אהבה התלויה בדבר

ממשלים ומדינות מסוגלים לחולל נפלאות, כשהם רוצים. אם יש משהו שביקורו הרשמי של שרון בפריז ממחיש בבירור, הרי זה שכאשר ה"raison d'etas" (ההיגיון המדיני) מחליט שצריך להיות ידידים, להכריז על כך בקול גדול ולמנות אחת לאחת את הסיבות ליחסים החמים - אז גם מצליחים בכך.

אחד הדברים הברורים ביותר בתולדות היחסים בין ישראל לצרפת הוא, שערימה גדולה של אי-הסכמות נערמה על הציר שבין פריז לירושלים. בשנים האחרונות נוספה לאלו גם שורה ארוכה של אי-הבנות, לעיתים רוויות בבוז ובעוינות, בעיקר של דעת הקהל הישראלית כלפי צרפת (הרבה יותר מאשר בכיוון ההפוך).

אבל לפני כמה שבועות החליט הממשל בפריז - ממשל שהוחלש לאחרונה פנימית וחיצונית - שזה הרגע הנכון להמר על חימום מלאכותי של היחסים עם ישראל. אמר, חיפש דרכים לבטא זאת, ועשה.

זוהי נוסחת הבסיס המסבירה את מה שמתרחש ביממה האחרונה – וקרוב לוודאי יימשך גם ביממה הבאה – במהלך ביקורו של אריאל שרון בפריז. שני המנהיגים מסכימים על כך שראוי לסלק ממסלול הביקור הזה מה שלא מסכימים עליו, ויש עדיין הרבה להבליט ממה שניתן לומר כמעט ביחד: שבחים לדמוקרטיה, גינויים לטרור באשר הוא, שבחים לעיקרון ולמימוש של יוזמת ההתנתקות בעזה של ראש הממשלה שרון, מחמאות בדבר שיתוף פעולה טכנולוגי, מדעי, חילופי תרבות מועשרים.

בגינת ארמון האליזה, היום בצהריים, במהלך השיחה בין שני המנהיגים שקדמה לסעודה, התגלגלו פרצי צחוק – כך על פי עדותו של אריאל שרון עצמו, באווירה שכופתרה להיות סימפטית כל כך. ומדוע שלא יצחקו השניים? כך למשל, על רקע סיפור בפרטי פרטים שחלק שרון עם שיראק בדבר סוס שבית המלוכה הירדני מתעקש להעניק לו במתנה, אבל אין באפשרותו להחזיק בסוס מטעמים לוגיסטיים.

תכנון העבודה בפאריס בביקורים כגון אלו מבליט את כל מה שיכול לעשות הטקס, הפרוטוקול, האסתטיקה החיצונית. אלו באים כמובן במקומם של תכנים - ובכך הצרפתים מפליאים לעשות. אי לכך ראינו לפחות 12 אופנוענים מקושטים מלווים את שיירתו של שרון, שמענו מחמאות הדדיות לדמויות ולערכי הדמוקרטיה, ראינו תשומת לב מיוחדת בתפריטים של סעודות הצהריים והערב, ברשמיות שליוו את השיחות המדיניות. אפילו הביצור הביטחוני של מלונו המטופח של שרון בפריז - "רפאל" - נעשה בטוב טעם: אוהל לבן ומצוחצח, עשרות שוטרים ומאות מאבטחים בפרימטר הראשון השני והשלישי, אבל כל זה לא נראה כשדה קרב אלא כחממה לתנועות אנוש סימפטיות.

מה שמסביר לעומקם של דברים את מה שמתרחש בביקור הזה היא קרוב לוודאי העובדה שמטרתו העניינית - כלומר למה יכול לצפות כל אחד מן הצדדים מן הצד שכנגד - רדודה למדיי. כמובן, לראש הממשלה שרון חשוב להפגין ש"העסקים כרגיל" שלושה שבועות לפני ההתנתקות ושיוקרתה של ישראל מטפסת קצת למעלה בזירות העולם. וחשוב כך או אחרת לשיראק להתיימר ולהפגין שלפריז יש עדיין חשיבות של ממש בענייני המזרח התיכון (מה עוד שרק לפני כחודשיים ספג שיראק מפלה אלקטוראלית והוא ממשיך לספוג בחזית הבין-אירופית וממשיך להתמודד עם שיקום היחסים עם וושינגטון). אבל לשני המנהיגים ברור שאין כאן ניסיון להשיג "משהו גדול באמת".

בשל כל אלה גם מתאימה כל כך על לוח השנה הצרפתי התקופה שבה נערך הביקור. סוף חודש יולי, צרפת מצויה עם רגל וחצי מקשקשת בהנאות של "ואקנס". ברור על כן שלא יהיו הפגנות מתרעמות מדי (מאות ספורות של אנשים הפגינו בכיכר "המדלן" נגד שרון: אלפים רבים ודאי היו נאספים שם אם היה מגיע ראש הממשלה מחוץ לעונת החופשות). מדוע על כן שלא ליהנות, לחייך ולהפגין אווירה טובה. זהירות: המשך יבוא ואין כל אפשרות להתחייב באשר לצבעיו ולתכניו...