מגמה: יותר הומואים ולסביות מבקשים להקים משפחה

אירית אלטר-אבני, מדריכת קורסי הכנה ללידה, הבחינה בשינוי שעובר על התא המשפחתי המסורתי, כשהחלו להגיע לשיעוריה צמדי נשים: אישה שהרתה מתורם זרע ובת-הזוג שלה. לפני הופעת זוגות הלסביות בקבוצות שהיא מדריכה בסלון ביתה, אלטר-אבני נהגה לפנות לקהל שלה בהנחיות נוסח "הבנים עושים ככה והבנות עושות ככה". מאז, היא שינתה את המינוח לתקין פוליטית, ובמקום "בנים" היא מקפידה לומר "מלווים". "עם כולן יש מבוכה קלה, כשהן מגיעות בפעם הראשונה ואומרות לי שהן זוג. אני שמחה שהן באות אליי, כי הזוגיות הזאת היא כמו כל זוגיות אחרת, ומבחינתי, לחזק כל זוג לקראת לידה זה דבר חשוב שמוסיף ביטחון".

בלידה, אלטר-אבני מוצאת שיש הבדל בין נוכחות של בן-זוג לזו של בת-זוג: "הנשים יילחמו יותר עבור בנות-הזוג שלהן מאשר הגברים. הן מרגישות יותר הזדהות. הן יבואו בדיאלוג יותר אסרטיבי עם צוות חדר הלידה. הן יותר ינסו לתמוך ביולדת בדברים שמראש סיכמו שחשובים לה. לנשים יש כוחות נפשיים גדולים יותר, אז בנות-הזוג יכולות לעמוד במעמס הזה מהבחינה הנפשית".

הקשר חייב להיות חזק 

אלטר-אבני החליטה לקיים יום עיון בנושא הורות הומו-לסבית ב"ויצו" הרצליה-פיתוח. היא הזמינה אליו שתי בנות-זוג שבאו עם ילדן בן השנה וארבעה חודשים, הקורא לשתיהן אמא. זו שילדה אותו מופיעה בתעודת הלידה כאמו. השנייה היא אפוטרופוסית שלו. עכשיו, בת-הזוג שטרם ילדה חולמת ללדת בת.

"במקרה של שתי נשים, הפרוצדורה של הכניסה להריון היא כה קשה ומייגעת, שאם החברות לא באמת עמוקה, הקשר עלול להתפרק", אומרת אחת האמהות. "למזלנו, הקשר בינינו היה מספיק חזק כדי לשרוד את ההתמודדות עם מסכת התלאות של טיפולי ההפריה, שנמשכה שנתיים וחצי.

"לא הצגנו את עצמנו בפני בנק הזרע כזוג שרוצה להיכנס להריון. אתה רוצה שיהיו פתוחים אליך, שירגישו אותך ושיתנו לך להגיע לכל טיפול בשלווה. אבל אי אפשר להגיד שכל אנשי הצוות פתוחים. לחלק מהם יש עכבות כלפי זוג נשים, שרוצות להביא ילד לעולם.

"בסוף ההריון, הגענו לקורס ההכנה ללידה של אירית. מצאנו את עצמנו עם שלושה זוגות הטרוסקסואליים. היא שאלה מה הציפיות של כל אחד. הנשים האחרות ציפו לכאבים מהצירים. כשהגיע תורנו, אמרנו שאנחנו מצפות שיהיו לנו כוחות הנפש להתמודד עם תגובות הצוות כדי שהלידה תהיה החוויה הכי כיפית אחרי תקופה כל כך ארוכה של אכזבות".

- ומה באמת קרה בחדר הלידה?

"כשנכנסנו לחדר הלידה, הרופאה סגרה לבת-הזוג שלי את הווילון בפרצוף. היא לא יכלה לסבול את המחשבה שאנחנו זוג נשים. מעבר לווילון אמרתי לבת-זוגי: 'את יכולה להיכנס'. היות שלרופאה היה קושי עם הזוגיות שלנו, ביקשנו שהיא לא תיכנס לחדר הלידה. כשרופא נכנס לחדר, הוא אמר לנו: 'אתן עוד לא בלידה מלאה. אני מבקש מכן לפנות את החדר'. אני בטוחה שהוא לא היה עושה את זה לזוג שבו יש גבר".

אבא ו"דודו"

אחד המרצים ביום העיון היה עידו בורנשטיין, הומו בן 34, שבן-זוגו הביא לעולם ילד עם חברה סטרייטית שלו, שהחליטה להפוך את הסדר המקובל ולהיות אמא בטרם תשתקע בזוגיות. לפני שנכנסה להריון, נחתם בינה לבין האב המיועד הסכם על-פיו שני הצדדים יתגוררו בגוש דן, ואם אחד מההורים ירצה לקבוע את מקום מגוריו באיזור אחר או בארץ זרה, הוא יזדקק לאישור ההורה השני.

עוד הוסכם, שהילד יגדל על ברכי החילוניות ויקבל חינוך ממלכתי. במקרה של מחלוקת הקשורה לגידול הילד, שני הצדדים הסכימו להתדיין בפני בוררת, פסיכולוגית במקצועה, ולקבל את פסיקתה.

