איפה הם היום - סטן מאיו

השם סטן מאיו אולי לא מצלצל לכם מוכר בשמיעה ראשונה, אבל אוהדי מכבי רמת גן של סוף שנות השמונים זוכרים אותו היטב, כחלק מהחבורה האטרקטיבית שבנה שם אפי בירנבוים. הפורוורד החביב התרוצץ מספר שנים על הפארקט בכפר המכביה, עזר לקבוצה לנהל רומן קל עם צמרת הכדורסל הישראלי והתעופף בחזרה לארצות הברית כדי להיכנס לעסקי המכוניות, אל הקצפת של הקצפת - ניהול סוכנות ב.מ.וו.

"ב-1992 חזרתי לארצות הברית אחרי 15 שנות קריירה בכדורסל. בהתחלה חשבתי להשתלב בבורסה, אבל כשלא קיבלתי הזדמנות לכך, התחלתי לעבוד כאיש מכירות של סוכנות ב.מ.וו בסיאטל. זה לא היה קל, אבל ככל שהזמן עבר גיליתי שאני מצליח במה שאני עושה ואפילו נהנה. אחרי חמש שנים הציעו לי להתמודד על זיכיון למכירת מכוניות של החברה. קיבלתי את ההצעה ברצון רב, ואחרי שעברתי מספר תפקידים קיבלתי בעלות על סוכנות המכירות. למרות שיוג'ין היא עיר קטנה, הצלחתי להכפיל את המכירות ואני מעסיק עכשיו 24 עובדים ומרוויח לא רע".

מאיו הגיע למכבי רמת גן ב-1987 כמעט במקרה, אחרי שעזב את קבוצתו הצרפתית, "שהחתימה אותי ורימתה אותי. לא ידעתי הרבה על המצב הבטחוני בארץ כשהגיעה אלי ההצעה להצטרף לרמת גן. הייתי תמים, אבל מצד שני מעולם לא פחדתי מהרפתקאות. הסתובבתי בכל העולם. גדלתי בוושינגטון, שיחקתי ביוטה ובכל אירופה, כך שלא היה אכפת לי לנסות את ישראל. חוץ מזה, החיים הם סדרה של ניצול הזדמנויות וברגע שזאת נפלה בידי, ניסיתי ללכת עליה".

- ואיזו מדינה גילית?

"היה קשה להסתגל. לא הצלחתי להבין הרבה דברים, כמו החיילים החמושים ברחובות. זה היה קצת מוזר ומפחיד. גם לא הבנתי איך זה שאין תור בבנק וכולם מתנפלים ביחד על הדלפק. לא הבנתי את התרבות. קצת אחרי שהגעתי לישראל היה יום כיפור. אני והרולד קילינג הסתובבנו ברחובות וראינו שהכל חשוך, יש מלא אנשים ברחובות וכל החנויות סגורות. לא הבנו מה קורה.

"אני זוכר שגם בתי למדה בשנה הראשונה בבית ספר ישראלי ופתאום בארוחת ערב שאלה אותנו לפשר מילה מסויימת בעברית. אני ואשתי לא ידענו מה לענות לה. היינו נבוכים. בשנה השנייה כבר שלחנו אותה לבית ספר בינלאומי ובכלל, הכל נהיה יותר קל. בסיכום השנתיים שלי בישראל אני יכול להגיד שזו היתה חווייה נעימה ביותר".

לדברי מאיו, הזיכרון הטוב ביותר שלקח איתו מישראל כשעזב ב-1989, היה החברים ובראש ובראשונה הרולד קילינג, הגארד הנפלא, איתו הוא שומר עדיין על קשר קרוב. "ברגע שלמדתי יותר על המדינה והאנשים למדתי לאהוב אותם. מצאתי חברות וכנות", מספר מאיו. "גם מבחינת הכדורסל היה הכיף. היו חבר'ה נהדרים בקבוצה - קילינג, אמיר בינו, ניר רכליס, אבי שילר ובמיוחד ליאור ארדיטי. וגם אפי (בירנבוים) שנתן לנו לעשות דברים בדרך הנוחה לנו. בזכות זה גם ניצחנו לא מעט".

מאיו שיחק בישראל בשלב מאוחר של הקריירה בשנות השלושים לחייו. ניסיון זה תרם לו להבין ולהעריך יותר את מאמנו דאז, למרות הנטייה שלו להסתכסך עם הממסד. "אפי חכם. הוא מאמן של שחקנים וזה חשוב", קובע מאיו. "שחקנים צריכים את זה. שחקנים מנצחים בשבילך משחקים, לא הנהלות. חבל שהנהלות לא מבינות את זה. הוא מצידו בטוח מבין את זה ולכן הוא יכול אולי להרשות לעצמו להסתכסך עם הבוסים הגדולים, אבל לא עם השחקנים".

רמת גן של סוף שנות השמונים היתה הקבוצה של קילינג ומאיו. השניים ניצבו דרך קבע בטבלת מלך הסלים ומאיו אף היה מהריבאונדרים הטובים בליגה. השניים זכורים עד היום כאחד מצמדי הזרים הטובים אי פעם בכדורסל הישראלי. שיתוף הפעולה היעיל הזה נמשך גם מעבר לגבולות ארצנו.

הרולד קילינג לפני שנה בוונצואלה. חברים עד היום (הצילום באדיבות ה.ק.)

"הייתי קולע הרבה מבחוץ, כי היתה לי יד טובה - מה שלהרולד מעולם לא היה", טוען מאיו. "הוא לא יודע לקלוע אבל מלבד חסרון זה, הוא היה שחקן מושלם. בכל מקרה, הוא אדם נהדר. אנחנו חברים טובים עד היום. הרולד הוא משפחה, כמו אח קטן. על המגרש הוא היה עושה הכל - חודר, מוסר, ויוצר מצבים עבורי ועבור שאר החברים בקבוצה. תמיד היינו צמד מוצלח. גם כשעזבנו את ישראל ושיחקנו בצרפת ביחד, היה לנו ממוצע של 60 נקודות ביחד. אני זוכר משחק אחד שקלעתי 50 נקודות והוא הוסיף 36 באותו משחק".

- איזה עוד שחקנים איכותיים פגשת בישראל?

"היו הרבה שחקנים. הייתי אומר שקווין מגי היה השחקן הכי טוב ששיחקתי נגדו בישראל, אבל אסור לשכוח שהוא קיבל המון תמיכה מהשחקנים האחרים במכבי תל אביב. היו שחקנים מעולים אחרים בליגה, שנאלצו לעשות זאת לבדם".

שחקן אחד שמאיו זוכר כטוב ביותר שנתקל בו בקריירה - לאו דווקא על המגרש - הוא דראזן פטרוביץ' המנוח, הזכור לו מהמשחק המיתולוגי בו ניצחה ציבונה זאגרב את הפועל תל אביב ביד אליהו. "הייתי ותיק באירופה ושמעתי על פטרוביץ'", הוא נזכר. "סיפרתי עליו להרולד ואמרתי לו שאנחנו חייבים לראות אותו כשהוא מגיע לארץ. נכנסו ליד אליהו והרולד צחק ואמר: 'אין סיכוי שהוא שחקן - תראה איך השיער שלו נראה'. עד להפסקה היו לפטרוביץ' משהו כמו עשרים נקודות. שאלתי את הרולד: 'נו, מה אתה חושב?'. הוא ענה 'לא רע, אבל לא מי יודע מה'. במחצית השנייה פטרוביץ' כבר להט וסיים את המשחק עם 59 נקודות ו-10 אסיסטים".

"בסופו של דבר היה לי טוב בישראל", מסכם מאיו. "כולם תמכו בי ובמשפחתי. יצא לי לבקר במקומות היסטוריים שאתה קורא עליהם בחו"ל. פתאום אתה עומד במקום כזה. זה נראה לך כמו משהו דמיוני, אבל זו מציאות. ישראל היא בהחלט מדינה נהדרת, רק חבל שהיא נמצאת במצב בטחוני בעייתי. נכון, בכל העולם קורים דברים - באנגליה ואצלנו בארה"ב - אבל בישראל זה הכל מרוכז במקום כל כך קטן, כך שאתה ממש חווה את המתח. אף אחד לא יכול לאהוב את זה".