"יש פה מסירות נפש, ביחד אחד גדול"

"על ההפגנה למדתי מהתקשורת ומהמודעות שהתפרסמו. הגעתי עם כל המשפחה, כולל הנכדים - בני שש, ארבע ושנתיים. הנכד הגדול כבר רגיל לעצרות כאלה, הוא היה כבר ב-30 בערך. כל הילדים והנכדים ישנו בשקי שינה תחת כיפת השמיים. אני לא נשארתי לישון, כי הייתי צריך להקפיץ את בתי למבחן באוניברסיטה, אבל כל שאר המשפחה נשארה".

במלים אלה תיאר הבוקר (יום ג') ל-ynet צבימי ברנד, תושב קדומים בן 51, את התארגנות משפחתו לצעדת ההמונים של מתנגדי ההתנתקות מנתיבות לכיוון גוש קטיף. לדבריו, "בדרך לעצרת שמענו רדיו והתקוממנו על אי-מתן אפשרות יציאה לאוטובוסים והחרמת הרשיונות לנהגים. אם כן, התחושה הראשונית הייתה התקוממות. אני חושב שאנשים הגיעו לשם רק בגלל זה, רק בגלל שזה היה כה מקומם. פגשתי שם אנשים שמראש לא חשבו ללכת כי ממש לא יכלו, אך באותו בוקר עזבו הכל ובאו כי זה קומם אותם.

"כל קטע ההליכה מנתיבות מערבה היה בגלל תיאום עם המשטרה - אז אחרי כל זה אני לא מבין איך פתאום מודיעים שזה לא יהיה כך. כשהגעתי לנתיבות ב-18:00 בערב, היו עשרת אלפים אנשים במקום. לקראת 20:00 כבר היו שם מעל ל-50 אלף איש. בעצרת בבוקר הקהל לא נתן לאיוב קרא לרדת מהבמה. כחבר כנסת דרוזי ציוני הוא נשבע אמונים לארץ ישראל ואזרחיה באופן מאוד אותנטי. כולם הריעו לו. המנחים המשיכו לומר ברמקול שהמטרה היא לא להגיע לעימות. 

"ראיתי כבר הפגנות, אולי אפילו יותר גדולות, אך היה מדהים הפעם לראות כמות כזו של צועדים. בחיים לא ראיתי עשרות אלפי אנשים - מבוגרים ותינוקות צועדים ביחד. גם אנחנו הלכנו עם עגלה, ילד על הכתפיים ואחד ביד. יש לזה אפקט מדהים - כמות אדירה של אנשים שהולכים בגוש אחד ובכיוון אחד. אני חייב לציין כי אילמלא השוטרים והחיילים החזיקו פנסים מאירים, הם היו מריעים ומוחאים כפיים. היה מאוד מרגש לראות את הגיוון של האנשים והכמות. למרות כל מה שקרה עם המשטרה, זה היה מעודד.

"לצעדה יש השפעה מוראלית עצומה על אנשי גוש קטיף ותומכיהם. לראות אנשים שעוזבים מקומות עבודה לא בשביל לבוא להפגנה בערב אלא בשביל להפגין שלושה ימים למען הרעיון. הרעיון הוא להתחבר - לא להתעמת עם אנשי המשטרה, אלא להגיד לאנשי גוש קטיף - 'אנחנו איתכם'.

צועדים נגד ההתנתקות (צילום: צפריר אביוב)

"בקילומטר האחרון המשטרה חסמה את ההליכה. עשרות אלפי אנשים בצורה מסודרת נעמדו במקום או שירדו לשדה ונשמעו להוראות וזה מה שגרם למשטרה בסופו של דבר להגיע להסכם עם מארגני הצעדה ולאפשר לנו להגיע לכפר מימון בדיוק כפי שתוכנן. 

"כשהתארגנו לשינה אני הלכתי, אך דברתי עם בני משפחתי שם והם אמרו שכאשר קמים בבוקר ורואים את נחלי האדם האלה הלב עולה על גדותיו. כדי לעבור מצד אחד של המחנה לאחר זה לקח 20 דקות, כי הם היו צריכים ללכת מאוד בזהירות כדי לא לדרוך על אנשים. הייתי שמח לנסוע רק עם משפחתי בלילה לנחל ערוגות, אך אני בשום אופן לא מצטער על החוויה של אתמול - זה היה הביחד הגדול ביותר שחוויתי בחיי".

