שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לעוף עם צלילים

    ההפקה החדשה של "צלילי המוזיקה" עולה במשכן לאמנויות הבמה בת"א. הבמאי משה קפטן מבטיח הפקה מרשימה וגרנדיוזית, שתשכיח קצת את הצרות

    רשימת ההפקות המוזיקליות-בימתיות עליהן חתום הבמאי משה קפטן לא היתה מביישת גם מבוגרים ממנו. בגיל 34 הוא יכול להסתכל אחורה בגאווה ולמנות בין היתר ערבי מחווה לשנסון הצרפתי, לאנדרו לויד וובר, ג'ורג' גרשווין וטום לרר ומחזות זמר כמו "יוסף וכתונת הפסים", "משתגעים מאהבה", "קופקבנה", "האסופית" ו"צ'ריטי המתוקה" שהעלה בתיאטרון הספרייה ו"שורת המקהלה" שביים בבית צבי.

     

    גם הפקות חנוכה מצליחות כמו "הפסטיגל", "בת הים הקטנה", "תום סוייר והקלברי פין", "אלאדין" ומופעים מעוררי היסטריה כמו "קטנטנות – המחזמר", "פלורסיינטה" ו"המורדים" ספוגים בחתימת ידו.

     

    הערב (ג') תעלה בבכורה על במת המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב ההפקה החדשה והמדוברת של "צלילי המוזיקה" בבימויו. בשביל קפטן, מדובר בעליית מדרגה. "עם כל הכבוד, לעשות מיוזיקל בתיאטרון הספרייה או מיוזיקל של חנוכה, זה דבר אחד אבל 'צלילי המוזיקה' זה הטופ", הוא אומר בראיון ל-ynet רגע לפני שהמסך עולה, "זה לעבוד בליגה של הגדולים, ברמה בינלאומית. מעבר לכך מדובר בחומר שכבר 40 שנה מצליח על הבמות בעולם וזה אומר הכל".

     

    גרסת הסרט הבלתי נשכחת בבימויו של רוברט וייז ובכיכובם של ג'ולי אנדריוז, כריסטופר פלאמר יצאה לאקרנים ב-1965 ועשתה היסטוריה. המבקרים אמנם קטלו את הסרט, עיבוד למחזמר בימתי שהציג קודם לכן מספר שנים בברודווי, אך הקהל חשב אחרת והפך אותו לאחד מהסרטים הרווחים ביותר שידעה הוליווד עד אז. ההפקה, שהיתה מועמדת לעשרה פרסי אוסקר בקטגוריות השונות, גרפה חמישה פרסים. אנדריוז הסתפקה רק במועמדות, אך הזיהוי המוחלט בינה לבין מריה, הדמות שגילמה, ממש כמו "מרי פופינס" שקדמה לה, הפך אותה לשם שגור בכל בית בעולם.

     

    מאז הועלו אינספור גרסאות בימתיות למחזמר, בין היתר בברודווי בניו-יורק ובווסט-אנד הלונדוני. גם בישראל זכתה ההפקה למספר גלגולים כשאת התפקיד הראשי גילמה בהפקה האחרונה שביים מנחם גולן השחקנית חני נחמיאס. לנעליה של אנדריוז תיכנס גלגול הנוכחי רמה מסינגר ולצידה, בתפקיד קפטן פון טראפ, יהיה דודו פישר.

     

    "הומור ורצינות"

     

    כך מסביר קפטן את הליהוק: "אני מודע לכך שהשילוב בין רמה לדוד גרם להרבה אנשים להרים גבה. זה כאילו הכי פחות רייטינג ווייז, אבל מההתחלה אמרתי שאני רוצה קאסט של אנשים שאני מאמין שיכולים לשאת על כתפיהם את התפקיד. קודם כל התחלתי לחפש את מריה, כי היא זו שנושאת את הדרמה על כתפיה. חיפשתי שחקנית תיאטרון שמסוגלת לשיר בגאווה את המוזיקה המורכבת והתובענית הזו. רמה בעיני מביאה המון חיים וחוש הומור לתפקיד אבל גם רצינות גמורה בביצוע.

