יחסים: גם לריב צריך לדעת איך. מדריך
אף אחד לא אוהב אותם, הם משביתי שמחה ועוכרי שלווה, אבל אי אפשר להימנע מהם, ומתברר שגם לא צריך. על מה ולמה אתם רבים? מה צריך ומה אסור לעשות בזמן מריבה? איך גברים רבים ואיך נשים, ובקיצור - איך תהפכו את הריב הזוגי למנוף לצמיחה הדדית. לריב נכון, יש דבר כזה
- "אני חייבת נעליים חדשות".
- "תגידי, את מכירה הרבה נשים שיש להן 50 זוגות ועדיין צריכות נעליים חדשות?"
- "רק 50? למה לא תגיד 100? יש לי אולי 10 וגם הן מהבר מצווה של אח שלי".
- "אני חושב שאת מגזימה".
- "אני לא, ומה אתה מתחשבן איתי בכלל? אתה לא יכול פשוט לפרגן לי קצת?"
- "את לא יכולה פשוט לפרגן קצת לחשבון הבנק שלנו?"
הסופר אוסקר ווילד אמר פעם: "הבסיס הנאות לקשרים בין זוגות הוא אי הסכמה הדדית". נשמע נחמד, באמת, אבל כשאי ההסכמה מסלימה למלחמה, והזוגיות - לשדה קרב, קשה להתנחם בפתגמים.
איך זה קרה לנו? למה אנחנו רבים על כל שטות? לאן נעלם הזוג המאוהב שהביט עמוק בעיניים ובלע בשקיקה כל קשקוש שיצא מפי האהוב/ה?
"מערכת זוגית מתחילה בדרך כלל בהתאהבות אופורית, ואף אחד לא מעלה על הדעת אפשרות של חיכוכים עתידיים", אומרת תמי איפלח, מטפלת זוגית ומנחת סדנאות לזוגות במכון אדלר. "אף שקונפליקט הוא חלק בלתי נפרד מכל קשר אנושי, רוב הזוגות חוששים להתמודד איתו. רק כדי שלא תיפגע, חלילה, שלמות התא המשפחתי, מעדיפים לטאטא מחלוקות מתחת לשטיח, לא לפתור קונפליקטים עד הסוף, והשאריות האלה הן הדלק שמצית ריבים".
במקום לדבר זה עם זה על מה שמפריע, מעבירים את המסר באמצעות התנהגות שלילית, והכעס שהודחק פורץ החוצה בביקורת ארסית. בעלך יצא לטיול אופנועים עם החבר'ה במקום לראות איתך סרט? רוב הסיכויים שלא תגידי לו שאת מרגישה נטושה, אלא תקדמי את פניו באיזו הערה סרקסטית כשישוב מהבילוי.
ויש עוד. "באופן לא מודע אנחנו בוחרים בן זוג שיאפשר לנו 'תיקון' לפצעי הילדות שלנו", אומרת ציפי לידור, פסיכותרפיסטית ומגשרת. "אנחנו מצפים שהקשר הבוגר והאוהב עם בן הזוג ירפא פגיעות שחווינו ביחסים עם הורינו. לדוגמה, גבר שהרגיש בילדותו כי הוריו לא מכירים ביכולותיו, יצפה לקבל מאשתו גילויי הערכה מתמדת, שאולי ימחקו את תחושת התסכול והפגיעה שגרמו לו הוריו.
"ההיגיון אומר שלשם כך עלינו לבחור בן זוג שיהיה שונה לחלוטין מהורינו, כדי שיוכל לספק את הסחורה. אולם במפתיע אנחנו בוחרים דווקא בבעלי תכונות דומות להפליא לאלה של הורינו (חיוביות ושליליות כאחד), מה שרק מרחיק מאיתנו את התיקון המיוחל. כשאותן ציפיות לא רציונליות מבן הזוג לא מתממשות, מגיעים האכזבות, הכעסים ומאבקי הכוח".
על מה אתם רבים
אתם חושבים שהמצאתם את זה? שרק את מתלוננת שהוא לא עוזר לך מספיק בבית? שרק לך קופצים הפיוזים כשמגיע חשבון האשראי? שרק אצלכם באוטו שוררת שתיקה רועמת אחרי ארוחת שבת אצל ההורים שלו?
