מההתנחלות לקיבוץ: משפחה ראשונה הגיעה למפלסים

12 שנה גרו אולגה ואלכס כץ בניסנית שבגוש קטיף. היום (ו') הם עברו לחנוך את שכונת המגורים שנבנתה למפוני ההתנתקות בקיבוץ מפלסים. חודשייים לקח לבנות את השכונה, ובה 32 בתי קבע, לכל אחד מהם שטח של חצי דונם.

תושבי הקיבוץ, יחד עם אנשי מועצת שער הנגב, המתינו מחוץ לבית החדש וקיבלו את פני השכנים החדשים בעוגה ובפרחים. ילדי הקיבוץ הגיעו גם הם לבית, שרו שירים וחילקו פרחים לבני הזוג כץ ולארבע בנותיהם. 

"קשה לי מאוד לעבור לפה", אמרה אולגה, "אבל כשאני רואה את האנשים הנחמדים והילדים פה ואת קבלת הפנים הזו, זה כל כך מרגש. לפחות זה קצת מקל על כל המעבר הזה". 

בני הזוג כץ עלו לארץ לפני 15 שנה. לאחר מגורים במושב השיתופי משואות יצחק החליטו לעבור לניסנית. לדברי אולגה, "אהבנו מאוד את ניסנית, היה לנו שם בית גדול, ירוק מאוד ובסך הכול חיינו שם חיים מאוד טובים וכל מה שקורה עכשיו קשה לנו מאוד. השאלה היא תמיד אם להמתין עד לרגע האחרון או להתחיל לצאת. בדקנו כמה מקומות שמנהלת ההתנתקות הציעה לנו וקיבוץ מפלסים מאוד מצא חן בעינינו. האוכלוסייה פה דומה מאוד לאוכלוסייה במשואות יצחק. בינתיים אנחנו מאוד עסוקים פה בכל המעבר, אבל התהליך מאוד קשה".

אלכס ממעיט בדיבור. הוא עסוק בפירוק הארגזים ונראה כי המעבר קשה עבורו. לדבריו, הוא היה רוצה להמשיך לגור בניסנית אבל לא נותרה ברירה: "לא קל, לא קל, אבל כולם אומרים שיהיה בסדר. אני מאוד מקווה שזה מה שיקרה. אני עסוק יותר בארגון וסידור הארגזים. לפחות הגענו למקום מאוד נחמד עם אנשים טובים שעוזרים לנו פה, ואני מקווה שיהיה בסדר".

ולמרות האופטימיות, העצב ניכר בפניו. בימים בקרובים ישובו בני המשפחה להביא עוד חפצים שנשארו בניסנית. "מבחינתנו אנו פותחים פה פרק חדש וחיים חדשים. אנחנו לא כל כך רוצים להביט לאחור, אבל אולי יום אחד נגיע לראות את מה שהיה לנו פעם", סיכמו.

מתכוננים למעבר

שוש ושלמה מרק, תושבי אלי סיני, מתכוננים למעבר לאשקלון, יחד עם שתי בנותיהם. לאחר שראו את הפתרונות שהציעו להם במנהלת ההתנתקות, החליטו השניים לחפש דירה בעצמם. "היינו בכמה יישובים", סיפרו. "ראינו את הקראווילות בניצנים, אבל הציעו לנו קראוילה של 60 מ"ר שזה מאוד קטן כי חיינו פה בבית עם חמישה חדרים. לכן החלטנו לשכור דירה בעצמנו. החלטנו לעשות את זה עכשיו, לפני שייגמרו הדירות להשכרה באשקלון".

"18 שנה אנחנו גרים באלי סיני וההורים שלי החליטו לעבור לפני כל הבלגן", אמרה הבת שמרת, בת 23. "אני לעומתם אשאר פה בבית עד היום האחרון, כדי לראות מה יהיה עם הבית".

לדבריה, "לי קשה מאוד ואני גם יותר מעורבת עם כל החברים שלי פה. 18 שנה זה המון זמן, זה חיים שלמים. זה בכלל לא פשוט. זה מאוד מאוד קשה, המצב הנפשי של כולנו פה הוא על הפנים. ההורים שלי פחות מראים את זה, משתדלים לומר שיהיה בסדר אבל אני רואה ושומעת וזה נורא נורא קשה. אחרי שהם יעברו שבוע הבא אני אחזור פה לבית. אני לא יודעת אם אני אצליח לגור בבית, חשבתי אפילו להקים אוהל על הדשא ולהישאר פה".