170 שנה ל"מתיחת הירח" הגדולה
שום בדותה אחרת בהיסטוריה לא הדהימה את האנושות כמו מתיחת הירח, שרק עם נחיתת אדם על הירח החלה להתפוגג באמת. סיפורו של שבוע אחד בשנת 1835, בו עיתונאי העולם דיווחו על יצורים שנמצאו על פני הירח. חלק ראשון
מומחים טוענים כי רק שידור הרדיו בטוקיו משנת 1947 הדהים כמעט באותה מידה את הציבור הרחב כמו מתיחת הירח. באותו שידור סופר באריכות רבה, על קרב אדיר שמנהלות אוניות מלחמה אמריקניות כנגד נחש ים ענקי. אם כיום ברור לכול, כי בים לא מתקיימים יצורים פנטסטיים כאלה, הרי שבעת ההיא, האמין חלק ניכר מהציבור בקיומו של יצור מפלצתי שכזה. השידור אמנם התנהל באנגלית, אך דווקא משום שמעטים אז ביפן הבינו את השפה על בורייה, נפוצה השמועה והתפתחה לממדים כבירים בתוך זמן קצר.
הגנרל מק-ארתור שהבין כי יש צורך להרגיע את המהומה הרבה שנוצרה, אחרת יצאו הדברים מכלל שליטה במדינה הכבושה, עלה בעצמו לשידור ברדיו, בניסיון נואש להכחיש את הדברים. ימים רבים חלפו עד אשר נרגעו הרוחות הסוערות ביפן. מפורסם יותר הוא תסכית הרדיו ששודר בשנת 1938 בארצות הברית, והזהיר מפני פלישה של יושבי המאדים. ישנם חוקרים כיום הטוענים, שסיפור הבהלה הגדולה שגרם השידור הוא בדותה אף יותר גדולה מן התסכית עצמו, ובקיצור, ההיסטריה שפקדה את הציבור לא היתה ולא נבראה.
ג'ון הרשל, כוכב
בסימן יובל המאה לשנת הפלאות, מציינים רבים מאמצעי התקשורת כי אלברט איינשטיין היה כוכב העל הראשון מקרב המדענים, אך טעות בידם. האסטרונום המפורסם ג'ון הרשל הוא הטוען האמיתי לכתר שהדביקו בשגגה לאיינשטיין, בעיקר מסיבות של אי ידיעה. האנשים שחיו במהלך המאה ה-19 היו הראשונים בהיסטוריה לחוות תגליות והמצאות בקצב יומיומי כמעט, ולכן היו עוקבים אחר מעשיו של הרשל, לא פחות מאשר עוקבות בנות צווחניות סביב סדר יומה עמוס השיממון של יורשת ההילטונים. אך שני הבדלים בכל זאת קיימים: ג'ון הרשל היה מדען דגול, ואביו היה ויישאר מפורסם יותר מכל מלון שהוא, כי במקרה גילה ו'יליאם הרשל את הכוכב אורנוס.
בשנת 1833 הפליגה משלחת בראשותו של ג'ון הרשל (John Herschel) מאנגליה לדרום אפריקה כדי לבצע תצפיות אסטרונומיות. המשלחת המדעית יצאה מטעם בריטניה, צרפת ואוסטריה במטרה לשפר את הידע המדעי על שמי החצי כדור הדרומי. במסגרת תצפיותיו הוטל על צוותו של הרשל לעקוב אחר תנועתו של כוכב השביט האלי, להתבונן בשימת דגש בטבעותיו של כוכב הלכת שבתאי, ולמפות את הכוכבים הבלתי נודעים במפת השמיים הדרומיים. על אודות נסיעתו של הרשל ידע העולם כולו. באותה עת מסע שכזה משול היה לטיסה אל המאדים בימינו אנו. האנושות כולה ציפתה לשמוע ידיעות על גילויים חדשים ובשורות מופלאות.
ג'ון הרשל יכול היה להיות מרוצה מחייו המרתקים. בגיל 41 מצא עצמו מחוזר על ידי מדינות רבות שביקשו כי יצטרף אל משלחות המחקר, שיועדו לגלות דברים חדשים על עולמנו. בעת ההיא כבודה של מדינה לא נמדד בשיעור התל"ג, מספר זוכי פרס נובל או ניצחונות בגביע העולמי לכדורגל. כל מדינה שנרשם לזכותה גילוי מדעי יכולה היתה לזקוף ראשה בגאווה, והתחרות בין המדינות על חידושים והמצאות, התפתחה לא פעם לאיבה גמורה בין עמים. עתה, 11 שנה לאחר שאביו הלך לעולמו, חש ג'ון הרשל שהכבוד אליו זכה מגיל צעיר כבר קיים בזכות הישגיו שלו.
