שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    יום כיפור של אמריקה

    מהאימה של ניו אורלינס ומהכעס על המחדל המחפיר עוד תצמח תנועת מחאה עממית

    אמריקה בוכה, אמריקה מתביישת, אבל בעיקר - אמריקה זועמת. זועמת על מאמצי הסיוע והחילוץ הכושלים לנפגעי ההוריקן "קתרינה", זועמת על הקריסה המוחלטת של הסדר הציבורי באזורים נרחבים של ניו אורלינס, זועמת על מחירי הבנזין שהאמירו לשחקים, זועמת על שירותי ההצלה שהותירו אלפים למותם, זועמת על הנשיא בוש שבשעת מבחן לאומי המשיך לנפוש ולגמגם קלישאות. גל ענק של זעם על הממשל שכל זרועותיו חדלו לתפקד כראוי עולה וגואה בדעת הקהל האמריקנית וכמותו כצונמי ציבורי, חברתי ופוליטי.

     

    את תפקיד המדווחת מן הגיהנום של ניו אורלינס החרבה נטלה על עצמה רשת הטלוויזיה סי-אן-אן האמריקנית, שהפעם לא חסכה במשאבים כדי להביא לכל בית באמריקה את מראות הזוועה, ההרס והתוהו הפיזי והאנושי. הכתבים מדווחים והצלמים מצלמים תמונות של מוות וייאוש בקנה מדיה שאמריקה לא ידעה: גופות הצפות ברחובות שהפכו לנחלים, המוני רעבים המתנפלים על חניות, בתי החולים שאזל בהם מלאי תרופות ומזרקים, רופאים הקורסים תחת נטל העבודה, מחסני המזון הריקים, הרים של זוהמה המטפטפת למערכות המים העירוניות, אוטובוסים מפורקים שלא יסעו לשום מקום, מעשים של שוד ואונס לאור יום, אלפי זקנים המצטופפים לילות כימים על ספסלים באצטדיון דולף, צלפים היורים מגגות בתים למטרה לא ברורה, ילדים פצועים ופגועים המחפשים לשווא את הוריהם והורים המחפשים לשווא את ילדיהם, התמוטטות גמורה של תקשורת המחזירה את העיר וסביבותיה לעידן הדממה, סיורים של משמר לאומי בציוד קרבי מלא כמו בסימטאות בגדד וחוסר התקווה הנובט מעיני הניצולים המחכים לשווא.

     

    כמיליון וחצי עד שני מיליון תושבי לואיזיאנה ומיסיסיפי איבדו בלילה אחד את בתיהם, את רכושם, את עסקיהם, את מקומות עבודתם, את חשבון הבנק שלהם וחלקם גם את יקיריהם ואת חבריהם. פליטי אסון "קתרינה" נעים ונדים בדרכים, מחפשים מדינות ומחוזות בארה"ב שיתנו להם קורת גג ראשונית, תרופה ראשונית, אוכל ראשוני. ה"וולסטריט ג'ורנל", עיתון עסקים שאינו ידוע ברגשנות יתרה, מוציא לאור מהדרות מיוחדות וקורא לכל קהיליית העסקים להתגייס לסיוע. נשיאי אמריקה לשעבר משלבים זרועות ומבקשים מבני עמם לפתוח את הכיסים למען הנפגעים. וגם את הלב, בעיקר את הלב.

     

    במונחים כלכליים, הנזקים הישירים של "קתרינה" מוערכים בכ-50 מיליארד דולר לפחות. נהרסו מפעלי תעשייה, בתי קזינו, בתי זיקוק, רובעי עיר שלמים, אזורי נופש, נמלים, תחנות רכבת, תחנות כוח, כבישים, מרכזי קניות, צינרות של ביוב ומים, תשתיות עירוניות, בין-עירוניות ותקשורתיות. אומנם המדינות שנפגעו - מיסיסיפי ולואיזיאנה - מייצרות רק שני אחוזים מהתוצר המקומי של ארה"ב כולה, אך שתיהן מפיקות כרבע מסך כל תפוקת הנפט והגז טבעי של אמריקה. כעת, כתוצאה מההוריקן, ירדה תפוקתן כמעט לאפס. כבר ישנן במערב ארה"ב תחנות דלק המוכרות ליטר בנזין במחיר של דולר אחד - מחיר כמעט ישראלי, כפול מלפני שנה.

     

    הקונגרס התכנס בבהילות בוושינגטון ואישר תקציב חירום ראשוני של 10 מיליארד דולר; אחריו יבואו נוספים. בסופו של דבר הכסף יימצא - אמריקה מדינה עשירה מאוד, עם תוצר שנתי של 12,500 מיליארד דולר והוצאה ציבורית שנתית של 2,500 מיליארד דולר - אך הוא לא יענה על הכול. אם הביקוש לדלק לא ייסוג, עלול מחיר השוק של חבית אחת של הנוזל השחור להגיע ל-90 דולר ולא לרדת מרמת השיא עד סוף החורף הבא. בתרחיש פסימי כזה, צפוי מיתון עמוק (עד כדי עצירה מוחלטת של הצמיחה) למשק האמריקני.

     

    אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר חשו האמריקנים גאווה לאומית בגלל תגובתם הסולידארית, המאופקת והיעילה לאסון. עכשיו הם חשים אימה וכעס. אימה - בשל המהירות שבה הידרדרה עיר אמריקנית מודרנית במאה ה-21 לעיי חורבות ולשדה קרב, וכעס - על כל המחדל המחפיר של כל רשויות ההצלה, החוק, הסדר, הכלכלה והממשל. ההלם שלאחר "קתרינה" פגע במצפונו של כל אמריקני וסדק עמוק את הדימוי העצמי של האמריקנים כאומה מסורה, מלוכדת ובעלת יכולת תגובה מהירה למצבים קשים. מבחינה זו, דומה המחדל של "קתרינה" למחדל מלחמת יום הכיפורים שלנו. ולא מן הנמנע שגם התוצאה הפוליטית תהיה דומה. מבין הריסותיה של ניו אורלינס תקום תנועת מחאה עממית, שבהדרגה תצבור כוח והשפעה ותגרום לשיתוק ממשל בוש ולהפסד צורב של המפלגה הרפובליקנית בבחירות (החלקיות) הקרובות לקונגרס. ההד של אסון "קתרינה" רק התחיל להתפשט.

     

    לבלוג המלא של סבר פלוצקר

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איי פי
    העיר המודרנית הפכה עיי חורבות
    צילום: איי פי
    מומלצים