שירת חייה

הדרמה הקונצרטנטית שמעלה הזמרת והשחקנית הוותיקה עדי עציון, אינה הניסיון הראשון לעבד את סיפור חייה הציוריים של אלמה מאהלר ליצירה אמנותית. נראה שחייה הסוערים של האישה, שהספיקה להתחתן עם שלושה מגדולי האמנות בווינה של ראשית המאה העשרים, כולל המלחין גוסטב מאהלר, והסופר פרנץ וורפל, הם פשוט חומר עסיסי מדי מכדי שלא ירצו לטפל בהם עוד ועוד.

הדרמה שכתבה עציון משלבת בין קטעים בהם היא משחקת את אלמה הזקנה המספרת על פרקי חייה, לבין קטעי מוזיקה המבוצעים על-ידי הזמרת איילת אמוץ והפסנתרן יונתן זק. השילוב הזה מעניק לערב תצלום: איכות מיוחדת, שכן הוא מפגיש בין הרכילות שמסביב לחייה רבי-התהפוכות של הגיבורה, לבין האמנות שנוצרה בעקבות אותם מפגשים סוערים.

כך, בהתעסקות ב"שירים על מות ילדים" של מאהלר נוצר מפגש טרגי-אירוני בין החיים לאמנות, כשאלמה מספרת איך היא מתרגזת על בעלה, שמלחין את השירים דווקא כשילדיהם בריאים. לאחר מכן מתה אחת מבנותיהם, והיא רואה בכך עונש משמים. בכלל, יש בהצגה דגש על תחושתה של אלמה, שחייה הם מסכת שלמה של התגרויות בגורל הנענשות על-ידי אל אכזר.

הבעיה היא שבקטעים שכבר אינם עוסקים במאהלר או במוזיקאים אחרים הקשר בין הקטעים המוזיקליים לדרמה האנושית הרבה יותר רופף. יחד עם זאת, עציון מגישה ביצוע מלא חן אירוני מחוצף, והמשחק התיאטרלי שלה מתאים מאוד לדמותה האקסטרווגנטית של אלמה. בסך הכל, זהו ערב מהנה, תרבותי ונעים, שמצליח להחיות את דמותה האגדתית של אלמה בצורה צבעונית ומלבבת.

אלמה מאהלר – זכרונותיה של מוזה, צוותא