוב.

אני מזנק אחריו. כשהגעתי לשער, כבר יש מי שנוכחותי ומעשי מטרידים אותו. על רקע הוויכוחים אני מבחין שהבחור ההוא שמיהר ואדם נוסף חוסמים עם רכביהם את שער כפר דרום במלוא רוחבו. עובר עוד רגע קצר אחד ועשרות תושבי היישוב נוהרים אל השער ופותחים במעגל "עוצו עצה ותופר".

עוד לפני שהגיעו לפיזמון מתקרבת לשער שיירה ובראשה מכונית מסחרית גדולה (ואן). באחת הם כולם מתיישבים לרגלי החיילים המאבטחים את השער ומתחילים לזעוק: "יהודי לא מגרש יהודי". בתוך הואן אני מבחין במנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, שעושה טלפונים. מחפש דרך מילוט.

באותו רגע ממש מאשרים לי רשמית שרצועת עזה סגורה ומסוגרת, פעולה ראשונה לקראת ביצוע תוכנית ההיתנתקות. עמוס ירון מזיע. מאבטחיו הרבה יותר. המפגינים אינם מתקרבים אליו אבל הוא מחליט לצאת אליהם ולדבר איתם. הוא כורע ברך ליד מי שנראה לו כבכיר המפגינים ומנסה לדבר אל ליבו - שיפתח את השער, שיאפשר לו לצאת.

"סגרתם את הגוש, גם אתה לא תוכל לצאת"

"סגרתם את גוש קטיף. גם אתה לא תוכל לצאת מכאן", עונה לו המפגין בעוד חבריו ממשיכים לשיר "יהודי לא מגרש יהודי".

"רציתם להעביר לי את המסר, העברתם. הבנתי אותו למלוא עומקו", מפציר המנכ"ל, אך המתנחלים בשלהם. הם מזרימים עוד ועוד "כוחות" לעבר השער, גם נשים ופעוטות כמובן, וגם חנה ברט, פצועת פיגוע, על כיסא גלגלים.

העסק הולך ומתחמם, ולא רק בגלל השמש הקופחת. המנכ"ל ירון נסוג אל הואן הממוזג ויושב שם חסר אונים. מן העבר השני של השער מגיעים עוד ועוד שוטרים וחיילים, חוששים לשלומו של הפקיד הבכיר. המתנחלים אגב, שומרים על איפוק. למעט הקריאות נגד ירון, שום דבר אחר לא ממש קורה.

בשלב מסויים, בעצתו של חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי שמצא את דרכו אל המקום, פותחים את השער ומאפשרים לשיירה גדולה של כלי רכב שהמתינו בתוך היישוב לצאת החוצה. נדמה היה שגם ירון בין היוצאים אבל אז שבים ומתקבצים סביב רכבו עשרות מתנחלים. ירון מביט בהם מיואש.

קצת לפני 12:30 בצהריים, כשהטמפרטורה בחוץ נושקת ל-35 מעלות וכולם כבר גמעו גלונים של מיים. הדריכות מתגברת. דרך השער, במדים מרופטים, נכנסת קבוצה של בריונים לא חמושים. בעצם אולי הם כן היו חמושים באקדחים מתחת לחולצות השמוטות מחוץ למכנסיים. על ראשו של אחד כובע גרב. לפתע הם מתחילים לרוץ לעבר המנכ"ל, עוטפים אותו ובסיוע מאבטחי משרד הביטחון, תוך שימוש ניכר בכתפיים ומפרקים, מפלסים לו דרך.

20 מטרים היו צריכים החיילים לעבור עם המנכ"ל המוברח, כדי שיגיע בשלום אל עבר מכונית מילוט הממתינה לו מחוץ לשער. זה מצליח. חבורת צעירים מנסה לרוץ אחריהם אנשי היחידה המובחרת אבל לא מצליחים להשיג אותם.

"אל תרדפו אחריהם", זועק הרב, "הוא ברח מפה וזה ההישג שלנו. אנחנו לא צריכים שוב דבר נוסף. הוא עכשיו יודע שאם אנחנו לא יכולים לצאת ולהיכנס לגוש, גם הוא לא. את שלנו עשינו", הוא אומר ומצנן את ההתלהבות של הנוער.

נגמר. ירון בחוץ, המתנחלים בפנים והשמש מלמעלה. אני מביט בהם והם מיד מתעשתים וטורחים לומר לנו, נציגי התקשורת, שנדגיש את העובדה שהם היו מאופקים. וזה אכן נכון.

"אני יודעת שבערב בטלוויזיה יראו כאילו אנחנו דחפנו. אבל אתה ראית בעיניים שזה רק הצלמים ואנשי הביטחון", אומרת לנו תושבת היישוב בית-אל, שהגיעה אמש לעיר האוהלים של כפר דרום, עם בעלה ושבעת צאצאיה. "אנחנו שומרים על איפוק. אנחנו לא מרימים ידיים על יהודי".