     

    לתפקיד קפטן טראפ היתה מחשבה בשלב כלשהו להחזיר את ששי קשת, אבל רציתי דמות שונה. עבדתי עם דודו פישר ב'עלובי החיים' והאמנתי שיש לו יכולות להפתיע בזכות הכריזמה והכשרון לאו דווקא כזמר, אלא כשחקן. הוא די חשש מכיוון שהתפקיד דורש יכולות תיאטרליות, אבל במהלך החזרות הוא גילה בעצמו משהו שהוא לא חשב שיש בו. אני חושב שגם ברמה האישית הוא מחובר לדמות כי גם הוא איש משפחה שמתקשה לקיים חיים רגילים בגלל שהוא כל הזמן בנסיעות. בכל מקרה אני לא מאמין בללכת על הברור מאליו אלא בלגרות את הקהל, זה מעניין וזה מה ששווה לראות בתיאטרון".

     

    קפטן לא חושש מהשוואות ואומר: "אנדריוז היא אחת ויחידה ומה שנעשה בסרט זו היסטוריה שתהיה חקוקה לנצח. החוכמה היא לעשות את זה טוב ואחרת. לעשות כמו, אי אפשר. כל קאסט מביא משהו שונה ולכן למרות שההשוואה היא לכאורה מתבקשת, היא מיותרת לגמרי. אנחנו לא עובדים בצילו של הסרט אלא נהנים ממנו".

     

    קפטן מבדיל בין מחזות זמר אחרים שעלו בישראל לאחרונה לבין ההפקה שלו ואומר: "זו קודם כל הפקה תיאטרלית של מחזה דרמטי. גם השירים שבו הם לא בדיוק 'שיקגו' מכיוון ששם ההפקה מושתת על נאמברים מוזיקליים שמחוברים בעלילה. פה זה הפוך – זו הצגת תיאטרון שמשולבים בה שירים. במישור הוויזואלי זו הפקה מהמרשימות שנעשו בארץ ועצם זה שאנחנו מציגים על במת המשכן לאמנויות הבמה, מאפשר גרנדיוזיות".

     

    "מאפשר לחלום"

     

    קפטן ביים גם מספר הצגות שאינן מוזיקליות במסגרת פסטיבל "פותחים מסך" של בית ליסין, אך הקשר בינו לבין הפקות מוזיקליות חזק יותר. "יש משהו במוזיקה שגורם לנו להרגיש. מיוזיקל מאפשר לחלום, מאפשר ללכת בגדול, בגלל שזה גדול מהחיים ולא משקף ריאליזם", הוא אומר.

     

    לדברי קפטן, הוא שמח בפריחתו של הז'אנר בישראל. "מה שאנחנו עוברים בשנה האחרונה זה מיני ברודווי. חודש אחרי 'צלילי המוזיקה' אני מתחיל חזרות ל'כמו בסרט', מיזם מוזיקלי של הקרן לקולנוע במלאת 25 שנה להקמתה והמפיקה ציפי מייזלר. יש גם את 'מי שחלם' על חייו של רבין ו'המפיקים' שיעלה ב'קאמרי' ו'מוזיקת לילה זעירה' של תיאטרון חיפה. יש בהחלט פרוספריטי של מיוזיקלס. הסיבה לכך בעיני היא שאנחנו רוצים לעוף ולעזוב בצד את הרצינות, הפוליטיקה והבעיות החברתיות שממילא אופפות אותנו ולהפליג למקום קל יותר. זו מציאות קשה שמבקשת אותנו לעוף".

     

    בניגוד לדברים שאמר בעבר, נדמה כי קפטן שמח על אימוצו של הז'אנר על ידי התיאטרון הרפרטוארי. "הם הבינו שהנחת היסוד שמיוזיקל הוא בידור קל ונחות אינה נכונה אלא שזו עבודה קשה שמצריכה הרבה כשרון והשקעה גדולה. זו בהחלט אליטה אמנותית אם זה נעשה טוב. הבעיה היא שבמציאות הכלכלית אין אפשרות לעשות כאן מיוזיקל רציני אלא אם אתה רוכב על פלטפורמה שמבוססת על מנויים. כשאני רואה מפיק פרטי שלוקח את זה על עצמו כמו טוביה קסלר שמפיק את 'צלילי המוזיקה', אני חייב להוריד בפניו את הכובע. הוא צריך לפחות 60 אלף איש בקופות בשביל לא להיות בהפסד ולכן אני שמח על כך שהתיאטרון הרפרטוארי מחייה את הז'אנר שהלך ונכחד פה ונשאר רק ברמת הפקות חנוכה. יש לזה ביקוש ואנחנו יכולים להצליח בזה כאן בעברית, אם נטפח כשרונות, לא פחות מבמקומות אחרים. יש לזה חשיבות תרבותית ואחרי הכל הישענות על תרבויות אחרות מולידות בסופו של דבר גם יצירות מקוריות".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים