חדש: סדנת הכנה לפגישות עיוורות

"את פנויה?" תופסת אותי סמדרי בכניסה ומסנוורת אותי עם חיוך צחור שיניים. "ברור, הרי באתי לסדנת הכנה לבליינד-דייט", אני מסנוורת בחזרה. אבל סמדרי – ככה בדיוק, עם י', אל תשאלו כמה אנרגיות חיוביות יש באות הזו, ובלי שם משפחה – לא מתעניינת ברישומי משרד הפנים. ממש לא מעניין אותה אם אני פנויה להובלה. היא מחפשת בחורה פנויה להגשת עזרה בגזרה הלוגיסטית. לחידוד עפרונות, ליתר דיוק. 50 עפרונות, ליתר דיוק.

מה למלאכה סיזיפית כגון זו ולהצלחה בבליינד-דייט? "סבלנות, סבלנות", סונטת בי סמדרי ומגישה לי חבילת עפרונות בתוליים ומחדד. ככה נגזר עליי להתחיל את סדנת ההכנה הראשונה לבליינד-דייט, שהתקיימה בסוף השבוע באולם בהוד השרון. סמדרי, שהיא המארגנת שמאחורי המאורע החלוצי, הולכת להכין תקרובת על טהרת המים לבאות הסדנה ומותירה אותי ואת ידידיי החדשים בכוך קטן ומצחין, שלתנועת האוויר המועטה בו אחראי מאוורר עתיק, שמקפיד לקרקש בעוז אך לא לקרר.

חידוד עפרונות תעשייתי הוא מסוג המעשים שנדמה כי עברו מן העולם. מה לעידן הפאלם פיילוט ולכפיסי עץ עקשניים, שחושפים בדל עופרת רק לאחר מאמץ על-אנושי? קשה עליי החידוד. ידיי כואבות ומצחי לח, כאילו הייתי פלאחית בעמק יזרעאל. אל כפות ידיי מצטרפת יבלת חיננית. האם כך מתכוננים לבליינד-דייט?

כנראה שכן. "שלום בנות, תפסו את מקומותיכן, אבל תזכרו שזה לא עומד להיות ערב של ישיבה. אנחנו הולכות לעבוד", מקדמת סמדרי את פניהן של היושבות באולם. המשתתפות – מנעד אנושי מגוון שמתחיל בבנות 20 ומסתיים באזור הפנסיה – לא נראות מוטרדות. הן הגיעו בעקבות מודעות במקומונים ובתיבות הדואר, שלשלו 60 שקלים תמימים לקופה, וכולן ציפייה לקראת התדריך שיעזור להן לצאת לבליינד-דייט ולהישאר בחיים. ואם אפשר גם עם חתן, בבקשה.

כך תראי לו בידיים

"העולם מלא באכזבות, ואחרי כל בליינד-דייט כושל אנחנו אומרות לעצמנו שיותר לא נעשה את זה. אבל זה לא צריך להיות ככה", פוצחת המנטורית במונולוג אופטימי, ומציגה את שותפתה להנחיית הסדנה, אורית. הי' במקור.

בזאת תמה הישיבה. עכשיו הולכים לעבוד, כלומר להסתדר במעגלים, לעצום עיניים ולגעת אחת לשנייה בכפות הידיים. "תמששו, תרגישו, בכפות הידיים יש כל כך הרבה", שחה כוהנת הבליינד-דייטים  לקהל. "תרגישו חופשי לגעת, ללחוץ", היא נותנת את האות למפגן התחרעות על כפות ידיי הענוגות לשעבר. נכון שעכשיו הן מעוטרות ביבלית, אך לבטח זאת לא סיבה לפרק אותן, כפי שעשתה אחת הקרואות, שהרגישה חופשי לגעת וללחוץ עד לכדי פריצת דיסק.

איך זה קשור לבליינד-דייט? אז זהו, שאין קשור מזה, אליבא דסמדרי. "כף היד היא האיבר היחיד שאי אפשר להסתיר ואי אפשר לעשות בו ניתוח פלסטי. יד נשארת יד, ואפשר ללמוד ממנה המון, הרבה יותר מאשר ממילים", היא מסבירה, ומיד עוברת לפסים מעשיים: בני האדם מתחלקים לארבעה יסודות, ואת כולם אפשר לגלות לפי מבנה כפות הידיים.

כך תזהי גבר מכה

היסודות, שתהיו בעניינים, הם מים, אדמה, אוויר ואש. בעלי כפות ידיים בסגנון אדמה הם שיטתיים, שגרתיים ו"אוגרים, אוגרים, אוגרים – עד שהם מתפוצצים בטירוף". או בקיצור, בפעם הבאה שתפגשו בבליינד-דייט גבר בעל כף יד מרובעת ואצבעות קצרות, דעו כי גבר לפניכן גבר מכה לעתיד.

