רואים את העור

כלפי חוץ, בני האדם שונים האחד מהשני בדברים רבים. לחלקינו שיער חלק ולחלקינו מתולתל. ישנם אנשים בלונדינים עם עיניים כחולות וישנם אנשים שחורים עם עיניים חומות. ישנם אנשים בעלי אוזניים בולטות, ישנם יפים, ישנן יפות, ישנם שמנים ויש רזות... אבל, הדבר הראשון אליו תמיד נשים לב כשאנו פוגשים אדם שאנו לא מכירים הוא צבע עורו.

המין האנושי, מגוון ככל שיהיה, מחולק לגזעים. גזע הוא למעשה הצורה על פיה אנחנו יכולים לזהות את השוני בין קבוצות בני אדם. החלוקה המוכרת ביותר של האנושות לגזעים מתבססת על צבע העור. האדם הלבן, למשל, מקורו באירופה. כיום הוא מפוזר בחלקים רבים בעולם, בהם אמריקה הצפונית ויבשת אוסטרליה.

 האדם הצהוב, הידוע כגזע המונגולי, כולל את תושבי אסיה המזרחית, סין, יפן והרי אורל. האדם השחור יושב בדרומה של יבשת אפריקה, ובחלקים מאוסטרליה ומאסיה. אדומי העור, הידועים בכינוי "אינדיאנים", מתרכזים בעיקר בדרום יבשת אמריקה, אך ניתן למצוא אותם גם בצפונה. האדם החום כולל בעיקר את תושבי דרום מזרח אסיה. כיום אין הסכמה בין אנשי המדע על חלוקת האנושות לגזעים. למרות השוני הפיסי הבולט לעין, כמעט ולא קיימים הבדלים גנטיים בין הגזעים השונים, ולכן אין בסיס לדעות הקדומות, הטוענות כי גזע אחד עדיף על גזע אחר.

מה קובע את צבע עורנו?

לכל הצבעים בטבע, כמו צבעה הסגול של הסיגלית, צבעו הכתום של הגזר ואפילו צבעו הצהוב של מקור החסידה, אחראי הפיגמנט. הפיגמנט, או בשמו העברי – "צבען", הוא הצבע שנמצא בתא החי. כמעט כל סוגי התאים מכילים פיגמנטים. חומר הנקרא "מלנין" הוא הפיגמנט האחראי לצבע החום ולצבע השחור, שנמצא בתאי העור ולכן אחראי על צבע עורנו. אולם, כדי להבין כיצד עובדים הדברים באמת, בואו נכיר לעומק את העור שלנו.

העור הוא בעצם הגבול בין הסביבה החיצונית לגופינו. יש לו תפקידים רבים, כמו, למשל, למנוע מחומרים לא רצויים כמו חיידקים ורעלים לחדור לגופינו, לשמור על חום הגוף שלנו, לקלוט מידע מן הסביבה ולסייע לנו בחוש המישוש וההתמצאות במרחב. העור בנוי ממספר רב של שכבות, כאשר השכבה החיצונית נקראת "אפידרמיס".

תאים מתחתית שכבת האפידרמיס נודדים כלפי מעלה, מתים במהלך הנדידה ויוצרים את השכבה שאותה אנו מרגישים, למעשה, כשאנו נוגעים בגופינו. ודאי שמתם לב לכך, שכאשר אתם מתגרדים העור הופך לבן. כך נראים התאים המתים, אך אל חשש - יש לנו מיליוני תאים כאלה והם מתחדשים כל הזמן. מתחת לשכבת האפידרמיס נמצאת שכבת הדרמיס בה נמצאים כלי הדם האחראים, בין היתר, להזנת העור, לבלוטות הזיעה, לבלוטות החלב ולזקיקי השערה.

תאים דמויי עכביש

בשכבת האפידרמיס מצויים תאים הדומים לעכביש, שקרויים מלנוציטים - הם אלה שמייצרים את חומר הצבע, המלנין. המלנוציטים מפוזרים על פני העור באופן אחיד. בכל סנטימטר של עורנו יש קרוב לעשרת אלפים מלנוציטים. מלנוציט בודד מסוגל לצבוע פיסת עור גדולה יחסית באמצעות דחיסת הפיגמנטים לתאים השכנים. מספר המלנוציטים זהה (פחות או יותר) אצל כל בני האדם, אך כמות המלנין הנוצרת בהם שונה מאוד מאדם לאדם ומשתנה בהתאם להשפעות תורשתיות (גנים) והשפעות סביבתיות.

לקבוצות שונות באוכלוסיה יש נטייה תורשתית לכמות המלנין שהם מייצרים. אנשים כהי עור מייצרים כמות נכבדה של מלנין, ומכאן שיערם השחור ועיניהם הכהות. בצד השני של הקשת נמצאים הלבקנים (אלבינו). לבקנות היא מחלה תורשתית המופיעה אצל בני אדם מכל המינים והצבעים. גופם של הלבקנים מייצר מלנין באופן חלקי או לא מייצר אותו בכלל. לכן עורם של הלבקנים בהיר במיוחד, כמעט שקוף, שיער ראשם לבן ועיניהם חסרות צבע כמעט לחלוטין, עד שניתן לראות את השתקפות כלי הדם בתוך גלגל העין. עורם של הג'ינג'ים דומה יותר לזה של הלבקנים כיוון שהם מייצרים כמות קטנה יחסית של מלנין.

עדיין אין למדע תשובה חד משמעית כיצד נוצר צבע עור כזה ולא אחר. אולם, מחקרים מראים שההבדלים הגנטיים הם קטנים כל כך, עד כי אין להם השפעה מלבד הצבע.