משתתפי "ויסקונסין": "רוצים עבודה, רוצים כבוד"

"אין עבודה בנצרת. פשוט אין. אם היה הייתי מוצאת לבד, הייתי עובדת. הם הציעו לי עבודות ניקיון בבית חולים ובבית ספר. אמרתי כן ואז אמרו לי לחכות. עד עכשיו אני מחכה. אנחנו יודעים מה הם רוצים לעשות - הם רוצים שנסרב לעבודת ניקיון ואז הם יגידו שאנחנו סרבנים ושלא מגיעה לנו עבודה וייקחו לנו את הפרוטות שאיתן אנחנו קונים אוכל לילדים. לא ניתן להם את התענוג. אני אעבוד בכל מה שיציעו לי".

את מילות הייאוש האלה אומרת אלהם אבו חייט (39), המשתתפת בפרוייקט מהל"ב, תוכנית ויסקונסין הישראלית. חודש עבר מאז יצאה תוכנית ויסקונסין לדרך ולארגונים החברתיים יש עומס של תלונות. תחזיותיהם המוקדמות, הם אומרים, מתגשמות אחת לאחת. עמותת "ידיד" מפעילה ארבעה מרכזים, אליהם זורמות תלונות של משתתפי התוכנית. במרכזים הללו אין רגע של מנוחה. ידי העובדים והמתנדבים מלאות עבודה ותלונות.

תוכנית ויסקונסין, שיצאה לדרך בתחילת חודש אוגוסט, מספקת למובטלים כרוניים המתקיימים מהבטחת הכנסה מערכת סיוע אישי, הכוללת סיוע במציאת עבודה, תמיכה רגשית בהכנה לעבודה, וגם פיקוח על נכונותם לצאת לעבודה בפועל. במסגרת התוכנית, מחוייבים מובטלים ב-30 שעות שבועיות של מחוייבות אישית, במשך ארבעה חודשים, כתנאי להמשך קבלת הקצבה.

בעמותת ידיד מספרים כי הבעיות העיקריות מתמקדות בעובדה שרוב העבודות המוצעות הן עבודות כפיים בשכר מינימום. בעיה נוספת שהעלו משתתפי הפרוייקט היא היעדר תקשורת בין הזכיין לבין המשתתפים בתוכנית, בעיקר בכל הנוגע למידע בשפת אמם - רוסית ואמהרית.

השמה - "בכל מחיר, בזמן קצר"

מבדיקה שערכו הארגונים החברתיים באשקלון עולה כי אין בכוונת הזכיין לספק הכשרה מקצועית פרטנית למבקשים זאת, על-מנת שיוכלו להשתלב בעבודה. "ההתרשמות החד-משמעית שלנו מהתנהלות הזכיין", אמר רן מלמד, מנכ"ל עמותת ידיד, "היא כי אכן מאומצת תפיסת העולם האמריקנית לפיה יש לעשות הכל על-מנת לבצע השמה של משתתפים בעבודה, בכל מחיר ובתוך זמן קצר ככל שניתן, מבלי להתחשב יתר על המידה ביכולותיו של המשתתף, בפוטנציאל שלו וביכולתו לפרוץ את מעגל העוני ולא להפוך לעוד 'עובד עני'".

בנצרת, העיר השלישית בה מיושם הפרוייקט, הבעיות מורכבות יותר. רוב נותני השירות במרכז הינם ערבים צעירים ומשכילים. הם מעוניינים להביא שינוי תרבותי לאוכלוסיה בה הם גרים ,אך אינם מתקשרים באותה שפה.

"מביאים לגבר בן 58 תמונה של מיקי מאוס"

אלהם אבו חייט מיואשת ממצבה. היא ובעלה אינם עובדים ומתפרנסים מ-2,500 שקלים מדי חודש. לבני הזוג שלושה ילדים והם חוששים כי עתה ינסו לקחת גם את כספם הדל אם יסרבו להצעות העבודה שמוצעות להם. 

אבו חייט מספרת על בעיות בהן נתקלות הנשים במרכז ההשמה: "אצלנו אסור שאשה תשב ליד גבר זר. רוב הגברים לא מוכנים שהנשים שלהם יעבדו. אין מה לעשות, זה החיים שלהם. אי אפשר בלילה אחד לשנות סדרי עולם. מכריחים את הנשים להגיע למרכז כי אם לא - לא יקבלו כסף. לנשים האלה יש בעקבות זאת בעיות בבית עם בעליהן".

עוד היא מספרת כי המרכז לא מצא פתרון לילדי האמהות, החייבות להתייצב כל יום. "כל בוקר אפשר לראות את כל הנשים עצבניות - כל אחת עם ארבעה או חמישה ילדים שמגיעים איתה כי אין איפה להשאיר אותם. כמעט כולם כועסים וסובלים. אני לא מבינה איך ראש העירייה שלנו הסכים לזה.

"מבקשים מכל אחת בתורה לספר על החיים שלה. זה מביך, אצלנו האנשים ביישנים ולא חושפים את חייהם. מביאים לגבר בן 58 תמונה של מיקי מאוס מוציא לשון ושואלים אותו מה הוא חושב על התמונה. אנחנו לא רוצים להיות רופאים או מורים. שיחסכו לנו את השטויות האלה. אנחנו רוצים עבודה ורוצים את הכבוד שלנו. אנחנו אנשים פשוטים".

מנהלת תוכנית ויסקונסין, דורית נובק, אמרה בתגובה כי "הטענות לגבי חוסר התקשורת אינן נכונות. בחדרה ובנצרת יש הסברים בכל השפות. אינני בטוחה לגבי אשקלון וירושלים ונבדוק את הדברים. גם הטענה כי רוב המשרות הן עבודות כפיים בשכר מינימום אינה נכונה. יש גם משרות של רופאים, רתכים, מאבטחים. יש מאות משרות והן מאוד מגוונות ויש כל מיני רמות שכר. צריך לומר לגבי שכר המינימום, בשמדובר בשכר גבוה יותר מהבטחת הכנסה".

נובק התייחסה גם לבעיות הספציפיות בנצרת: "אני בטוחה שיש הרבה אנשים ממורמרים, מדובר בשינוי קשה, מהלך דרמטי בחייהם. אך המהלך ישנה את פני החברה לטובה. צריך לבדוק כל נושא לגופו. מה שמשמח אותי בכל המרכזים זו העובדה שאנשים רוצים לעבוד ומגיעים".