נעבור את זה לחוד
הסיסמא "נעבור את זה יחד" שטחית ומתנשאת. ההתנתקות איננה "כוכב נולד" נכונה והוגנת לכל
לא נעבור את זה ביחד. אין סיכוי, וגם אין רצון. נעבור את זה לחוד, לגמרי לחוד. נעבור את זה מתוך שמחה ותקווה במחנה האחד, ומתוך ייאוש ואובדן-דרך במחנה האחר. אין גשר כל-ישראלי שיחצה מעל התהום הזו. ואולי מוטב כך. נעבור את זה איש-איש בחברת אנשיו, חבריו, תומכיו, משפחתו, לבטיו. נעבור את זה באופן לגמרי שונה - למעשה הפוך לחלוטין - ואין שום סיבה בעולם שנעבור את זה ביחד.
הסלוגן המלאכותי והשטחי, כאילו ישנה דרך "לעבור את זה ביחד", הוא תמצית אי-הבנתה של המהות הרגשית העזה והעקרונית שבבסיס ההתנתקות, לצד שימוש ציני בכל-ישראל-חברים מלוקק, סינתטי, מעין צו פיוס כפוי בשמה של איזו אחווה כל-ישראלית שטחית, שאינה באמת קיימת או רלוונטית כשזה מגיע לנושאים הקריטיים. וטוב שכך; ההתנתקות - תמיכה בה או התנגדות לה - איננה "כוכב נולד" טובה, נכונה והוגנת לכולם, אלא כביש חוצה ישראל עצום מימדים. הישראלים מרגישים ויודעים כי מדובר בקו פרשת מים, בנקודת אל-חזור, בתזוזה טקטונית של הנפש והמרחב, והם סוערים ורוגשים בהתאם.
אין זה עניין של מה בכך, אלא עניין שבנפשנו, במהותנו - ואין לנו יכולת או צורך לחבק את אחינו שבמחנה הנגדי מתוך איזו "הבנה" או "פיוס" מאולצים וסיסמאתיים; אין כרגע מקום לכאלה. יש מקום לרגשותינו ואמונותינו האמיתיות, העקרוניות והעמוקות ביותר לגבי פניה ודרכה של הארץ שבה אנו חיים. ההתנתקות איננה תרגיל בשיווק, קידום מכירות או קופירייטינג; היא אמיתית ורצינית, והיא מחזירה אותנו, איש איש, למקום הפרטי ביותר - עקרונותינו והדרך בה בחרנו ונעדיף לחיות את חיינו. אלה הדברים שאותם אנו חולקים, במקרה הטוב, עם מי שחשים כמונו, לא עם מי שחשים להיפך.
יש גם משהו פטרוני ומתנשא בקביעה "נעבור את זה ביחד". מעין חיבוק דב כפוי, מיוחצ"ן ומיומן, שמחבק מחנה הרוב התומך בהתנתקות את מחנה המיעוט הפגוע, המתמודד כעת עם זעם וחרדה בעוצמה שאין דרך לנטרל בסיסמאות. כאילו לומר: בואו, חמודים, נחבק אתכם, אמא תיתן לכם נשיקה במצח, והכל יעבור. זהו, שלא. לו אני במחנה הכתומים, הייתי דוחה על הסף - ובמידה לא מבוטלת של כעס - את ההצעה הזו. הכתומים אינם צריכים שנאמץ אותם אל חיקנו המגובה בחוק מדינה גורף. השאירו להם, לכל הפחות, את הזעם שלהם. כי ממילא, את ההתנתקות לא נעבור ביחד. זו איננה מלחמה על הבית; זו מלחמה על הדרך. וישנן כאן, במובהק, לפחות שתי דרכים סותרות. נעבור את זה לחוד, ניפגש בשש אחרי ההתנתקות.