"רובנו רבים על אותם נושאים", אומרת לידור. "משפחות המוצא, כסף, ילדים, מין וחלוקת התפקידים בין בני הזוג. לעתים הריב פורץ על רקע שינויים חיצוניים, כמו חלוקת התפקידים בעקבות יציאת האשה לעבודה, או נושאים פיננסיים אצל זוגות במשבר כלכלי".
"מאחורי כל נושא כזה מסתתרים צרכים המשותפים לכולנו", אומרת איפלח. "כולנו רוצים להרגיש אהובים, שייכים ובעלי ערך עצמי. אם נראה לנו שבן הזוג שופט אותנו, לא מעריך את העשייה שלנו ולא ממקם אותנו בראש סדר העדיפויות, נחולל מהומות על הנושאים הטיפשיים ביותר: גרביים על הרצפה, חשבון טלפון חריג, כלים בכיור והערה חצופה להורים.
"תוכני המריבות נוטים להשתנות עם השנים, אבל הסגנון לא בהכרח", מוסיפה לידור. "ככל שהזוג מתגבש יותר, פוחתים הריבים על משפחת המוצא ועל הילדים, אבל נוספים קונפליקטים חדשים: סביב היציאה לפנסיה, הילדים שעוזבים את הבית וכו'".
והחדשות הטובות: ההתמודדות עם קונפליקטים משתפרת בדרך כלל עם השנים, יחד עם היכולת להכיל את השני. "הכלה פירושה שאדם יודע שהוא יכול לבוא לבן זוגו עם כל מורכבות הרגשות שלו וכל שק המטענים שלו, ובן הזוג יקבל אותו כפי שהוא, ויכיל אותו כפי שאגרטל מכיל את המים שבתוכו בלי לשפוך אותם החוצה", אומרת לידור.
למה טוב לריב
"אני רוצה לדבר איתך, אתה מוכן לבוא רגע?
"לא רוצה לדבר עכשיו".
"אז תתאמץ. מה אתה חושב, שאם לא נדבר, זה ייעלם?"
"תעזבי אותי עכשיו, אני בקריזה..."
גברים ממאדים ונשים מנגה, מתברר, גם בכל הקשור לדרכי התמודדות בזמן הריב. הנשים מאופיינות בדאגה לקבוצה (כלומר, ליחידה הזוגית), ולכן הן מעורבות יותר בריב, בעוד הגברים, המונעים יותר על ידי טיפוח העצמי, נוטים להימנע ולסגת מהמריבה.
איפלח מחדדת: "גברים נוטים לעשות עיבוד עצמי של הדברים, ולכן נסוגים ומסתגרים בתוך עצמם. נשים צריכות לדבר, ללבן, להוציא הכול בשצף קצף עד שייגמר, בדרך התמודדות שמכונה "סופת ברד". השוני בסגנון ההתמודדות מביא להתנגשות שמעצימה את הריב."
אולם בניגוד לדעה הרווחת שריבים מפרידים בין בני זוג ומנבאים את כישלון היחסים, ריב הוא דבר בריא בזוגיות ותורם לגדילה הדדית, בתנאי שהוא מתנהל "נכון". "זוגות שלא רבים בכלל מדאיגים לא פחות מזוגות שרבים הרבה", אומרת לידור, "מכיוון שאצלם הזעם והתוקפנות נאגרים מתחת לפני השטח. אדם שלא מבטא את דעותיו ותחושותיו ירגיש עם הזמן כמו אסיר במערכת היחסים שלו".
"צריך לראות את הריב כסוג של תקשורת לשחרור קיטור. מתיחת ביקורת היא דבר חשוב, כי היא עוזרת לנו לסמן גבולות, ולצד השני לחזור לפסים. הריב מאותת לבן הזוג: אני לא יכול ככה", אומרת תמי איפלח, "ומזה גדלים, מתפתחים ומשתנים. בתוך התלונה שמשמיע בן זוגנו כמעט תמיד נמצאת אמירה חיובית, אם נקשיב לקול הפנימי שלו. למשל, גבר שמטיח באשתו, 'את כל הזמן מדברת עם אמא שלך בטלפון', מנסה להגיד לה: 'אני צריך אותך. תהיי גם איתי'".
בן הזוג, אם תרצו, משמש לנו מראה. התנהגותו של האדם הקרוב אלינו ביותר משקפת לנו מי אנחנו "נטו": בלי מסיכות, ועם כל החולשות והחסרונות. דרך עיניו אנחנו רואים את עצמנו עירומים, ואף שהמראה כואב לפעמים, יש כאן הזדמנות נהדרת ללמוד על עצמנו.
