שתף קטע נבחר
צילום: אטילה שומפלבי

מי שיקשיב למתנחלים, עלול להישבר

כתב ynet מלווה צוות מחיילי פלוגת "עוצמה" של גדוד הקרקל, המתאמנים לקראת פינוי המתנחלים ברצועת עזה מבתיהם. זהו סיפורו של טוראי מוריס מקלר, רק 11 חודשים בצה"ל, שעלה ארצה לבדו לפני כשנתיים מוונצואלה. הוא החליט שלא לספר להוריו ומשפחתו שהוא מהווה חלק מצוותי הפינוי של המתנחלים, "כדי שלא להדאיג אותם". האם הוא וחבריו מוכנים למשימה? הוא בכלל לא בטוח

טוראי מוריס מקלר, בן 19, מתגורר בקיבוץ צובה. התגייס לצה"ל לפני 11 חודשים, משרת במחלקה 2 בפלוגת "עוצמה" של גדוד קרקל. עלה ארצה לבדו לפני כשנתיים מונצואלה רק כדי להתגייס לצבא. להוריו ולשתי אחיותיו המתגוררות בוונצואלה לא ממש סיפר מה הוא עושה בימים אלה "כדי לא להדאיג אותם".

 

השבוע הוא ייקח חלק באימונים האינטנסיביים של הגדוד שלו לקראת פינויים של מתנחלי גוש קטיף. בשיחה עם ynet הוא מדבר על השירות הצבאי, על החששות, על חשיבות ביצוע המשימה, על הדילמות ועל אינספור השאלות שנותרו פתוחות, וקובע: הגדוד שלנו לא מוכן למשימה, אבל נעשה אותה.

 


המפנים. צוות לאה מחלקה 2, פלוגת עוצמה, גדוד הקרקל

 

"כשהתגייסתי לצה"ל רציתי לעשות משהו אמיתי, משהו קרבי. עם זאת, לא ידעתי לאיזו יחידה ללכת, ואיכשהו הגעתי לקרקל. האמת היא שבחיים לא חשבתי להתגייס לקרקל. בכל מקרה, אני חושב שאנחנו לא מוכנים להתנתקות. זה לא משימה שמתאימה לנו. עשינו רק טירונות של ארבעה חודשים, וזהו. זה לא כמו שמג"ב עושים. לכן, אני לא בטוח שהבנות, וגם לא הבנים אצלנו, יכולים לשמוע את מה שהמתנחלים הולכים להגיד, את הדברים הקשים האלה. אנחנו פשוט לא מוכנים למשימה הזאת".

 

אתה חושש שהמציאות בשטח תהיה קשה?

 

"עשינו אימונים, אבל אני לא יודע איך כל זה יהיה במציאות. אימון זה אימון, אבל זה לא איך שהמתנחלים חושבים. זה משהו אחר לגמרי. אתה לא יודע מול מה תעמוד אז, וזה מדאיג אותי, כי יוצאים למשימה שלא יודעים איך היא תהיה ואיך היא תראה. הקיצוניים מפחידים אותי. אני לא מכיר אותם ואיך הם חושבים. אבל למרות הקושי שקיים, אני לא רוצה לצאת מזה. וגם אם אפשר היה לצאת, לא הייתי מבקש לצאת. אין מי שיבצע את המשימה במקומנו. זאת משימה בשביל הצבא, רק שלא אנחנו צריכים לעשות אותה, כי אנחנו לא מוכנים. הצבא לקח את הגדוד שלנו כי אין לנו משימה אמיתית בשירות. אנחנו לא עושים כלום, והם צריכים חיילים, אז זה יצא טוב".

 

חשבת כבר על הסיטואציה שבה אתה מפנה משפחה מביתה?

 

"קשה להוציא מישהו מהבית. אני לא יודע איך אתמודד עם הדבר הזה, ואני לא יודע איך אגיב אם מישהו יבוא אלי עם נשק. בזמן הפינוי עצמו אי אפשר לדעת מה יקרה. האימונים פירקו חלק מהפחדים מכל התהליך הזה, אבל עדיין שום דבר לא ממש ברור. בסך הכל אני רואה שיש מלא בלגן, המון בלגן, ואין מושג מה יהיה שם, בפינוי. אני לא פוסל את האפשרות שאשבר. אבל אם זה יקרה, אשב עשר דקות, אחשוב, ואחר כך אחזור. אם החברים עושים את המשימה, למה שאני לא אעשה? היחידה חשובה לי, והחברים חשובים לי".

 

"השוטר שאיתנו, עמית קלו, ממש טוב, תותח. הוא עוזר לנו המון. אם אני צריך לפנות למישהו, אני פונה אליו. השוטרים עושים את המשימה בדרך אחרת לגמרי מהקצינים של צה"ל. המפקדים שלנו לא מנוסים כמו השוטרים,

 וזו בעיה. השוטר יודע מה לעשות. הוא נותן פקודות ברורות. המפקדים שלנו, לעומת זאת, הם כמונו: עשו אותו מסלול פחות או יותר. אני לא פוסל את האפשרות שהמפקדת שלי תישבר. מה שהכי חשוב, זה לגמור עם זה מהר".

 

אתה מכין את עצמך לקללות, לגידופים?

 

"אם המתנחלים יקללו אותי זה לא יפריע לי. אם מקללים אותנו, צריך להתייחס לזה כמו לבדיחה. צריך לצחוק כדי להדוף את זה ממך. מה שכן יפריע לי לשמוע, זה את הסיפורים של האנשים: בניית הבית, המלחמות, הלחימה על השטח, הקשיים. זה נוגע בי, זה מצליח להגיע אליי. אבל אסור להקשיב להם, צריך לאטום את האוזניים ואת הראש. אם אתה מקשיב, אתה נשבר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אטילה שומפלבי
מוריס מקלר
צילום: אטילה שומפלבי
צילום: אטילה שומפלבי
החיילים באימון בצאלים
צילום: אטילה שומפלבי
מומלצים