עידו ובן-זוגו נכחו בלידה. התינוק היה בבית אמו כל עוד ינק, ומאז שהיה בן חודשיים, הוא עובר מבית לבית בחלוקה שווה. הילד מתעורר בבית הורה אחד, הולך לגן, וההורה השני בא לקחת אותו משם.

גם עידו מעוניין להפוך לאב והוא מתעתד לעשות זאת בעזרת זוג לסביות. הילד של חברו לחיים כיום בן ארבע וחצי. הוא קורא לאביו "אבא" ולעידו "דודו". "החלטנו שהילד לא יקרא לי אבא, כי לכל ילד בעולם יש אבא אחד ואמא אחת", אומר עידו. "השפה העברית לא המציאה לי תואר, ואני חי עם זה בשלום. אני נוכח בשביל הילד כמו אבא שלו. אני קם אליו בלילה, אני דואג לו והוא חשוב לי. אין לו בייביסיטר. בימים שהוא נמצא בביתנו, אנחנו איתו מהרגע שהוא חוזר מהגן. הוא ילד שמח. טוב לו".

הומואים נורמטיביים

ד"ר עמית קמה מהמגמה לתקשורת במכללה האקדמית עמק-יזרעאל מסביר שבתגובה לתהליכים של הדרה, דחייה ואיון, מביעים הומואים ולסביות רבים כמיהה כבירה להרגיש חלק מהמרקם החברתי ה"נורמלי". "הקיום בשוליים הבלתי-נראים של החברה ה'תקינה' גובה מחירים כבדים ברבדים האמוציונלי והקוגניטיבי, ולכן מובעת הכמיהה להתכנסות למרכז. הקיום בלב הקונסנזוס נתפס לא רק כראוי, נאות ומכובד, אלא גם ככזה שאיננו גובה מחירים".

לעיתים נשמעת טענה, לפיה בקרב הומואים ולסביות מתקיים ויכוח בשאלה מהו החלום הרצוי: האם יש לשאוף להשתלבות בחברה, להיות הומואים בורגניים, שנראים "נורמלים" וחיים בזוגיות הדומה לאנשים נשואים רגילים, או שמא עדיף לחלום על מודל שונה, של מיניות משוחררת יותר ומונוגמית פחות. "הדיון הזה, לטענתי, איננו רווח ונרחב", אומר ד"ר קמה. "להיפך, אני טוען שקיימת אחידות דעים נרחבת של עמדות 'פרו-נורמליות'. ישנם רבים המביעים רצון עז להשתחרר מהאזור הגבולי בו הם ממוקמים בעל-כורחם ולהצטרף לשורותיה של החברה ההגמונית. ניכר קונסנזוס נרחב, לפיו השאיפה היא להיכלל בחברה הרחבה, שבה הנטייה המינית היא מובנת מאליה. ההומוסקסואליות נתפסת כחטוטרת סמלית המקשה על הקיום והופכת אותו לבעייתי ולקשה".

- במה מתבטאת השאיפה הזו?

"ההתכנסות הנכספת ללב הקונסנזוס באה לידי ביטוי בשני היבטים חשובים ומרכזיים: הרצון לטפח זוגיות ארוכת-שנים והרצון לממש את הציווי החברתי להולדה. אכן, בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה מגמה של שיעורים גדולים יחסית של לסביות והומואים המבקשים להקים משפחה לפי המודל ההטרוסקסואלי הישראלי".

להמחשת טענות אלה, ד"ר קמה נעזר בתופעה עכשווית. בימים אלה נפתח מאבק להכרה בנישואיהם של בני-זוג מאותו המין, שהתחתנו בחו"ל. מאבק חדש זה מתווסף למאבק המתמשך זה קרוב לעשור, להכרה חוקית בהורות משותפת של בנות-זוג לסביות. "שני המאבקים כאחד נובעים מהמרכזיות המקודשת של מוסד המשפחה בתרבות הישראלית, המוטמעת היטב בתפיסת העולם של כלל בני החברה, ביניהם הומואים ולסביות. ידוע כי האדם הישראלי נתפס הן בעיני עצמו והן בעיני אחרים כמממש את עצמו רק כאשר הוא מתחתן (או מקיים זוגיות אחרת) ומביא צאצאים לעולם. נדמה כאילו אין עוררין על תפיסת העולם הבסיסית הזו. לשון אחר, הדרך אל האושר כרוכה בהקמת משפחה".

אבא יצא מהארון 

רן לוי הוא פסיכותרפיסט שהינחה קבוצת תמיכה של הומואים, שהביאו לעולם ילדים במסגרת נישואיהם לנשים. מאוחר יותר, הם פירקו את הזוגיות הסטרייטית כדי לחיות כהומואים. לוי דיבר ביום העיון על היחסים בין אבות הומואים לילדיהם, ואמר שלמרות שהגברים האלה המציאו את עצמם מחדש כגייז, ההחלטה של כולם היתה להיות בראש ובראשונה הורים דואגים ותומכים לילדיהם, ורק אחר כך הם עצמם. "לדוגמה, אפשר להביא אמירה שחזרה על עצמה, 'אני תמיד ארוץ לילדים שלי, אם יצטרכו אותי. גם אם אני נמצא עכשיו עם בן-זוגי או בדרך לפגישה עם בן-זוג פוטנציאלי, הילדים שלי קודמים לכל'.