בשנת 1781, כאשר בדק ו'יליאם הרשל באופן שיטתי את השמיים, על ידי חלוקתם לשדות הנראים מבעד לטלסקופ, גילה בדרך מקרה את כוכב הלכת אורנוס. גילוי כוכב לכת חדש בזמן ההוא לא היה דבר של מה בכך. אלפי שנים הכיר האדם רק ששה כוכבי לכת ואליהם נשא את תפילותיו; והנה בלילה בהיר אחד נתגלה כוכב לכת חדש, ומערכת השמש גדלה בממדיה פי שתיים. אפשר לומר כי גילוי שכזה, בהשוואה לימינו, דומה למציאת שמש נוספת במערכת השמש שלנו, שמעולם לא ראינו אותה, כי הסתתרה מאחורי השמש הראשונה.
ו'יליאם הרשל הרבה לתהות אודות השמש. הוא היה משוכנע שהשמש מאוכלסת ביצורים ונהג לדבר רבות אודות בני השמש. הוא עצמו סבר, מתוך היקשים לוגיים לא מבוססים, כי בכל הפלנטות מתקיימים חיים. יש לציין שבתקופה ההיא, גם המתמטיקאי הדגול קארל פרידריך גאוס, שגה בדמיונות שווא והציע הצעות הזויות. הוא הרבה לחקור את האפשרות של קיום ציוויליזציות מחוץ לכדור הארץ, והעלה רעיון מהפכני לשגר אליהם אותות כדי לידע את החייזרים אודות קיומנו. ההצעה שלו היתה להעביר אליהם מסר אופטי בצורת תרשים של משפט פיתגורס. כששאלו אותו כיצד יעשה הדבר, אמר שיש לטעת במדבר סהרה יער ענק, וכאשר יבחינו בו יצורים מעולמות אחרים באמצעות הטלסקופים שלהם, יוכלו להסיק על נקלה כי רק יצורים נבונים מסוגלים להכיר את המשפט המפורסם על שטחים של משולשים.
גם ג'ון הרשל שמע על הרעיון של גאוס. הוא כלל לא היה משוכנע שישנם יצורים השוכנים כה קרוב לכדור הארץ, עד שיכולים הם לראות את פניו דרך הטלסקופ. את מחשבותיו אלה לא אמר ברבים, אפילו שבעת ההיא, מעטים בעולם היו מומחים לטלסקופים כמותו. בדרום אפריקה התעתד הצוות שנתלווה אליו לבנות טלסקופ משוכלל שלא נודע עד אז בעולם. משום גודלו של הטלסקופ, לא נשאה אותו עימה הספינה, אלא רק את מרכיביו החיוניים. הטלסקופ היה כה חדיש עד כי הממשלה הבריטית אסרה להעביר כל מידע אודותיו ושיטת בנייתו. סוד הטלסקופ יצר אווירה אפופת מסתורין, והכול ציפו לשמוע ידיעות על כוח הגדלתו המופלא.
תגלית שמימית
ב-25 באוגוסט 1835 הופיעה כתבה בעמוד השני של עיתון סאן הניו יורקי, תחת הכותרת "תגלית שמיימית". בכתבה דווח כי ג'ון הרשל, אשר נסע לכף התקווה הטובה, סיים בדצמבר 1834 לבנות טלסקופ ענק שיוצר לפי עיקרון חדש, וכי התצפיות הראשונות מבעד לטלסקופ נערכו בינואר 1835. היתה זו כתבה ראשונה מתוך סדרת כתבות שפורסמו בששה ימים והדהימו את העולם. עד עצם היום הזה מקדישים חוקרים רבים את חייהם, כדי להבין כיצד היטלטלה אנושות שלמה במשך 23 ימים וגם לאחריהם.
לפי הסאן הניו יורקי, הסיפור במלואו התפרסם טרם לכן בז'ורנל המדעי של אדינבורו, ושם דווח כי ב-10 בינואר הפנה הרשל את הטלסקופ לכיוון כמה כוכבים ידועים. נאמר שהטלסקופ הוא בעל כושר הגדלה של פי 42 אלף והופנה גם לכיוון הירח. הרשל היה מרותק מן המחזות המפעימים שניבטו אליו מבעד לעדשה. הוא גילה בירח גבעות חומות אשר מכוסות בפרחים אדומים. אכן, פרחים אדומים כמו ורדים. היה זה סימן החיים הראשון מחוץ לכדור הארץ שנודע עליו אי פעם.
מאוחר יותר גילה הרשל גם יער ובו עצי ענק שלא נראו מעולם בשום מקום אחר. הוא תיאר מישורים ירוקים, חופים עם חולות לבנים, ופסגות עשויות שיש. מאוחר יותר בלילה ההוא, גילו הרשל ועמיתיו, עמק ששטחו מאות קמ"ר ובו רועים עדרי ביזונים זעירים, מסוג שלא ידעו עליו עד אז. היצורים הללו תוארו לפרטי פרטים, ואפילו תואר כיצד מסתיר שיערם הארוך את פניהם של הביזונים. סופר שהרשל הוגיע את מוחו בדבר הסיבה לדבר. לבסוף מצא שהשיער מסתיר את הפנים בכדי להגן על עיני הביזונים כשהירח מואר (כי הרי צידו האחר אפל).
לפנייה לכתב/ת 