"אולי זה יישמע קיצוני", אומרת איפלח, "אבל למטופלים שלי אני אומרת: 'בכל פעם שבן הזוג מתלונן עליכם, תודו לו. הוא נותן לכם הזדמנות לצמוח ולהשתפר'".
אף אחד לא אוהב לריב, אבל אם כן, צריך לעשות את זה כמו שצריך. וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים ללמד אתכם.
המדריך שלפניכם יסייע לכם להבחין בין דפוסים מזיקים שיש להימנע מהם, ובין התנהגויות שיש לעודד בזמן מריבה. ומה אתם צריכים להביא כדי שזה יעבוד? כוח רצון, מחויבות ופתיחות לעשות דברים שנראים בהתחלה מוזרים ואפילו מגוחכים.
עם זאת, "בשני מקרים צריכה להידלק אצלכם נורת אזהרה", אומרת לידור: "ביטויי אלימות מילולית או פיזית, וריבים יומיומיים שיוצרים בבית שגרה עוינת. אלה מצבים שראוי לפתור בעזרת גורם מקצועי".
איך לא לריב
לא להעליב: בריב יש תחושה מוטעית ש"במלחמה כמו במלחמה", הכול מותר. אבל צריך לזכור שבסופו אנחנו רוצים להמשיך לחיות עם האדם הזה. אם נפגע בבטן הרכה שלו, הוא לא ישכח, ולא בטוח שיסלח. ביקורת פוגעת ומשפילה כמו "אתה כזה עצלן, לא פלא שאתה מובטל", היא מכה מתחת לחגורה, שלא ממש תעודד את בן זוגך לעזור יותר במטלות הבית.
אפשר למתוח ביקורת על מעשיו של בן הזוג, אבל תוך שמירה על כבודו. יש להימנע מלבקר את אישיותו ולפגוע בדימוי העצמי שלו, ולעולם לא להתעלל בו. התעללות היא לא רק גילויי אלימות, אלא גם שפת גוף מזלזלת, חיקוי משפיל ו"ברוגזים". ברוגז מתמשך הוא פשוט טרור, סוג של נשק להענשת בן הזוג.
לא להתחשבן: רובנו נוטים במהלך הריב להעלות מהאוב תלונות ודוגמאות מההווה ומהעבר שאינן קשורות לריב הנוכחי. רשימת המכולת הזאת מעצימה את העוינות ומובילה את בן הזוג לתסכול, לחוסר אונים ולהתגוננות ("כל מה שאני עושה לא טוב בשבילך"). על אף הפיתוי לנצל את המומנטום, מומלץ להתמקד בנושא המסוים שרבים עליו.
לא להכליל: בדומה ל"רשימת המכולת", שימוש בהכללות כמו "אתה אף פעם לא עומד לצדי כשאמא שלך מתקיפה אותי", או "את אף פעם לא תומכת בי כשקשה לי בעבודה", רק מעכב אמפתיה ומרחיק מפתרון הבעיה ("אם אני באמת תמיד כזה, אז כנראה אני לא יכול לשנות כלום וחבל על המאמץ שלי").
לא לנתח: ניתוחים פסיכולוגים של בן הזוג תשאירו לפסיכולוגים, הולך? רובנו נוטים, כמעט אינסטינקטיבית, לחפש מניעים פסיכולוגים עמוקים שיסבירו את התנהגות האחר. אמירות כמו "אתה לא מתחשב בי כי אתה רגיל שהכול סובב סביבך, וזה בגלל שאמא שלך פינקה אותך כל החיים", הן לעתים קרובות פסיכולוגיה בגרוש.
גם אם יש בהן אמת, אין בהן טעם, כי הן יוצרות אנטגוניזם שמוביל להתנהגות מגננתית ולמאבקי כוח. עדיף לומר בפשטות: "אני מרגישה שאתה לא מתחשב ברצונות שלי באותה המידה שהיית רוצה שאתחשב בשלך".
איך לריב נכון
לבדוק את עצמכם: את הילדים שלנו אנחנו מחנכים "לחשוב קודם כול איפה אתה לא היית בסדר", אבל כשזה מגיע אלינו, מי באמת עושה את זה?
