מניסנית לניצנים: משפחות ראשונות בקראווילות

הנשר 5, ניצנים. זו הכתובת שהחל מהיום (א') תשמש את אתי ויוסף בן-דהן, תושבי ההתנחלות ניסנית שברצועת עזה - הראשונים שהגיעו לאייש את הקראווילה שהקצתה להם מינהלת סל"ע. כל ראשי האתר, יחד עם נציגי משרד הביטחון וחברת בזק, הגיעו למקום לקבל את המתיישבים החדשים, אך עד מהרה התמלא המקום במשפחות מבולבלות וההתרגשות התחלפה בכעס רב.

בני הזוג בן-דהן בחרו להסתיר מילדיהם את דבר קבלת הקראווילה. "החלטנו שלא נסכים לעבור דירה עד שנקבל את הקראווילה לידינו", אמרו. "יש לנו תחושה של התרגשות, אבל המון המון בלבול, כי עזבנו קהילה חזקה, תומכת ונהדרת. עזבנו רק בגלל ירי הקסאמים לעבר היישוב, זה מה ששבר אותנו".

"רק אתמול בלילה סיפרנו לילדים שנעבור", אמרה אתי. "הבת שלי, בת שבע, שאלה אותי אם יש בקראווילה חומה גדולה נגד ירי הקסאמים, התחלתי להסביר לה שזה לא מקום שיורים עליו אבל הם חיו במציאות כזו וככה הם התרגלו לחיות שנים. זה לא פשוט לעבור לפה, אבל החלטנו שזהו, צריך להתחיל לקום וללכת. אי-אפשר לחכות לרגע האחרון".

יוסף בן-דהן מתקין מזוזה בבית החדש (צילום: צפריר אביוב)

יוסף, בעלה, מסכים שאין סיבה לחכות: "אנחנו לא רוצים להגיע ליום האחרון ולמצוא את עצמנו עם המון מבוכה ובלבול. ראינו את הקראווילה, זה בסדר אבל זה רחוק מאוד מדירת ה-180 מ' שהייתה לנו בניסנית. היום נתחיל להעביר לפה את הדברים וכבר בימים הקרובים נגור פה מגורי קבע".

כעת עושים השניים את דרכם חזרה לניסנית. הילדים ממתינים להם בבית בקוצר רוח. "אנחנו כל כך מתרגשים. עכשיו נדבר עם הילדים, ננסה להעביר להם את התחושות ולהביא אותם כבר היום לפה שיראו את הדירה החדשה שלהם. אין לי ספק שזה יהיה קשה. הייתה לנו שנה מאוד מאוד לא קלה ובמיוחד החודשים האחרונים. הגענו מארה"ב לניסנית כך שצריך להבין איזה מעבר עשינו", אמרה אתי.

על מנהלת סל"ע, יש לבני הזוג בטן מלאה. "הביורוקרטיה קשה מאוד. האנשים במנהלת ההתנתקות לא מקצועיים. אין להם מושג מה קורה, אבל יש להם המון רצון לעזור. הם גם לומדים תוך כדי החלוקה של הדירות ומעבר המשפחות", אמרו.

"אנחנו מקווים שנצליח ליצור פה קהילה מסוימת שקרובה קצת לאידיאולוגיה ולמה שהיה לנו בעבר", סיכמו. "צריך להסתכל קדימה. צריך לראות הלאה מה קורה אחרי המגורים פה, איך אנחנו בונים פה את החיים שלנו באזור הזה".

320 קראווילות מחכות למתיישבים

כבר בשעות הצהריים הגיעו עשר משפחות לאתר הקראווילות בניצנים ומספרן אמור לעלות ככל שחולפות השעות. דני עוזרי, איש מנהלת האתר, העריך כי כ-20 משפחות ייקלטו במהלך היום. לדבריו, "אנו מניחים שבימים הקרובים יתחילו להגיע לכאן יותר ויותר משפחות. 74 מפתחות כבר אמורים להימסר ביומיים-שלושה הקרובים. 12 מהנדסים בודקים פה עוד 160 קראווילות נוספות, כך שבסופו של דבר יהיו באחריותנו כ-320 קראווילות".

עוזרי הסביר כי כ-200 קראווילות הן גדולות יותר,90 מ"ר שטחן. השאר, כ-120 במספר, קטנות יותר.

לא רק התושבים החדשים מגיעים לאתר, גם מבקרים רבים, מיישובים אחרים, מסתובבים בין הקראווילות החדשות. "באנו רק לראות את הדירות", הם אומרים. "עוד לא נרשמנו למעבר". בינתיים הם מסתכלים סביב, בוחנים את מה שעשוי להיות ביתם.

"איפה נשים את פינת האוכל?"

"אני מרגיש מרומה", אמר ל-ynet יונתן מאור-זדה מניסנית. "חשבתי שבאתר שהשקיעו בו מאות מיליונים אפשר היה לצפות לקבל קצת יותר. איך הם מצפים שאני אכניס חמש נפשות לדירה של שניים וחצי חדרים? אנחנו כועסים וממורמרים".

מריה ועמוס חלפון, גם הם תושבי ניסנית, הסתובבו שעה ארוכה עד שמצאו את הבית המיועד להם. כשגילו שהבית הוא בגודל 60 מ', התחלפה ההתרגשות בכעס גדול. "איפה נכניס את כל הציוד שיש לנו?", תהה עמוס. "יש לי טרקטורון בבית, פינת אוכל שלא תיכנס פה. זה כל כך מכעיס אותי. ציפינו לדירה הרבה יותר גדולה וזה מה שאנחנו מקבלים".

כאשר קיבלה מריה את המפתח היא נכנסה לאחד החדרים עם בנה הקטן על כתפיה ופרצה בבכי. "קשה לי.. קשה לי מאוד לעזוב את הכל ולעבור לדירה כזו. אבל אין לי ברירה", אמרה.

לירן, בנם בן השבע של מריה ועמוס, נמצא גם הוא במקום. מסתובב. "אנחנו מגיעים מניסנית כי מפנים אותנו משם", הסביר. "חבל לי מאוד, כי אם היה שלום שני העמים היו יכולים לחיות זה לצד זה ואף אחד לא היה מגרש את השני. אבל עכשיו מוציאים אותנו מהבית וזורקים אותנו לרחוב. ככה אני מרגיש. עצוב לי מאוד לעזוב את הבית בניסנית. אני אאבד המון חברים ואת השכונה שגרתי בה. המקום הזה הוא מקום נחמד, יש בו גינות נחמדות אבל הבתים פה מאוד מאוד קטנים. החדר שאני אגור בו אפילו לא דומה לחדר שגרתי בו".

כעס גדול מאפיין גם את בני משפחת גוזלן מניסנית, שהגיעו אף הם לאתר וקיבלו לידיהם את דירתם החדשה. "זו פשוט חוצפה", טענו. "זו רמאות. נתנו לנו דירה כזו קטנה כשהם יודעים שהגענו מדירות מרווחות וגדולות. איך אפשר לחיות עם משפחה ועם ציוד בדירה כזו קטנה? בכל זאת, מדובר בשנתיים לפחות שאנחנו צריכים לגור פה. כשבאנו לפה הראו לנו את הדירה של 60 מ' ולא ציפינו לקבל דירות כאלה קטנות. זו בושה וחרפה למדינת ישראל. גם ככה אנחנו עוברים תהליך קשה ונורא, אז לפחות קצת התחשבות".