הלאה. גברים מז'אנר אוויר (כף יד מרובעת, אצבעות ארוכות) הם סקרנים, אוהבי אתגרים וזקוקים לגיוונים. או בקיצור, גבר בוגדני. טיפוסי אש (יד ארוכה, אצבעות קצרות) הם נמרצים, שאפתניים ואוהבים להיות באור הזרקורים, או בקיצור צביקה פיק. טיפוסי מים, לסיכום (יד ארוכה, אצבעות ארוכות), הם רגישים, נפגעים בקלות ועלולים לעשות מניפולציות. "גם הטיפוסים האחרים יכולים לעשות מניפולציות?" שואלת מישהי בדאגה. "כולם יכולים, אבל המים יותר", מהסה אותה סמדרי. אפשר להירגע. כל הגברים חארות.

"בפעם הבאה שתפגשו גבר, תלחצו לו טוב-טוב את היד", ממהרת סמדרי לתרגם את הידע למעשים. "ככה תדעו איזה טיפוס עומד לפניכם, וממי להתרחק". "את ממליצה להתרחק רק לפי כף היד?" אני מנסה לייצר פרובוקציה בגרוש. "לא, אבל לפחות תדעי איפה את עומדת", היא עונה מעדנות, ושולחת אל התלמידה הסוררת מבט רושף וכמו אומר: "עם המירמור הזה, מותק, בטח לא תמצאי אב לילדייך".

כך תפגשי גבר אידיאלי

ועכשיו, תלמידות, אחרי שלמדנו להכיר את שותפנו לבליינד-דייט רק על-פי כף ידו, נעבור לשעת יצירה. כל משתתפת מקבלת קרטון ועפרונות – מעניין מי חידדה אותם בכזו מיומנות – ומתבקשת לצייר שמש. מה לשמש ולבליינד-דייט? סבלנות.

"תציירו שמש ותוציאו ממנה המון קרניים", מפרטת סמדרי. "על כל קרן תרשמו תכונה שהייתן רוצות שתהיה בגבר האידיאלי שלכן. תחשבו טוב, אל תסננו ואל תעשו לו הנחות". הבנות פורשות לביצוע המשימה. כמה מהן מצמידות לשמש שלהן כל-כך הרבה קרניים, עד שנראה כי לא יישארו גברים עד תום הסדנה. רובם ימותו מחום.

כשהציורים מוכנים, אנו מתבקשות להניח אותם מתחת לכיסא. רוב הבנות דרשו גבר "חכם", "סבלני" ו"אוהב חיות". על קרניי שלי מתנוססות תכונות כ"עשיר", "מבוסס כלכלית" ו"מסודר". סמדרי אמרה שהיום לא עושים הנחות, וזה הזמן לייחל לשינוי בקארמת חשבון הבנק שלי.

את הרהוריי החומרניים קוטעת מוזיקת מסאז'ים מז'אנר פכפוכי המים, שבוקעת לפתע מנגן התקליטורים המאובק שבפינה. סמדרי מתחילה לנוע אנה ואנה בחוסר נוחות, כאילו מישהו חמס לה את הי' מהשם והפך אותה לסתם סמדר. היא שרויה בסטייט אוף מיינד מדיטטיבי משהו, ודורשת שכולנו נצטרף.

"כדי שבן הזוג המושלם ייכנס לחיינו, עלינו למשוך אותו אלינו. כל תהליך כזה מתחיל במחשבה. תעצמו עיניים, תניחו ידיים על הירכיים, תנשמו עמוק ותתרכזו", היא מצווה מעדנות, והחדר מתמלא אט-אט בבובות וודו אנושיות. עיניהן סגורות בחוזקה והן ממלמלות לעצמן מיני כשפים מוזרים.

"עכשיו תדמיינו דמות גברית מתקרבת לעברכם", ממשיכה סמדרי לקדוח. "תעצמו עיניים. זהו הגבר האידיאלי שלכן. תתרכזו טוב, ותראו שיש בו את כל התכונות שרשמתן בשמש שלכן. הוא השמש שלכן, מתקרב לאט לאט".

אני מנסה להתרכז. קצת קשה. להיישיר לשמש מבט בעיניים זה עסק מסנוור. ובכל זאת, אני מזהה באופק דמות. בדיוק כפי שניבאה סמדרי, היא הולכת ומתקרבת לעברי. נראית מוכרת, הדמות. מוכרת מאוד אפילו. פניה מסותתות כפסל של מיכלאנג'לו. שריריה בנויים לתלפיות. הו, שלום בראד פיט. נעים מאוד, שמש שלי. מה חבל שנתבקשנו לפקוח עיניים. חכה, חכה שאלחץ לך יד. לטיפוס אדמה שיטתי שכמוני, אפילו אנג'לינה לא תוכל.