ילד מתאבד
חברה המשלחת את ילדיה למשימות מחאה שכאלה היא מופקרת ונטולת אחריות מוסרית. ואיפה ההורים?
במדע החברה ישנו מודל המשווה התנהגות חברתית לניווט בלב ים בין קרחונים. המאיים והמסוכן ביותר בסוג כזה של ניווט הוא שנקודת השיא של הקרחון - החלק הגבוה והבולט ביותר - מוסתרת על-ידי עננים כך שלא ניתן להבחין בה. כך גם בחברה האנושית. אותם יחידים ובודדים, שביום פקודה יבצעו מעשה נואש, מסתתרים כעת בין ערפילי הרעש התקשורתי. החשש הוא שכאשר השמיים יתבהרו, נגלה שהמהלך כבר נעשה והשעה תהיה מאוחרת מדי.
הידיעה שפורסמה חייבת להוות תמרור אזהרה, גם אם יתברר בסופו של דבר שאינה נכונה. הסיטואציה הנוכחית בשטחים, ערב ההתנתקות, מעמידה רבבות ילדים במצב רגשי ונפשי מעורער. ילדים חוסמים כבישים ונעצרים, מבלי שהוריהם משחררים אותם. ילדים עומדים מול חיילים ומטיחים בהם דברים קשים. ילדים מבטיחים להילחם עד הרגע האחרון. עוללים בני יומם צווחים בזרועות אמותיהם שנגררות למעצר. וילדים, אסור לשכוח, אינם בקיאים דיים בגבולות הנכון והלא נכון; גם אם נראה לעיתים כי הם פועלים בצורה עצמאית לחלוטין במאבק נגד ההתנתקות, לכל אחד מהם יש אב ואם. ולהורים יש אחריות מוסרית ומשפטית לגורל ילדיהם. החוק אינו פוטר אותם מאחריות זו, גם אם הם אינם מעודדים בצורה אקטיבית את ילדיהם לקחת חלק בהפגנות לא חוקיות או בחסימות הכבישים. קל וחומר כשכן.
הורים הצובעים את מאבק ילדיהם בצבעים כמו-רומנטיים, כדאי שיזכרו כי החוק בישראל אינו עומד לצידם, להיפך: הוא אומר כי להורה יש חובה לדאוג לצרכי הקטין. מקרה הילדים שנשארו במעצר 14 יום, אשר הוריהם לא טרחו לשחררם, ומעצרה של הילדה בת ה-14 עד תום ההליכים, כאשר אף מבוגר לא טרח למצוא לה חלופת מעצר, מהווים הפרה בוטה של סעיפי החוק העוסקים באחריות הורית וחובת הדאגה ההורית. אי-עשייה או חידלון מטיפול בילד כמוהם כהזנחה המחייבת התערבות של החברה, ובמקרים רבים גם ענישה בכל חומר הדין.
המקרים הללו מעוררים בעיה מוסרית, נורמטיבית ומשפטית. מערכת המשפט חייבת לעסוק בשאלה, עד כמה ועל מי חלה הנורמה המשפטית - החוק? האם ייתכן שמפאת הפחד והחשש לעמוד בפני המתנחלים, נמנעת החברה מלהפעיל נורמות משפטיות מחייבות? נדמה כי יש כאן יותר מזילות בחוקים ובנורמות שאנחנו כחברה קבענו לעצמנו. מדובר בשימוש ציני בקטינים המסכן את אושיות החברה, המוסר והמשפט בישראל. חברה המשלחת את ילדיה לבצע משימות כאלה היא חברה מופקרת, נטולת אחריות מוסרית. במצב זה, טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם יבחן לגופו של עניין את האחריות החברתית בכלל ואת אחריות הורי הילדים בפרט. כי היום משתמשים בילדים כדי לעצור את ההתנתקות, ומחר יחזירו אותם לשוק עבודת הפרך על מנת לפרנס את המשפחה. קו הגבול איננו דקיק, הוא ברור ומובחן ויש לאכוף אותו. מתנגדי ההתנתקות חצו אותו מזמן.
עו"ד אירית רוזנבלום, מנכ"לית ארגון "משפחה חדשה"