בשלב ראשון שאלו את עצמכם: למה כל כך כעסתי? על אילו פצעי ילדות "מתלבש" הכעס שלי? מה חלקי בריב הנוכחי, ומה הייתי מעדיף לעשות אחרת? רק אחרי שתתבוננו בעצמכם היטב, תוכלו לעבור לבן הזוג ולהגדיר מה אתם מצפים ממנו. ההתבוננות העצמית מונעת את הקיבעון הידוע: "אני בסדר גמור, זה הוא שצריך להשתנות".
לרדת לשורש הבעיה: בהנחה שהגרביים הזרוקים בסלון הם לא העיקר, כדאי לנסות לזהות, מעבר לתלונות ההדדיות, מהן הנקודות הבעייתיות בקשר. לדוגמה, אם בזמן ריב על כסף/גידול ילדים/עזרה בבית נשמעת לעתים תכופות מדי הטענה "תמיד עושים בסוף רק מה שאת/ה מחליט/ה", נראה ששורש הבעיה הוא בתחושה של בן הזוג כי הוא נשלט ולא שווה כוחות. עכשיו אתם יודעים על מה צריך לעבוד.
לפתוח את הלב: גם אם נראה לכם שהתקשורת ביניכם זורמת, סביר להניח שאתם עושים את זה מעט מדי, דליל מדי ובאופן כללי מדי. "חשוב לדבר עם בן הזוג כל הזמן ולהימנע מהסתגרות ומהתרחקות", אומרת איפלח. 'לרוקן את פח האשפה' כל הזמן, באופן קבוע ושוטף. לפעמים כדאי אפילו לקבוע מראש שיחת 'ריקון' שבועית, עד שההרגל ייכנס לשגרת החיים".
הרעיון: אם תשתפו את בן הזוג בדברים שמפריעים לכם ותפרקו את אותם כעסים קטנים, לא תצברו בטן מלאה במועקות גדולות והרסניות. "כדאי לתקשר עם בן הזוג באופן בהיר וברור", מוסיפה לידור. "ותרו מראש על פיזור רמזים וציפייה לקריאת מחשבות ("אם הוא באמת אוהב אותי, הוא צריך לדעת ש..."). פשוט תגידו, בלי להתבייש, מה בדיוק אתם רוצים ממנו ואיך. לדוגמה: "אני רוצה שתשבי לידי כשאני צופה במשחקי הכדורסל בטלוויזיה", או: "אני רוצה שפעם בשבוע תכין איתי יחד את ארוחת הערב המשפחתית".
לשנות הרגלי הקשבה: הקשבה אמפתית היא שיטה מצוינת להוציא את העוקץ מהריב ולהשרות אווירה מפויסת, אך היא דורשת מאמץ אמיתי לשינוי הרגלי תגובה אוטומטיים.
השלב הראשון ב"חוק האמפתיה" קובע, כי בזמן שבן הזוג מדבר, הצד השני רק מקשיב. בלי להציע פתרון, בלי לענות בתלונה נגדית, ובלי לשדר חוסר כבוד בשפת הגוף. להפך - לשדר הסכמה, להישיר מבט או להנהן בראש.
בשלב השני, הצד המקשיב משקף את דברי בן הזוג (למשל, "אני מבין שבכל פעם שאני לא מכניס את הכלים למדיח, את נורא מתרגזת").
בשלב השלישי, נותנים תוקף לדברי בן הזוג (כלומר, מעבירים לו את התחושה שדבריו סבירים והגיוניים והוא לא "משוגע").
בשלב הרביעי מביעים הזדהות עם תחושותיו, גם אם לא מסכימים עם טענותיו ("זה בטח מאוד מתסכל אותך להרגיש שלא עוזרים לך מספיק)".
לדבר בשפת ה"אני": שנו את שפת הריב שלכם מ"אתה" ל"אני". גם אם זה ייראה בהתחלה מאולץ ולא זורם, התוצאות שוות את המאמץ. "כל הטקסט צריך להיאמר בשפת ה'אני'", אומרת איפלח. "'אני מרגיש ש...', 'אני נפגעת כש...', ולא 'אתה פוגע בי'. כאשר אדם מדבר על עצמו, על הרגשות שלו ועל המצוקות שלו, קל יותר לבן הזוג להזדהות עם הנאמר. שיחה בגוף ראשון גם מנטרלת את תחושת האשמה של הצד השני, מכיוון שאינה עוסקת בהטחה אלא בתיאור תחושות".