"אם לאדם אין ערך עליו יקריב חייו - אין טעם לחייו"

מוטי רבהון, דוקטורנט בן 42 מקיבוץ לביא בגליל, נמנה גם הוא על הצועדים. "אני כעת מנסה להכנס לכפר מימון", סיפר. "הייתי אתמול בעצרת בנתיבות עם 'תא כתום' וכרגע לא נותנים לנו לחבור חזרה, אבל אני לא מודאג כי יש לי רכב 4X4. אין לנו שום כוונה להתעמת. אם יעמדו מולנו, נמצא דרך להיכנס מבלי להגיע לעימות פיזי או מילולי. כבר הצלחתי לעבור שני מחסומים, אמרתי לשוטר שאני רוצה להיכנס לכפר מימון ואם הוא לא ייתן לי אלך בדרך עפר, כך עשיתי והוא העלים עין. 

"יש שם המון כוחות צבא עכשיו. אני לא מבין למה הצבא מגיע לפה להתעסק עם אזרחים, במקום להגן עלינו מפני האוייבים - שזה ייעודו. בקוד האתי רשום שלצבא אסור לגרש אזרחים. התחושות כאן הן של גיבוש של ציבור מאוד רחב ומגוון. עד עכשיו נוהרים אזרחים בכובעים וחולצות כתומות שצועדים ברגל, כי הכביש חסום. אנשים מוצאים את הדרך להיכנס. יש פה קבוצה גדולה של אנשי העמקים - כולם מצאו דרך להגיע. יש פה דתיים, חילוניים, מבוגרים, קשישים וצעירים - זה יפה לראות את כולם ביחד, זה נראה לי כמו המשך טבעי של המפעל הציוני. אנשים לא יכולים להשלים עם כך שהולכים לגרש אזרחים ולעקור ישובים ומתגייסים למנוע את זה. במילה אחת - יש פה מסירות נפש.

"אתמול בחסימת האוטובוסים שרון עשה עוד צעד לקראת השלב בו כולם יכירו בו כדיקטטור. אם התהליך היה מתבצע בצורה דמוקרטית לחלוטין אני לא חושב שהיינו פה. אנו כועסים על כך שמטילים על צה"ל לפעול נגדנו, אך אנו סומכים על החיילים שלא יפעלו כרובוטים וישמעו למצפון שלהם ויפנימו שהמהלך הזה לא מוסרי".

רבהון סיפר כי בימים אלה הוא נמצא בעיצומו של ניסוי בביו-טכנולוגיה, במסגרת לימודי הדוקטורט, אותו נאלץ להפסיק באמצע כדי להגיע לצעדה. לדבריו, "כל האנשים כאן ויתרו על משהו כדי להגיע לכאן. בנוסף, זה לא נעים להגיע לכאן בלילה ולישון כאן בשקי שינה, אך יש משפט שאומר שאם לאדם אין ערך שהוא מוכן למסור את חייו עליו אין טעם לחייו. בשלב זה אנחנו לא מקריבים את החיים אך מוכנים להקריב הרבה דברים אחרים".

"אנחנו מפסידים אלפי שקלים, המחאות פוגעות בכולנו"

בעוד עשרות אלפי מתנגדי ההתנתקות נוהרים אל כפר מימון וממנו, התושבים המקומיים לא בהכרח מרוצים מהמצב שנוצר. זיו גבעתי, משווק עשב חיטה בן 36 ותושב המקום, סיפר: "כל המשפחה שלי גרה בכפר מימון ויש לנו עסק של עשב חיטה. ההורים שלי תקועים בפנים. הם לא יכולים לצאת או להיכנס".

גבעתי הסביר כי פעם ביום אמור לצאת משלוח סחורה לכיוון תל-אביב, כי הגידולים חייבים להיות משווקים בעודם טריים. "אתמול נתקע משלוח וכל העשבים הלכו לאיבוד", סיפר. "היום זה הולך להיות יותר גרוע ואני לא יודע מה לגבי מחר. אבא שלי לא יכול לצאת עם הסחורה. כל יום אנחנו מפסידים אלפי שקלים. מעבר לזה שאנחנו מפסידים כסף, יש אנשים שלא מקבלים את הסחורה וזה מכה עבורם כי עשב חיטה משמש גם כתחליף תרופות. כולם סובלים מזה".

"כעקרון אני נגד ההתנתקות, אבל המחאות האלה פוגעות בכולנו", הבהיר גבעתי. "אם זה המחיר שאני צריך לשלם עבור דיעותיי הפוליטיות אז אני בבעיה רצינית. זה מחיר כבד מצד אחד, ומצד שני ניתן להתייחס לזה כמחיר זעום לעומת מה שהמתיישבים משלמים".