"אין אמירה יותר בנאלית מזאת, יותר נכונה, שפויה ואמיתית מזאת. אם הם נפגשו עם הילדים במסגרת הסדרי ראייה, הם לא פיספסו פגישה. אם הם הוזמנו לפגישות עם המורה, אם היו בעיות עם הילדים בבית-ספר, הם עשו הכל כדי להגיע. כך גם בימי-הולדת ובביקורים בקופת-חולים. כל מה שניתן לעשות במסגרת ההורות, נעשה".

- איך התנהגו הילדים בתוך הקשר הזה?

"הילדים ידעו זאת ושמרו על הקשר עם ההורים החדשים שנולדו להם. אף ילד לא היפנה גבו לאביו לאחר שזה סיפר לו על זהותו החדשה. אולי כעסו, אולי נעלבו שלא ידעו, אולי אמרו שידעו תמיד, אולי לא האמינו. ואכן, קשה להאמין. אבל בסופו של דבר, כן הומו, לא הומו – אבא זה אבא. במובן הזה אפשר לומר שהילדים נדרשו בעל כורחם להוליד את ההורים החדשים שלהם, להיות הורים לאבות שלהם, להוליד מתוכם את קבלת הזהות החדשה של אביהם. ילדים שהצליחו לעשות זאת, הולידו רגיעה וקבלה אצל אבותיהם ויצרו קשר חדש עם הוריהם. קבלת האבות על-ידי ילדיהם עזרה מאוד להורים לקבל את עצמם".

אחת השאלות שנשאלה שוב ושוב היתה, מתי לספר לילדים על הזהות המינית החדשה של אביהם. "דעתי היא שיש לספר לילדים כאשר ההורים יכולים לעמוד מאחורי הזהות ולהיות שם בשביל הילדים – יהיה מה שיהיה", אומר לוי. "מה יכול להיות? הערות בבית-הספר, פחדים לגבי הזהות המינית של הילד עצמו, דחייה של ההורה, פחד מהמרחק שייווצר מהילדים, שאלות לגבי הקשר בין אמא לאבא עכשיו והרבה שאלות וחששות חדשים, לצד גאווה מאוחרת יותר על כך שאבא עושה מה שטוב ולו ולכן הוא חופשי יותר ומראה לי דרך של חופש לעצמי".

הצד המשפטי 

בגוש דן חיים עשרות ילדים שבאו לעולם על-ידי גבר הומו ואישה סטרייטית, ללא חתונה. "בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר גברים ונשים המתקשרים ביניהם אך ורק למטרת הבאת ילד לעולם", אומרת עו"ד רות דיין-וולפנר. "מדובר בשותפות רצינית, בעלת משמעויות כבדות, וייתכן אף שמדובר בשותפות הרצינית והחשובה ביותר בה התקשרו (או יתקשרו בעתיד) אותם אנשים בחייהם.

"עריכת הסכם לפני הלידה, המסדיר את ההתקשרות והקובע את העקרונות המנחים ביחס להבאת הילד לעולם, חשובה מאוד. בין היתר, מהסיבה שההסכם מעניק למתקשרים בו ביטחון לגבי הליך ההורות המתהווה וגם בהמשך, ומהסיבה שההסכם מאפשר לכל אחד מהמתקשרים להכיר את עמדות הצד השני בקשר לסוגיות חשובות, הן בתקופת ההריון והלידה והן במשך ההורות המשותפת, כולל יחס לכסף, לביקורים, למידת השותפות המצופה וכיוצא בזה. להערכתי, ואני חשה זאת בהתאם למספר הפניות למשרדי בעניין, יש כיום מודעות רבה יותר לחתימה על הסכמי הורות, במסגרת התופעה עצמה, שהולכת ותופסת תאוצה".

דיין-וולפנר מדגישה שכדאי להומוסקסואל להחתים את האשה שאיתה הוא עומד להביא ילד לעולם על כך שהיא מודעת לאורח חייו ההומוסקסואלי, ושאין לה הסתייגות מכך. "זאת, על מנת למנוע טענות בעניין בהמשך. ראוי לציין כי טענות בעניין זה באות בדרך כלל על רקע מחלוקות הקשורות להסדרי הראייה, ונתקלתי במקרים בהם הערימה האם קשיים ניכרים על קיום הסדרי ראייה בין אב לבנו על רקע טענות הקשורות לאורח חיים הומוסקסואלי. בהסכמי הורות מסוג זה, האישה מודעת ממילא לאורח חייו של הגבר עימו בחרה להתקשר בהסכם הורות, ועל כן סביר להניח שלא תונח התנגדות להכללת סעיף בסגנון זה".