לשדר ביטחון בזוגיות: במהלך הריב כדאי להפגין אמונה ביכולתכם לשפר את המצב ולשנות דפוסים בעייתים שחוזרים על עצמם שוב ושוב. זוג שתופס את עצמו כיחידה חזקה שיכולה להתגבר על מכשולים, לא יחפש את האשמים מחוץ למערכת הזוגית, יצליח להתגבר על תחושת הייאוש הנלווית למריבות, ויתמקד בנקודות הכוח שלו כזוג.
לנהל משא ומתן: בתחילת הקשר נרקם בין בני הזוג הסכם לא כתוב, המגדיר את תפקידו של כל אחד מהם בקשר (למשל, "אני החלשה והשברירית ואתה החזק והתומך"). "צריך לבדוק אם ה'חוזה' הראשוני הזה עדיין מתאים לשניכם, או שאחד מכם מעוניין לשנותו", אומרת איפלח. "לא להיתפס לקיבעונות ("אבל הסכמנו שאתה תמיד תבשל..."), ולהחליט מראש שבכל נושא מתקיים דיאלוג והכול פתוח למשא ומתן.
לבצע פעולות ריכוך: יש שיגידו שמדובר בגדלות רוח של ממש, אבל גם במהלך הריב כדאי לעגל פינות: להזכיר לבן הזוג את האהבה ביניכם, והאמיצים מוזמנים גם להביע חיבה תוך כדי. נראה לכם מרחיק לכת? אפשר להסתפק באמירות מקרבות כמו "אני שמחה שאנחנו מדברים על זה".
לשמור על הומור: הקשר בין הומור לריב נשמע טבעי כמעט כמו הקשר בין דגדוגים לכיסא חשמלי, אבל השימוש בהומור מחזיר את תחושת האינטימיות הזוגית, מאחד שהוא מחזיר אותנו לפרופורציות. "הומור גם מאפשר לבני הזוג לרדת מהעץ שעליו טיפסו במהלך הריב", אומרת לידור. "למשל, בן זוג שאיים במהלך השיחה שהוא 'יקום וילך', יכול לסובב את זה ל'התכוונתי שאני אקום ואלך להכין לך קפה', ובכך לשבור את הקרח".
לשמר את ההישג: "ללמוד לריב נכון זו עבודה", אומרת איפלח, "וכמו כל דבר חדש, בהתחלה זה עשוי להיראות לבני הזוג מלאכותי. עם הזמן משתפרות המיומנויות ושפת הריב החדשה הופכת לחלק אינטגרלי מחייכם. אם אתם באמת רוצים לשנות את דפוסי המריבות שלכם, תרגלו זאת בשגרה בעזרת משחקי תפקידים. לדוגמה: עכשיו, במשך חמש דקות, רק אני מדברת ואתה מקשיב, וכו'".
לא בריא לריב רע
ריבים קשים, הכוללים השפלות וקנטורים, עלולים להיות לא רק הרסניים למערכת היחסים בין בני הזוג, אלא גם מסוכנים לבריאות. בעקבות הלחץ הנפשי משתחררים בגוף הורמונים המחלישים את המערכת החיסונית, ובעקבות ההתרגשות גם לחץ הדם נוטה לעלות. מחקרים בתחום הראו כי תופעה זו אופיינית בעיקר לנשים ולזוגות מבוגרים, וההמלצה ברורה: לריב בצורה הוגנת, אם לא למען הקשר, לפחות בשביל הבריאות.
קודם כול תלמדו
מה צופן לנו העתיד? חדשות מעודדות מכיוון מפתיע. "יש עלייה גבוהה במודעות של זוגות צעירים לפני נישואים לדפוסי המריבות ביניהם", מעדכנת המטפלת הזוגית תמי איפלח. "גם לקליניקה שלי וגם לקולגות מגיעים יותר ויותר זוגות צעירים שמבקשים למנוע בעיות מורכבות בעתיד. אחוזי ההצלחה בעבודה עם הזוגות הצעירים גבוהים יותר, מכיוון שהמוטיבציה שלהם לשינוי גדולה יותר מזו של הנשואים".
"מי שמשקיע בזוגיות מקבל תשואה גבוהה מאוד, שבאה לידי ביטוי בכל מישורי החיים. אפילו חינוך הילדים קל יותר כשהזוגיות טובה, כי את הערכים החשובים - כבוד, הערכה, מחויבות, אחריות וקבלה - הם לומדים פשוט מהתבוננות במודל היחסים בין ההורים".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
