היום: צעדת סבים וסבתות נגד ההתנתקות
בימינו כל מי שיש לו מה להגיד על ההתנתקות מתחיל לצעוד, וזה נכון כנראה גם לגבי בני גיל הזהב. כמה מאות סבים וסבתות שנכדיהם מתגוררים בגוש קטיף ייצאו היום לצעדה - קצרה אמנם, בגלל הגיל - באזור מחסום כיסופים: "למה אנחנו צריכים לקבל היתר בכל פעם שרוצים לראות את הנכדים?"
היום (ב') אמורה לצאת צעדה של סבים וסבתות לגוש קטיף. מדובר בתושבי הארץ שלדבריהם אינם מורשים להיכנס לגוש קטיף ולראות את נכדיהם וניניהם בגלל אזור מגוריהם.
חוי גולן, תושבת נווה דקלים, נמנית עם מארגני הצעדה. הוריה, הגרים בתל אביב, נתקלים בקשיים כאשר הם רוצים לבוא לבקר את נכדיהם. גולן: "אם הם רוצים להגיע לביקור הם צריכים לפנות למינהלת ההיתרים ולבקש היתר מיוחד. לפעמים זה אורך מספר שעות ולפעמים מספר ימים. מחר יגיעו הסבים והסבתות שרוצים למחות על העניין. רובם ניצולי שואה שנלחמו בכל מלחמות ישראל וקשה להם לקבל את האיסור הזה של לראות את נכדיהם".
הצעדה המתוכננת אמורה להיות ללא פרובוקציות. לאחר העצרת מתכוונים הבאים לצעוד לעבר הגוש. חוי גולן: "בגלל הגיל והחום הם יגיעו ברכב עד לאחד המחסומים הראשונים בכיסופים, ומשם הם יבקשו לצעוד לעבר הגוש בלי היתרים על מנת לפגוש את הנכדים ואת הנינים".
המארגנת השנייה של הצעדה היא לאה אדלר, סבתא לשבעה נכדים הגרים בעצמונה. בשבוע שעבר ביקשה אדלר להיכנס לגוש קטיף כדי להיות נוכחת ביום הולדתו של נכדה, אולם נאלצה לחזור לרמת גן כשלעומת באה מכיוון שלא קיבלה היתר. אדלר: "אני צריכה לבקש אישור לפני שאני רואה את הנכדים שלי? איפה נשמע דבר כזה? יום הולדת של הנכד שלי, אני לא אגיע? אבל לא יכולתי להיכנס ביום המתוכנן כי הם לא קיבלו את רשימת השמות ששלחתי. היינו צריכים לחזור הביתה ושוב לנסוע לגוש ביום למחרת".
הסבים והסבתות ייפגשו היום ב-16:30 אחר הצהריים בחניון יד מרדכי, משם תצא שיירת מכוניות עד למחסום כיסופים, ותיערך עצרת מחאה, בהשתתפות הילדים והנכדים.
אדלר מספרת כי ישנה התעניינות רבה בצעדה, וכי הטלפון שלה אינו מפסיק לצלצל: "אנחנו מוחים על מה שעושים לילדים שלנו, על כך שמרביצים
לנכדים שלנו. לא נתנו להם להכניס אוכל לכפר מימון. לאן הגענו? אנחנו לא יכולים לישון בלילה מדאגה, את לא היית דואגת? איפה הם יהיו בעוד שישה שבועות? איפה הם יגורו, איפה ילמדו הנכדים?".
אדלר מתקוממת על היחס שניתן לילדי שדרות לעומת היחס שמקבלים, לדבריה, נכדיה: "דואגים לילדי שדרות, נותנים להם צ'ופרים בגלל הקסאמים. איפה ילדי גוש קטיף? למה לא דואגים להם? נופלים עליהם כל הזמן פצמ"רים, אבל אותם זורקים מהבית שלהם. הרי זה ידוע שהם ישבו בקראוונים שנים ארוכות".
"מדובר באנשים שהם מלח הארץ", אומרת אדלר, "הנכדים לא רוצים להדאיג אותנו, הנכד שלנו, כבן 15, ששמע שבכפר מימון לא נותנים להכניס אוכל, אסף עם חבריו חמישים קילו קמח שממנו הם עשו פיתות והביאו לאנשי כפר מימון. זה סוג הילדים שנמצאים בגוש. הבן שלי קיבל לפני חודשיים קצין מצטיין, הוא למעלה מגיל 40 ועדיין תורם לצבא במילואים. זה סוג האנשים, הם אף פעם לא ניסו להתחמק מלתת למדינה, הם אוהבים את הארץ והמדינה יותר מדי".
לפנייה לכתב/ת 
